לפני כמה חודשים סיימנו תהליך של שיפוץ בבית. 

אחרי שגרנו בבית שלנו בשכירות כמה שנים ואז קנינו אותו – תהליך העיצוב והשיפוץ היה השלב שהפך את הבית לבאמת שלנו, כזה שכיף לנו ממש לחזור אליו. כזה שכל פינה בו מכילה דברים שאנחנו אוהבים ושמחים בהם. השינוי שהבית עבר בתהליך השיפוץ היה משמעותי מאוד עבורנו.

את התהליך כולו, מפגישת הייעוץ לפני הקניה ועד לתליית אחרונת התמונות, ליוותה מעצבת הפנים ההו-כה-מוכשרת ונהדרת קרן בר. בבלוג שלה היא מספרת על תהליך העיצוב של הבית כולו בפוסט מלא תמונות מהממות שצילמה בכישרון רב שירה גנני (הלוואי שהבית היה נראה כל כך מסודר ומתוקתק כל יום).

כמה מקום הילדים צריכים בסלון?

היום אני רוצה לתת לכן הצצה לפינת העבודה והאמנות של הילדים, כי תכל’ס, מטבח מהמם בירוק-מרווה וחדר שינה בוטאני זה אחלה והכל, אבל פינת העבודה של עומר ונועם היתה חשובה לי לא פחות והקדשנו לה מחשבה רבה בתוך התהליך.

בשנות ההורות הראשונות יש נטייה לתת לחפצים של הילדים להשתלט על כל הבית, וזה הכי מובן. כשהתחלנו את השיפוץ עומר ונועם היו בני 9 ו-6 ושנינו הרגשנו שהגיע הזמן להגדיר מחדש מה חשוב לנו, מה חשוב לנו עבור הילדים, ומהי הדרך הכי טובה מבחינתנו לשלב את שני העולמות בחלל אמיתי ובפעילות היומיומית שקורית בו. זו לא רק מחשבה על איזה שולחן יעשו הילדים שיעורי בית ואיפה יאוחסן המונופול, אלא מחשבה מעמיקה יותר על מה הערכים שחשובים לנו בחיי המשפחה. 

פינת העבודה לפני השיפוץ

אזור העבודה של הילדים היה בפינת הסלון. הוא שימש כפינת ציור, יצירה והכנת שיעורים והיה בנוי בעיקר משני שולחנות בגובה נמוך שמתאים לילדים צעירים. הראשון היה שולחן ציור מחנות ציוד לגני ילדים, ועל שיפוץ השולחן השני כתבתי בפוסט הזה. הבדל בגבהים בין שני השולחנות פסל את האפשרות להשתמש בשטח כמשטח עבודה גדול.

אני מאוד אוהבת שלילדים יש מקום לעבוד בסלון. הבעיה היתה שמלבד הפינה הזאת, החפצים והמשחקים של עומר ונועם תפסו מקום ניכר מאוד בחלל המרכזי, והיו מחולקים ל-4-5 פינות שונות ומופרדות זו מזו. כוורת איקאה גדולה שהכילה משחקים, ספרים, קשקושים וחפצי נוי, פינת רביצה וקריאה על הרצפה, אזור עם שולחן אור וחומרים שקופים למשחק עליו ואזור של דוכן מכירה לילדים למשחקי דמיון. בקיצור, בכל פינה היה משהו לילדים, והם כבר לא ממש שיחקו בכל הפינות האלה. הרגשנו שהגיע הזמן לחשוב מחדש על החלק ה”ילדי” של הסלון, ולשלב אותו בצורה יותר טובה ואלגנטית עם החלק המבוגר. קו-אקזיסטנס. כאן גרים בכיף. כל הבחירות והמחשבות נעשו עם קרן, מעצבת הפנים שהצליחה להפוך את בְּליל הפנטזיות שלנו למציאות שימושית ויפהפיה. במחשבה על פינת העבודה עירבנו גם את אמא שלי, נונה אורבך, מטפלת באמנות ומומחית לחללים שמעודדים יצירתיות.

 

בחירת המיקום

לאחר מחשבה ושקילת האפשרויות בחרנו שפינת העבודה של הילדים תישאר בסלון. הסלון הוא מרכז הבית אצלנו, החלל הראשון שרואים כשנכנסים הביתה, אזור בו משתמשים ההורים (וחבריהם) וגם הילדים (וחבריהם).

שני עקרונות היה ברורים לי: אם פינת העבודה לא תהיה בסלון  – הילדים יציירו פחות, הרבה פחות. אחד הדברים החשובים לי בהורות הוא לאפשר ליצירתיות של הילדים להתפתח בלי תלות בי או באורי. להשאיר חומרים נגישים ופתוחים כך שמי שרוצה ליצור משהו, יכול לעשות את זה בלי תיווך.

העיקרון השני שהיה ברור לי כשהסתכלתי על הסלון כולו לפני השיפוץ – אינאף איז אינאף. אני לא רוצה שהסלון יראה כמו סניף של חנות צעצועים. הצורך שלי בסלון יפה חשוב לא פחות מהצורך שלהם לשחק וליצור.

האתגר העיצובי היה ליצור מקום שהילדים יכולים לשבת בו, לצייר ולהכין שיעורים ובמקביל המבוגרים יכולים לשבת ולשתות קפה. בשקט. קרן הציגה לנו תוכניות לכמה פתרונות יצירתיים של עיצוב הסלון מחדש תוך שילוב של פינת עבודה לילדים. מתוכן בחרנו את האפשרות של שינוי מקום הספות והזזה שלהן קדימה – באופן שיוצר “מסדרון” משמעותי בינן לבין הקיר. פינת העבודה של הילדים תהיה במרכז המסדרון הזה. שולחן העבודה פונה אל הקיר (מה שיוצר שקט וריכוז בזמן העבודה), והארונות משני הצדדים מאחסנים בין השאר חומרי אמנות ויוצרים תחושת פרטיות ואינטימיות של נישה נעימה. זה לא אומר שהילדים לא עובדים לפעמים במטבח או על שולחן הקפה, אבל הרבה מהפעילות היצירתית נעשית שם.

היום אני יכולה לומר שזה עובד לנו פשוט מצוין. הפינה מוסתרת בחלקה, כך שגם כשיש בה בלגן (ויש…) לא רואים את זה ברגע שנכנסים הביתה. הכיסאות של הילדים הם שרפרפי איקאה שלא נראים לעין מאחורי הספות, הברקה שהוסיפה לשקט בעיניים וגם בריאה יותר לגב היושבים. כל הפינה “ממוסגרת” על ידי ארונות תכולים ותאורה מלמעלה וזה הופך אותה למוטיב מרכזי ויפה בחלל. 

השולחן

כילדה היה לי ולאחותי שולחן עבודה ארוך ועמוק במיוחד. אני זוכרת את עצמי יושבת לידו ומציירת, כותבת, עובדת עם פלסטלינה ופימו. החיבור בין יצירתיות לבין שולחן גדול ונוח נוצר אצלי כנראה אז. גם בסטודיו שלי יש שולחן גדול ועמוק. כשרציתי לעצב את פינת העבודה של הילדים מחדש ביקשתי מקרן שהשולחן יהיה ארוך מהרגיל, כך שיתאים לשני ילדים לשבת בנוחות, לפרוש ניירות גדולים, מכחולים, גירים ומחברות. נוחות תומכת ביצירתיות ומפרה אותה. ילד שצריך להיזהר שקופסת הגירים לא תיפול ושהמרפק שלו לא יתנגש באח שלו  – הוא ילד שפחות עסוק בציור. מבחינת עומק השולחן היינו מעט מוגבלים (כדי לשמור על מרחק נוח של הספות מהטלוויזיה, ושל השרפרפים מהספות). בדיעבד הייתי מוסיפה לעומק השולחן עוד 5-7 ס”מ בכיף.

בחירת חומרי האמנות לפינת העבודה

מתוך מחשבה עשיתי חלוקה בין חומרים שאני רוצה נגישים כל הזמן לבין חומרים שמאוחסנים בארונות המתכת הממסגרים את הפינה ויוצאים רק מדי פעם. הילדים יודעים במה מותר לעבוד איפה. 

גואש למשל מאוחסן בארון אבל בהגדרה השימוש שלו הוא רק במרפסת. אם הילדים רוצים לעבוד בגואש הם כבר יודעים להוציא את הצבעים והמכחולים החוצה, וכמו שהמרפסת נראית אחרי שהם עובדים בה – זאת היתה החלטה חכמה :-).

על השולחן יש דרך קבע בעיקר חומרים קוויים. כוסות או קופסאות עם עפרונות צבעוניים, גירי שמן, עפרונות רישום וכתיבה ולעיתים טושים. כיוון שטושים הם חומר ש”מנצח” בקלות אצל ילדים, ובגלל שאני רוצה שהם יתנסו בעוד חומרים, כאלה שדורשים יותר מאמץ ויש בהם יותר גיוון, לעיתים אני מעלימה את הטושים לארון לכמה שבועות ובודקת במה הילדים עובדים כשהטושים לא נגישים כל כך. ממליצה לעשות את זה!
עוד דבר שנמצא על השולחן באופן קבוע היא קופסה עם גזרי ניירות שונים להדבקות. כדאי לאסוף ניירות עם פאטרנים מיוחדים, ניירות אריזה, קרטונים קטנים, בולים וניירות מספרים ישנים ולדאוג שעל השולחן יש דבק.

אני רוצה לעודד את היצירתיות של הילדים, אבל רוצה שהם ידעו לשמור על החומרים שלהם (לשטוף מכחולים בסוף העבודה למשל), וידעו גם לשמור על הרהיטים סביבם. מודה שבהתחלה הקִרבה של הספה לחומרי עבודה הלחיצה אותי אבל אחרי כמה שבועות כולנו התרגלנו להתנהלות החדשה. 

תליית עבודות

באזור העבודה של הילדים לפני השיפוץ העבודות נתלו על הקיר עם וואשי טייפ. זה יצר קיר עמוס והרבה רעש בעיניים. אני מאוד אוהבת אמנות של ילדים והיה חשוב לי מאוד שלילדים תהיה אפשרות לתליית עבודות מתחלפות, אבל לא מעל שולחן העבודה. 

לכן יצרנו אזור מיוחד לתליה, בקיר גדול שנמצא משמאל לפינת העבודה, והוא למעשה הקיר של המדרגות לקומה השניה. הקיר צוּפּה בלוחות סֵלוֹטֵקס (קרטון דחוס שניתן לקנות בנגריות ומחסני עץ). זה לוח שניתן לחתוך עם סכין חיתוך לצורה הרצוייה, לחבר בעזרת ברגים לקיר ולצבוע בכל גוון שתבחרו. אנחנו כיסינו את כל הקיר שמתחת למדרגות בלוח כזה וצבענו אותו בכמה שכבות של צבע לבן. נעצי תלייה ננעצים בו בקלות רבה. בחדרי אמנות החומר הזה משמש כקיר גואש, ואצלנו כקיר לתליית עבודות ולפעמים כמשטח עבודה.

הילדים בוחרים אילו ציורים לתלות, באיזה סדר, ולפעמים מוסיפים חפצים שונים, כמו מדליה מתחרות רובוטיקה שעומר תלה בגאווה. זה אזור שמשתנה תדיר ומלא חיים.

לפעמים אני מורידה את כל העבודות מהקיר ומציעה לילדים אפשרות להשתמש בו כמשטח עבודה. לרוב זה ינבע מעניין או רעיון שעלה מהם. כך נועם יצר יום אחד עבודה בחוטי טריקו ונעצים ובמשך כמה שבועות הקיר היה עבודה ענקית ומתמשכת.

מזכרות משפחתיות כהשראה

מעל פינת העבודה, רציתי שיהיה משהו תלוי קבוע ולא מתחלף, משהו שאני אוהבת מצד אחד אבל מסקרן לילדים מצד שני. קרן ואני בחרנו לתלות שני עמודים מאלבום בולים, ממוסגרים במסגרת בהירה ועמוקה. עמודי הבולים נחתכו מתוך אלבום שירשתי מסבא שלי, ובתוכן סידרתי בולים שנבחרו מתוך האוסף שלו בגווני ורוד וירקרק שמתאימים לצבעי הסלון. בחרתי משהו קבוע אבל עדִין, עם תאורה נעימה מעליו, זה קיר מרכזי שרואים מהכניסה לבית. אני מאוד אוהבת את הנוכחות העדינה של סבא שלי ז”ל בסלון שלנו. 

אחסון: מקום קבוע ומוגדר לכל דבר

בפינה הקודמת היה בלגן אחד גדול. ניירות גזורים התערבבו בעבודות גמורות שהתערבבו בטושים ובמחברות בית ספר.
בפינה החדשה היה לי חשוב שלכל דבר יהיה מקום מוגדר משלו, מקום שהילדים מודעים לו ומאפשר להם להיות עצמאיים לגמרי. הילדים שלי ממש לא מסודרים מטבעם אבל כשאני אומרת לנועם לשים את הציור שלו במגש העבודות הגמורות – הוא יודע בדיוק מה לעשות. התחושה הזו הורידה את כמות המתחים והמריבות סביב סידור הפינה. הסדר הגיוני אז לילדים קל לשמור עליו או לסדר אחריהם כשמבקשים. 

מדף אחד בארון משמש לספרים ומחברות לבית הספר. בכל בוקר הילדים מסדרים את הילקוט, מחזירים ספרים ומחברות שלא צריך לאותו יום ולוקחים אחרים מהמדף.
במדף נוסף בארון יש ציוד השלמה לבית ספר: עפרונות, מחקים, דבק, טושים. כך שכשנעלם עיפרון מהקלמר או מתייבש הדבק הילדים יודעים מאיפה לקחת עוד אחד בלי לערב אותי.

בארון הימני מאוחסנים חומרי עבודה נוספים: צבעי מים, גואש ומכחולים, חומרים תלת מימדיים להדבקות וחומרי יצירה נוספים כמו חרוזי גיהוץ וחוטי רקמה.

איפה שמים ציורים גמורים?

במדף השימושי ביותר בארון יש סלסלה עם שתי קומות – לניירות לבנים וניירות צבעוניים ומעליה מגש עץ לציורים גמורים. מדי פעם אני ממיינת את הציורים, כותבת גיל על כל ציור ומעלה את הציורים הגמורים לקומה העליונה לתיקיית קרטון של כל ילד המסודרת לפי גילאים. אם ציורי ילדים מעניינים אתכן אני ממליצה מאוד לכתוב את השם וגיל הילד בצד האחורי של הציור. זה מרתק להסתכל על עבודות של ילד בפרספקטיבה של שנה, שנתיים או יותר.

ציורים קל לשמור ובסופו של דבר הם לא תופסים הרבה מקום אם מארגנים אותם כמו שצריך. אם מעצבן אתכן לראות המון דפים מתרוצצים בבית אני ממליצה בחום לתת לילדים לעבוד בתוך מחברות חלקות גדולות (למשל כאלה), כך כל הציורים ארוזים וכרוכים בתוך מחברת, הילדים יכולים לחזור ולבקר ציורים ישנים ולהמשיך אותם, ולכן נשאר רק לכתוב את גיל הילד על כריכת המחברת.

מודה שעבודות תלת מימד אני מתקשה יותר לשמור, ולאחרונה פשוט הכרזתי על קופסה מיוחדת לעבודות תלת מימד וכך אני לא צריכה לחשוב אם לשמור או לא, הילדים מניחים את העבודות בקופסה בעצמם. אחת לתקופה אני עושה מיון וזורקת למחזור דברים שהתפרקו או שנראה לי שלא ישרדו (ששש… לא לגלות).

צעצועים ומשחקים

השיפוץ גרם לנו לעשות ניפוי יסודי של משחקים שלא היו בשימוש או כאלה שעצבנו אותנו. כמה וכמה נגלות ומשחקים גדולים נתרמו לגן הילדים הקודם של נועם, ומשחקים שלא היינו בטוחים לגביהם הגלינו לארון בממ”ד כדי לבדוק אם הילדים מתגעגעים אליהם (הם לא). החלק התחתון של אחד הארונות מכיל כמעט את כל המשחקים שיש לנו כיום. אני יכולה להגיד שהרגע שבו הבנתי שכל המשחקים של הילדים נכנסים לארון אחד היה רגע של גאווה עבורי. לס איז מור!

ממילא הנטייה הטבעית שלהם (במיוחד של נועם) היא להמציא משחק מכל מיני חפצים אקראיים, והרבה יותר הגיוני למצוא אותו ממציא משחק מחתיכת חוט, קופסת פלסטיק ועיפרון מאשר יושב ומשחק חתחתול. עכשיו משחקי הקלפים והפאזלים יוצאים החוצה רק כשבאמת מתכוונים לשחק בהם, ואני לא צריכה לראות מול העיניים את הרמז ומונופול כל היום. בחדר השינה שהם חולקים יש בובות וגם “בית חרסינות” עם דמויות וצעצועים, רובם שלי :-). מוזמנות לראות את חדר השינה שהם חולקים בפוסט של קרן, הנה טעימונת קטנה.

ספרים

יש לנו המון ספרים בבית. ספרי ילדים, ספרי אמנות, ספרי קריאה וספרי עיון. השיפוץ גרם לנו לנפות לא מעט אבל עדיין, מדובר בכמות גדולה. אחת מההחלטות שעשינו בשיפוץ היתה לוותר על השאיפה שכל הספרים שלנו יהיו מרוכזים באותו חלל, ועכשיו בכל חדר אפשר למצוא אצלנו אוסף של ספרים. חלק מהספרים מאוחסנים בארונות הסלון, כי בכל זאת, אי אפשר שלא יהיו ספרים בסלון, נכון? שם אני גם מאחסנת את האלבומים המשפחתיים והילדים אוהבים להוציא ולדפדף בהם מדי פעם. בסלון יש סלסלה נוספת עם ספרי ילדים וחלק מספרי העיצוב שלי משמשים כמעמד לממיר של הטלויזיה והם עושים עבודה מצויינת בהסתרת מיליוני הכבלים של הממירים השונים (טיפ של קרן!).

אז למרות שביום יום הבית שלנו לא מסודר ומתוקתק כמו בתמונות, אני מרגישה שעם כל הבלגן והחיים שבתוכו הוא מאוד שלנו ומאוד אנחנו. אני אוהבת לראות את שולחן העבודה של הילדים במצבו הרגיל, האמיתי, מחברת פתוחה, עפרונות מפוזרים, חידודים, לכלוכי מחק ופקק של טוש שאף אחד לא טרח לסגור. אני מרגישה שהרבה קורה בפינה הזו, הרבה ילדוּת, הרבה חיוּת, וזה בדיוק מה שרציתי שהפינה תהיה, מקום בטוח ונעים לעבודה, מרחב של כוח יצירה והמצאה.

המלצות וטיפים לסיום

1. העזרו בשותפים לדרך.
שתי קבוצות פייסבוק מצויינות ומומלצות שעוסקות בחללי עבודה יצירתיים ובהגשת חומרים לילדים ובכלל:
ביקורי סטודיו (קבוצה פעילה ביותר שאמא שלי הקימה).
אמנות בבית באופן טבעי וחופשי – קבוצה להורים שעוסקת ביצירתיות דרך חומרים ואמנות בגישה טבעית ולא הישגית.
2. פחות זה יותר. הפחתה בעומס הצעצועים, הספרים וחומרי האמנות תעזור לילדים להתרכז, לעבוד ולשחק באופן יותר מעמיק, ולמצוא את מה שמעניין אותם באופן טבעי.
3. לא כל החומרים צריכים להיות נגישים כל הזמן. שולחן מסודר עם נייר חדש וקופסת גירים פתוחה וטובה מפתה לעבודה יותר משולחן מבולגן ועמוס חומרים. הוציאו בכל כמה ימים/שבועות חומר אחר מהארון והכניסו אליו חומרים שהילדים פחות נוגעים בהם.
4. הפחיתו את השימוש בטושים (במיוחד בגיל הרך ובגיל הגן). גירים ועפרונות צבעוניים שבהם יש קשר בין מידת הלחץ של היד לתוצאה על הנייר טובים יותר להתפתחות הילדית הטבעית.
5. קנו חומרים איכותיים. אל תפרקו מדפים במקס סטוק. זה לא המקום לקנות בו חומרי אמנות. חומרים גרועים מייצרים חוויה גרועה, משטיחה ומתסכלת. חומרים איכותיים יוצרים העמקה, ריכוז וסיפוק.
6. קבעו מקום מוגדר לכל דבר. עשו רשימה של כל הדברים שיש בפינת העבודה של הילדים ובחרו לכל חפץ מקום. הראו לילדים את הסידור החדש ובדקו שהמקום שקבעתם הגיוני ונוח להם.
7. שולחן עבודה הפונה לקיר עוזר לריכוז ולשקט הפנימי.
8. בחרתן לשמור ציורים? כתבו את גיל הילד ושם (אם יש אחים) מאחורי הציור ונסו להסתכל על העבודות פעם בשנה-שנתיים. נחת מובטחת!

---

ועוד פינוק לסיום: למעצבת שלנו קרן יש פודקסאט מעולה בשם “שפכטל” אותו היא מקליטה יחד עם האדריכלית מיטל אשכנזי פומרנץ. התארחתי בפודקאסט שלהן בפרק מיוחד ובו דיברנו על תהליך שיפוץ בית מנקודת מבט של לקוחה (אני!) ומעצבות (קרן ומיטל). זה הפודקאסט הראשון שהתארחתי בו והיה מרגש וחושבת שגם מחכים ומעניין. בואו לשמוע כאן!

---

יש לכן טיפים נוספים לפינות עבודה של ילדים? מה הדרך שלכן לעודד יצירתיות? אשמח לקרוא בתגובות!