בחורף, ובמיוחד בחנוכה, אני חושבת הרבה על משחקי אור וחושך. הנושא הזה לא מפסיק לכשף אותי ובכל שנה אני עושה עם הילדים משהו שקשור אליו: עששיות, טפטוף נרות צבעוניים לקערה עם מים, הכנת מחבוא סודי ומואר, משחק עם שולחן אור, ועוד פעילויות שאני זוכרת מהילדות שלי.
השנה החלטנו לבנות תיאטרון צלליות.
יש לי זיכרונות נעימים ממשחק ידיים מול האור שיוצרות צלליות על הקיר, ותמיד אהבתי לראות תיאטרוני בובות. תיאטרון צלליות הוא שילוב מוצלח בין שני העולמות האלה, בתוספת קסם שנוצר מהחושך והבמה המוארת.
לא צריך לעשות הכל ביום אחד. זה יכול להיות פרויקט מתמשך לשבוע של חנוכה או לשבועות שאחריו, וכמו בכל הפעילויות שלי, מגוון גילאים יכולים להשתתף, כל אחד לפי היכולות והרצונות שלו.
מלהקים את הדמויות הראשיות
קחו את הזמן לחשוב עם הילדים איזה דמויות לבחור, מה האביזרים שיתאימו לדמויות (במקרה שלנו היה ברור שאבירה, מכשפה, דרקון וחד קרן צריכים גם טירה בסיפור!). אפשר כמובן לבחור דמויות שקשורות לחנוכה, ולהעלות למשל את ״חנה זלדה״ הקלאסי.
אפשר גם לבחור את המשפחה שלכם כדמויות הראשיות, לצלם את בני המשפחה עושים כל מיני דברים, להדפיס וליצור דמויות נייר שלכם.
ביום נפרד תכינו את מבנה התיאטרון או את השלט. אל תנסו לעשות הכל ביום אחד, לנו זה לקח כמה ימים.
כשהכל היה מוכן הארנו עם מנורה על הצד האחורי (הפתוח) של הקופסה,
החשכנו את החדר, הדמויות נכנסו לבמה וההצגה התחילה!
מה צריך?
> קופסת קרטון בינונית בגודל שיתאים לאורך השיפודים ולגודל הדמויות
> נייר פרגמנט שקוף או נייר אפייה (פרגמנט עדיף כי אין בו קפלים)
> בריסטול שחור עבה
> שיפודי עץ
> סכין חיתוך ומספריים
> סלוטייפ
> דבק פלסטי או דבק חם
> מנורת שולחן
אפשר גם: טושים לקישוט שלט התיאטרון
מה עושים?
שלב 1 – בוחרים קופסת קרטון שלמה ויציבה. בסכין חיתוך חותכים החוצה שתי ״כנפיים״ של החלק שנפתח (אלה שמסומנות בתמונה בקווקוו תכלת). את שתי הכנפיים הנותרות אני ממליצה להשאיר כי זה מוסיף ליציבות.
שלב 2+3 – חותכים החוצה את הצד האחורי של הקופסה, המקווקוו בתכלת (מהכיוון האחורי תאיר מנורת השולחן).
שלב 4+5 – הופכים את הקופסה כך ששתי ה״כנפיים״ הנותרות ניצבות על הרצפה. בחלק הקדמי של הקופסה, שישמש כ״מסך״ של ההצגה, מציירים את הפתח וחותכים אותו החוצה. אם בשלב הזה אתם מרגישים שהקופסה לא יציבה, אפשר לחזק אותה עם סלוטייפ או דבק חם מן הצד הפנימי.
שלב 6+7 – אם רוצים אפשר להוסיף קפלי וילון מלמעלה, ודשא או במה מלמטה.
יוצרים מחתיכת קרטון נפרדות את הצורה שבחרתם ומדביקים אותן לפני או מאחורי הפתח שיצרתם בדבק חם או דבק פלסטי. החלקים האלה גם יוסיפו ליציבות התיאטרון.
שלב 8 – בחלק העליון של הקופסה, שנשאר סגור ושלם, יוצרים את הפתח שממנו יכניסו הילדים את הדמויות המציגות. חותכים פתח צר, ברוחב 2.5 ס״מ וארוך כמעט מקצה לקצה, בעזרת סכין חיתוך. הפתח לא צמוד למסך, אלא מתחיל כ-2 ס״מ מקצה הקופסה.
בנוסף – מדביקים נייר פרגמנט שקוף או נייר אפיה לצד הפנימי של המסך בעזרת סלוטייפ. חשוב שהמסך השקוף יהיה מתוח ככל האפשר.
שלב 9 – אם רוצים, אפשר להכין שלט מקושט עם שם התיאטרון כמו שאני עשיתי. חותכים קרטון לצורה הרצויה, כותבים את שם התיאטרון, צובעים ומקשטים. השלט מכסה את הידיים של מפעילי הבובות, ומוסיף ליופי של המבנה. זה שלב שבו הילדים יכולים לעזור בקלות ובהנאה.
יצירת הדמויות
1. מורידים מהאינטרנט דמויות של צלליות לפי העדפתכם. אם תרצו להדפיס את הדמויות שלי אפשר למצוא אותן בלינק הזה. הדמויות יכולות להיות פשוטות (ירח, ארנב, פיל), או מורכבות יותר (טירה, מכשפה). כמובן שאפשר ורצוי להתאים את הדמויות להעדפות של הילדים שלכם.
2. מדפיסים את הדמויות בגודל הרצוי. אפשר להניח את ההדפסה ליד התיאטרון המוכן שלכם ולבדוק אם הדמות מספיק גדולה ותגיע ל״במה״ אם יחובר אליה שיפוד.
3. את ההדפסות מדביקים על בריסטול שחור עבה וגוזרים מסביב. בכלל לא נורא אם הגזירה לא מאוד מדוייקת. אפשר לעזור לילדים עם הפרטים הקטנים יותר.
4. מחברים לחלק העליון של כל דמות שיפוד, לצד האחורי. שימו לב, בגלל שהדמויות שלנו ייכנסו מהצד העליון של הקופסה, גם השיפוד שלנו יחובר לראש של הדמויות ויצא מן הדמויות כלפי מעלה. הצד שהילדים יציגו יהיה הצד השחור.
אפשר ליצור גם חלקי תפאורה שלא זזים, אלא מחוברים לצד הפנימי של הקופסה בסצינות המתאימות, למשל: עץ, מגדל, גדר.
כל העולם במה – ההצגה מתחילה
בוחרים חדר שאפשר להחשיך. ככל שהחדר חשוך יותר – הדמויות ייראו חדות יותר. מניחים את המנורה כך שתאיר מן הצד האחורי, הפתוח, של הקופסה, ונותנים לדמיון להוביל את ההצגה. יש ילדים שיאהבו את שלב התכנון, לחשוב מראש על העלילה, לכתוב את הסיפור ואולי להשמיע מוזיקה תוך כדי ההצגה, ויש ילדים שיאהבו להמציא את ההצגה על המקום.
אפשר לצלם את ההצגה שמעלים ולשלוח למשפחה המורחבת.
איזו פעילות יצירתית אתן זוכרות מהילדות שלכן? ומה אתן אוהבות במיוחד לעשות עם הילדים בחנוכה?
אשמח מאוד לשמוע בתגובות.
הטקסט הופיע לראשונה כמדור במגזין ״לאשה״
כל חבר של הילדים שמגיע מיד מתלהב ומתחיל לטפס. בחודשים שעברו מאז שהדוֹם נמצא בגינה שלנו הוא כבר הפך להיות ספינת פיראטים, מחנה, מסלול נינג’ה, זירת קרקס, מקום לפיקניק, מגרש למשחק תופסת באוויר, מקום לגיטימי לקריאה ועוד כהנה וכהנה המצאות. תלינו עליו גומייה חזקה, חישוק, שק איגרוף, שרשרת דגלונים וזר עלים לקישוט, פרשנו מחצלת ועם בוא הקיץ אנחנו שוקלים לנפח באמצע שלו בריכה!
יש גם ערוגה קטנה עם גדר, הדבקנו אדמה על קרטון בעזרת דבק חם. הגזרים הם מחקים.
לקינוח הנה גרם המדרגות המתוק.
אחיו של טום, פיטר, חולה בחצבת. המחלה המדבקת משנה את תכניות החופש הגדול של שני האחים, שחלמו לבנות בית משלהם על עץ התפוח. ועכשיו, בגלל החצבת, טום נשלח לבידוד בבית של דודו ודודתו הקפדנים והמשעממים, אותם הוא לא מחבב במיוחד. והכי גרוע – בדירה שלהם אין אפילו גינה קטנטנה! טום מעביר את זמנו בקריאת ספרים, אכילה מרובה וכתיבת גלויות לפיטר החולה ובלילות שנתו נודדת. 
מרי לֶנוקס היא ילדה בריטית שנולדה וגדלה בהודו אצל הורים מנוכרים שלא ממש מתעניינים בה. מי שגידלה אותה היא האומנת ההודית שלה והיא חונכה להיות מפונקת להחריד, מתנשאת ורעת מזג. כשהיא מגיעה לגיל 9 מתחוללת בעיר שלה מגפת כולרה. לפרק הראשון קוראים “איש לא נותר”, ואכן בתוך ימים ספורים (ושני עמודים בערך) מתים הוריה, האומנת שלה ומשרתים נוספים. שאר המשרתים בורחים מן המגפה ומרי נשארת לבדה בבית הגדול.
אליזבת-אן היא ילדה בת 9. היא גדלה אצל אחות של סבתה, הדודה הרייט, ובתה פרנסס. השתיים מגדלות את אליזבת-אן באופן מגונן וסימביוטי כל כך שאין לה יכולת לחשוב מחשבה עצמאית אחת. היא פוחדת מכל דבר: מכלבים, מחלומות מפחידים, ממבחנים. היא תלותית וחולנית. 
עוד מהטוב הזה: