געגועים

את השאלה המקסימה והמעניינת שבכותרת הפוסט העלתה יעל פלג-צאלים בקבוצת פייסבוק שאני חברה בה. בעקבות השאלה נוצר דיון ושיתוף מרתק, מרגש, שמח ולפעמים עצוב. השאלה

לפני כמה חודשים התחלתי בבלוג סדרת פוסטים בשם "אחותי ואני". בסדרה אני מראיינת אחיות על הקשר ביניהן וההתפתחות שלו לאורך השנים, על המשפחה שבה גדלו והמסורות הפרטיות שלה. אני כל

מערכות יחסים ביו אחיוֹת הן כמו טביעת אצבע – מפותלות ומסקרנות ואף אחת לא דומה לרעותה. אחרי שסיפרתי על הקשר ביני לבין אחותי ועל המתנה האישית שהכנתי לה לחתונה,

אני מסתכלת על אחד הצילומים האהובים עלי של אחותי טליה ושלי. אני כל כך אוהבת את התמונה הזאת. נשיקת אסקימוסיות, אף-לאף, על סף התפוצצות מצחוק.

היום אני מתרגשת לשתף באחד הפרויקטים האישיים ביותר שיצרתי. מתנה משפחתית ואישית במיוחד שהכנתי בשביל המשפחה שלי ובעיקר בשביל עצמי, והיתה לי מקור להתרגשות ושמחה

בדירה של סבא וסבתא שלי ז"ל התגלה אוצר קטן, שהוגש לי על ידי אבא שלי לפני כמה חודשים: חבילה של כעשר גלויות שנשלחו לסבתא שלי,

סבא שלי, אברהם פצ׳ורניק ז"ל, היה פרופסור לכימיה בעל שם עולמי. גדלתי בין המצאותיו הגדולות (שאותן לא ממש הבנתי) ובעיקר הקטנות (איך מכינים עוף בטעם כבד