צילומים: נעמה אורבך ונעה שנאן
שבוע לפני פסח השתתפתי באחד האירועים הכי כיפיים, יצירתיים, מרגשים, קהילתיים ומקרבים שיצא לי לחוות בחיי. הייתי חלק מצוות שלם של אנשים מעולים שרצו ליצור ביחד אירוע קהילתי מתמשך ומגניב במיוחד.
במשך שלושה ימים קהילה שלמה יצרה, המציאה המצאות, ובעיקר שיחקה. במשך שלושה ימים עשרות ומאות אנשים, נשים וטף גזרו, חתכו, קיפלו, הדביקו וחיברו קרטונים זה לזה.
כולם באו לכאן לבנות יחד עיר מקרטון. הורים, ילדים, חובבי בנייה וסקרנים. בני נוער באו להציץ – ומצאו עצמם בונים בתי ענק מסובכים ומפורטים. באו אנשים בשעות חמות ועם רדת הלילה הקריר. סחבו איתם באוטו ארגזים מתל אביב ומירושלים. הגיעו, עבדו, בנו, הציבו את הבית שלהם בסמטאות העיר והלכו. ושוב חזרו – לבקר את בֵּיתם ולגלות מי השכנים החדשים שלהם ברחוב הקרטון.
"עיר קרטון" היה חלק מפסטיבל גדול יותר שהתרחש בקריית טבעון באותו סוף שבוע: פסטיבל שייח' אבריק לתרבות אזרחית. כל איש, אישה ילד או ילדה שרצו – יכלו להמציא רעיון לאירוע תרבותי קטן או גדול, ולקיים אותו במסגרת הפסטיבל. יותר מ-200 אירועים היו בפסטיבל הזה, שצמח לו מלמטה, מאנשים ועבור אנשים, וסחף יישוב שלם לאווירת יצירתיות, אדיבות ונתינה. ערבי שירה, תערוכת אמנות בחלונות הראווה, תרגולי יוגה המוניים, הופעות מוזיקליות במוסכים וטברנות שנפתחו באמצע הרחוב. ואלה רק מקצת האירועים שקרו בקריית טבעון במשך שלושה ימים גדושים.
איך נולדה עיר קרטון
הרעיון של "עיר קרטון" היה לאחותי בראש כבר כמה שנים. וכשהגיע פסטיבל שייח' אבריק היא ידעה שהוא מתאים לעיר הזו כמו מכסה לארגז. היא פנתה לאנשים סביבה שחשבה שיידלקו על הרעיון, אנשי קראפט, חובבי עיצוב ובנייה, אנשים יצירתיים שאוהבים לעבוד עם הידיים ולשחק. כך נוצר לו צוות נלהב שנפגש כחודש וחצי לפני האירוע והתחיל להזיז את העניינים. אחד האנשים המרכזיים בצוות היה ערן הכט, איש שבנייה ופרויקטים מגניבים הם שמו השני, ולמזלנו הוא גם עובד באמניר. ברגע שערן נדלק על הרעיון הוא הצליח להדליק גם את הבוס שלו, וכך קרה שיומיים לפני האירוע פרקו שתי משאיות מאמניר חומר גלם קרטוני בכמות מדהימה ברחבת מרכז ההנצחה בטבעון. קרטונים שטוחים, קרטונים גליים ועבים, גלילי קרטון מכל הסוגים, הגדלים והצבעים. לחובבי קרטון ובניה זה היה כמו להגיע לחנות ממתקים. כל החומרים היו סוג ב' ושאריות, והכל בסופו של דבר נדחס וחזר למיחזור.
כדי לגרום לאנשים להגיע ולהשתתף נפתח אירוע בפייסבוק, עוצבו לוגו ופרסומים מגניבים (מעין פרץ המוכשרת עיצבה), ונתלו שלטי קרטון ברחבי טבעון. בפגישה הראשונה של צוות ההיגוי הוחלט שבעיר תקום "שדרת המייסדים". כל מי שרוצה שטח בלוקיישן הנכסף הזה (בלי משכנתה!) – היה צריך לבנות בית קרטון מבעוד מועד ולהעלות תמונה שלו לדף האירוע. זה מיד גרם לאנשים להרגיש חלק מהאירוע ומההכנות. בכל הפרסומים המבקרים התבקשו להביא גם ארגזים מהבית כי לא ידענו לכמה זמן יספיקו חומרי הגלם. כשאנשים מביאים איתם ארגזים – גם זה גורם להם להרגיש קשר ושייכות לאירוע ולבית שאותו הם בונים.
כיכר העיר הומה
כשמקימים עיר חשוב ליצור מרכז ויזואלי חזק ומעורר השראה שמוקם בשטח בשלב הראשוני של העיר. המרכז הוא המוקד של העיר והאנשים שמגיעים רואים כבר מההתחלה לאיזו דרגת פירוט אפשר להגיע ואיך קופסת נעליים פשוטה יכולה להפוך לבית ויקטוריאני. בעיר שלנו המוקד היה כיכר העמודים שבנה ערן, ועל צלע אחת שלו התנוססה כתובת באותיות קרטון תלת מימדיות: עיר קרטון אינפוֹרמַציוֹן (מרכז מידע). מעל הכתובת היתה שורת בתים קטנטנים ומפורטים. הבתים והכותרת הוכנו עוד לפני האירוע, כל בית על ידי אחד מחברי צוות ההקמה. זה היה המודיעין של העיר שתחתיו היה דלפק קרטון ואליו הגיע כל מי שנכנס לעיר ורצה להשתתף בבנייה. האזור היה גבוה מבתי העיר ונוצר אימפקט משמעותי ופוטוגני. במרכז הכיכר הונח דוֹם ענקי שערן בנה, וילדים לא הפסיקו להיכנס ולצאת מתוכו. אנשים צילמו והצטלמו במרכז העיר, הגיבו לכותרת ולבתים המיניאטוריים וזה הפך את האזור לכיכר עיר אמיתית.
אז למה דווקא קרטון? מה יש בו, בחומר הזה – שמושך כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם? בעמוד האירוע בפייסבוק עלו מחשבות ודיונים מעניינים לגבי החומר הזה. לאחד הוא חומר אמנות או עיצוב, חומר "גבוה" ואופנתי, ולאחר הוא מיטה או בית ברחוב סואן. יש בו דואליות בין גבוה לנמוך, בין פשוט והכרחי לבין מעוצב ואמנותי. בין חומר אריזה שגורם לסחורות העולם לזוז ממקום למקום, לבין רהיט מעצבים בגלריה. קרטון הוא גם חומר סלחני. אין בעיה לטעות איתו, הוא מקבל אליו פגמים באהבה, ותמיד יש עוד חומר גלם זמין בסביבה, כי קרטון הוא של כולם.
קופסת קרטון טובה עושה חשק לסדר, למיין, להחביא, לאצור, לאסוף. ולכל אחד יש זיכרון ילדות עם ארגז ודמיון שהפך אותו למה שרצה.
אירוע שסובב קרטון ויצירה מחבר בין אנשים בפשטות רבה. המשחק, ההמצאה, המשפחתיות שהוא יוצר (הילדים משרטטים חלונות ודלתות, וההורים חותכים בסכין חיתוך), כל אלה קרו מול עיני שוב ושוב במהלך שלושת הימים. 
שימו לב, כאן בונים בניינים!
כדי ליצור קצת סדר בעיניים שרטטנו בגיר את תוואי העיר על גבי הרחבה בתחילת העבודה, כיכר גדולה ושני רחובות שמגיעים אליה. הראינו לבנאים העליזים איפה הסימון שאליו צריך להתייחס כשמניחים את הבית בסוף העבודה ולפעמים "סידרנו" קצת את העיר כדי שהרחובות יהיו יותר ברורים. באופן מכוון יצרנו הפרדה ברורה וויזואלית בין אזור העבודה לאזור העיר, אחרת אנשים עובדים בתוך המרחב העירוני וזה יוצר בלגן בעיניים וקצת כאוס. כמובן שהרבה מהזמן היה בלגן שמח של פעילות נמרצת, וזה חלק נהדר מכל האירוע, באנו ליהנות!
כל מי שרצה לבנות חתם על סכין חיתוך (מגיל 16 ומעלה), והשאיר תעודת זהות כפיקדון. בשטח היה רק מסקינטייפ שקוף כחומר חיבור, והיה מפתיע לראות אילו חיבורים נוספים אנשים המציאו. לא הכתבנו קנה מידה לעבודות שאנשים יצרו וזה היה נהדר. כך מצאו עצמם בתים זעירים וגמדיים לצד אחוזות ענקיות.
היו שהביאו בתים צבועים ומצויירים מהבית (בשטח היו רק גירי מדרכה), והיו שבחרו לקשט את הבתים שלהם בחומרי הטבע הזמינים בסביבה. כך או כך – התוצאות היו שופעות יצירתיות. תראו את הלוליין המקסים הזה שהלך לו על חבל בין שני מגדלים!
בתים עפים ברוח
אחד הדברים שהכי אהבתי בעיר הקרטון ובפסטיבל שייח' אבריק בכלל, זו העובדה שהוא הוציא מאנשים את הטוב ביותר שיש בבני אדם: אהבת משחק, התחשבות ואדיבות, קהילתיות ואחריות סביבתית (תכף תראו איך כולם באו לעזור לנקות בסוף), חדוות חיים ויצירתיות בלי נשלטת. זו היתה הרגשה נפלאה להיות במחיצת בוני ומבקרי העיר במשך שלושה ימים ופשוט לצפות בכל זה קורה לנגד עיני (ומצלמתי).
במשך כל ימי הפסטיבל היתה רוח חזקה. לא היינו ערוכים בצורה טובה לרוח, ואלתרנו תוך כדי פתרונות להכבדת הבתים, כך שלא יעופו ברוח ביום או בלילה. השתמשנו באבנים גדולות ובבקבוקי מים שהבאנו מהמיחזורית, מילאנו והכנסנו לבתים. היה יום אחד עם המון רוח והמון בתים נפלו ונהרסו וזה היה ממש מייאש. אלה היו יצירות פאר של משפחות שעבדו שעות וכבר הלכו מהאירוע, ולנו כבר לא היה כוח לריב עם הרוח. תוך כמה דקות פשוט באו קבוצות של ילדים ומשפחות וכל קבוצה תפסה בית שהתעופף ונהרס, מיקמו אותם מחדש, תיקנו את מה שנהרס, שינו, הוסיפו, חיברו. תוך שעה נוצרו מבנים חדשים ישנים והשכונה הזאת קמה לחיים. זה היה ממש מרגש לראות את האכפתיות והשמחה של אנשים לעזור.
דינוזאור מקרטון
לא רק בתים נבנו בעיר שלנו. היצירתיות ויכולת ההמצאה של האנשים לא הפסיקה להפתיע אותי, וגם לא העובדה שאנשים מבוגרים משקיעים שעות במשחק ובבנייה בריכוז גמור והנאה מרובה.
הדינוזאור הסופר-מגניב הזה היה אחת האטרקציות השוות ביותר בעיני ילדי העיר. הורס, לא?
והנה בתמונה למעלה מתקן לונה פארק זעיר של כיסאות מעופפים. המושבים עשויים קרטון ביצים, החיבור למעלה עשוי מענף של עץ ויש גם אנשי קרטון קטנים על המגלשה.
בית אחד ריגש אותנו במיוחד. הוא נבנה על עץ והתייחס בצורה מקסימה לגזע ולענפים. זו היתה עבודה מאוד מורכבת והבונים אפילו הכינו סולם קטן לטפס לבית. פשוט מקסים.
לעמודי הכיכר אנשים חיברו קישוטים, בתים ויצורים קסומים. כולל רובוט מתוק ונגן רחוב עם גיטרה ומטבעות קרטון מצלצלים.
לילה יורד על עיר הקרטון
ובלילה – בלילה עיר הקרטון נדלקה באורם של הירח ופנסי הרחוב, ובאורן של מאתיים שרשרות נורות שחילקנו לבונים, וטיול לילי בה הפך לקסום ואגדתי. היה שווה לבוא לטיול מיוחד, כי עיר היום ועיר הלילה היו שונות לחלוטין.
בואו למסיבת פירוק!
במהלך האירוע הזמנו את המבקרים לחזור ל"מסיבת פירוק" ביום האחרון לפנות ערב. באותו ערב אמורה היתה להגיע המשאית של אמניר, לדחוס את כל הקרטון הזה ולפנות אותו למיחזור. אם היינו צריכים לפנות את העיר לבד זה היה לוקח המון זמן. קיווינו שאנשים טובים יתנדבו לעזור בפינוי ובפירוק, אבל לא צפינו כמה מהר זה יהיה וכמה אנשים יהנו מהפירוק עצמו.
בדיעבד זה נראה לי ברור – הרי יש תענוג מיוחד בלהרוס גם ארמון חול או מגדל קוביות, אז למה לא עיר מקרטון? משפחות הגיעו במיוחד, בני נוער רק חיכו שניתן את האות שמותר להתחיל להחריב. בתוך חצי שעה הרחבה היתה נקייה מכל פיסת קרטון סוררת. העיר מקרטון באה ולקרטון תשוב. בסוף מסיבת הפירוק יצרנו מעגל גדול של כל מי שהיה באזור, שרנו שיר ביחד והודנו לכל מי שהגיע. היה לנו חשוב לתעל את האנרגיה וההיי המטורף למעגל קהילתי משמח ומשמעותי.
כל האירוע הזה התרחש לצידה של האנדרטה המאוד בולטת לזכר בני טבעון שנפלו במערכות ישראל. האנדרטה שאני זוכרת את עצמי מגיעה אליה כילדת גן ביום הזיכרון, הולכת בשורה עם ילדי הגן שלי ומניחה פרח לרגליה, מבלי להבין בדיוק למה. במשך שלושה ימים רחבת האנדרטה שקקה חיים. שקקה אנשים ואנושיות. מבחינתי זה הדבר הכי טוב, משמח ומכבד שיכול לקרות ליד אנדרטה. חיים.
בתחילת האירוע הוצבו שתי מצלמות מיוחדות במקומות אסטרטגיים, מצלמות שצילמו צילום בדקה, גם בלילה. בתום האירוע הצילומים נערכו לסרט. שלושה ימים של עיר אחת בדקה ו-24 שניות. (אם אתם לא מצליחים לראות את הוידאו אפשר לראות אותו ישירות בלינק הזה)
https://www.facebook.com/talya.orbach/videos/10154627040518512/
לתמונות נוספות מעיר הקרטון הכנסו לכאן
רוצים לארח מסיבת קרטון שכונתית? הנה כמה טיפים
עיר קרטון לא חייבת להיות אירוע ענקי. בנייה בקרטון יכולה להיות פעילות שכונתית מקסימה ואפילו נושא מעולה ליום הולדת. אם אתם רוצים לארח "מסיבת קרטון שכונתית" הנה כמה טיפים:
1. אי אפשר ליצור עיר לבד. לגרום להמון אנשים לשמוע על האירוע ולהתלהב ממנו זה שלב משמעותי באירוע. ככל שיותר אנשים ידעו על האירוע יהיו יותר ידיים יוצרות. אפשר להכין שלטים מקרטון עם הילדים, לעבור בין בתי השכונה, לתלות או לחלק פליירים מקרטון. ליצור הזמנת ווטסאפ כיפית ולהעביר בקבוצות השכונתיות, לתלות שלטים בתנועות הנוער, בבתי הספר ובגני הילדים באזור ולחשוב על כל האנשים שאפשר לערב.
2. בחרו אזור עבודה והקמה שטוח ונוח לעבודה. רצוי מאוד ששטח העבודה יהיה מוצל.
3. חשוב שהמארגנים יאספו הרבה חומרי גלם מראש אבל לא פחות חשוב – להדגיש בכל פרסום ולהגיד לאנשים להביא איתם ארגזים.
4. בנייה בקרטון דורשת סכיני חיתוך, ולכן מטִבעה היא פעילות מאוד משפחתית. הילדים מציירים חלון ואבא או אמא חותכים. היצירה עם סכיני חיתוך מחייבת מבוגרים או בני נוער בוגרים ואחראיים.
5. דאגו להרבה סכיני חיתוך. הסוג הבטיחותי ביותר שמצאנו הן סכינים קפיציות, שהסכין שלהן "קופצת" בחזרה פנימה ברגע שמפסיקים ללחוץ. כדאי שיהיו גם מספריים, לילדים הצעירים יותר. כחומר חיבור מסקינטייפ שקוף ועבה עובד מצוין. אפשר גם דבק חם – אם יש חשמל ובהשגחת מבוגר.
6. חשבו מראש אם תרצו שאנשים יציירו על הקרטון או לא. בעיר שלנו היו רק גירי מדרכה ולא טושים, כי רצינו שהבנייה תהיה העיקר.
7. מארחים מסיבת קרטון? הגישו את הכיבוד בקופסאות קרטון בגדלים שונים.
8. דאגו לזרוק את כל הקרטון לפח מיחזור המיועד לכך בסוף האירוע.
להתראות בעיר קרטון הבאה!
אם מצאתם את עצמכם באחד הצילומים ולא מתאים לכם להופיע בבלוג – כתבו לי מייל ל-naamaorbach@gmail.com ואסיר את התמונה.
ממש אשמח אם תשתפו את הפוסט אם אהבתם אותו. גם לשתף בפייס זה קהילתי 🙂
60 תגובות
טוב, זה מטורף! נראה כמו חלום או אגדה. איזה טיפים מעולים, עשית לי חשק ליזום כזה דבר באזור שלי…
תמיד רציתי לעשות לאחד הילדים שלי יומולדת קרטון ואף פעם לא יצא לי, אז זו היתה הגשמת פנטזיה בצורה הכי קיצונית שהצלחתי לדמיין. זה אחלה נושא למסיבה שכונתית!
מרתק! תודה רבה על הפוסט ועל התמונות היפות.
חבל שלא ידעתי שזה קורה… 🙁
איך ניתן לקבל עדכונים על הפסטיבל הבא?
תודה ליאת! בניוזלטר שאני שולחת למנויי הבלוג כתבתי על האירוע, מוזמנת להירשם אליו ואכתוב גם בפעם הבאה שזה יקרה (לפני האירוע).
וגם – את יכולה לעשות לייק בפייסבוק לעמוד של פסטביל שייח' אבריק – אני מניחלה שאם יווצר פסטיבל נוסף הם יעדכנו שם.
איזה מהמם! רציתי לבוא ועכשיו אני לא זוכרת למה לא הגעתי. בכל מקרה, ההפסד כולו שלי. עיר מקסימה ויוזמה מהממת. יש לי הרגשה שזה יכול להפוך לפסטיבל שנתי מהמם בעוד כמה שנים.
תודה קרן, היה נחמד אם היית באה, אני סקרנית לדעת מה היית בונה. בהחלט ייתכן שזה יהיה משהו שנתי או פעם בשנתיים. תלוי במארגנים. בכל מקרה לכולם נשאר טעם של עוד.
מפעים, מרגש ומעורר השראה…
תודה רבה על השיתוף!
בקיץ הקודם בניתי עם הילדים שלי בית קרטון וזה היה פשוט תענוג, וכשאני חושבת על עיר שלמה כזו האושר עולה על גדותיו 🙂
תודה שרה. קרטון זה החיים! יש בו כל כך הרבה יכולות, וטמון בו כל כך הרבה פוטנציאל – להיות כל דבר בעצם
מהמם! מדהים שכל זה קרה רק לפני כמה שבועות. אני כבר נוסטלגית לגבי העיר שלנו
גם אני!
אין לי מילים מכמה שזה מדהים ומפעים! קסם של ממש
תודה רבה שירה! זאת היתה באמת חוויה קסומה. תבואי לבנות טירת אבירים בפעם הבאה?
איזה יוזמה מדהימה, ארגון ויצירתיות. הלוואי ותצליחו לעשות מזה מסורת שנתית, הילדים יזכרו את זה לנצח. התמונה של העיר בלילה עם האורות משגעת!
תודה רבה דלית! גם אני מקווה שהפסטביל באופן כללי יקרה שוב. אני אמנם לא גרה בטבעון אבל גדלתי שם והמשפחה וחברים שלי גרים שם,
ויש לי רגשות חמים למקום. היה מרגש לראות איך יוצאים החוצה כל הדברים המקסימים בישוב הזה
פרויקט מדליק, מגניב, יצירתי, קהילתי ועוד כמה "תי" שבטח אפשר להוסיף. רעיון אדיר לחגיגות ה-95 של היישוב שלי בעוד כמה חודשים. בדיוק כתבתי פוסט על קהילות בבלוג שלי וזה מאוד מתחבר לי. שמה לך כאן מתנה משלי: http://bit.ly/2oV6jIJ
תודה רבה זיוה. זה באמת רעיון מעולה לחגיגות היישוב שלך. שלחי להם את הפוסט והוא יעשה את עבדות השכנוע 🙂 ואם תרצו להתייעץ לגבי הפקה של אירוע בקנה מידה גדול דברי איתי ואפנה אותך ליודעי דבר.
תודה על המתנה – אשמח מאוד לקרוא.
פשוט מקסים ומעורר השראה!
קיימות במלוא מובן המילה: גם שימוש חוזר בחומרים שאותם ניתן שוב למחזר, וגם פעולה קהילתית מגבשת שמעניקה משמעות למקומיות.
יישר כוח למארגנים!
תודה רבה גילה 🙂
יוווווו לא ירד לי החיוך מהפנים כל הפוסט שלך, וכשראיתי את התמונות ערב עם התאורה בכלל ברח לי וואוו ענק….. זה כל כך כל כך יפה, גם הפרוייקט, גם ההשתתפות הקהילתית (טוב אנחנו מדברים כאן על טבעון :)) וגם התיעוד שלך… כל כך שונה על רקע המציאות הברוטלית והיוםיומית בארצנו הלא-קרטונית והמשוגעת! ודרך אגב, יש לך כאן כמה תמונות שממש ממש מתאימות לככב בתור תמונה ראשית לפוסט
תודה אילת! שמחה על כל וואו שיצא לך. ואת הדיון על התמונה הראשית נמשיך בפורום הבלוגריות 🙂
זה פשוט וואו!! איזה רעיון מדהים וביצוע מושלם! עבודה קהילתית במייטבה!
תודה שירי. התחושה הקהילתית היתה מאוד חזקה במשך כל הסופ"ש. אנשים היו מקסימים ונחמדים אחד לשני 🙂
איזה פרויקט קסום ותמונות קסומות לא פחות.
תודה הילה!
בתור מי שהייתה בארוע הסופר מדליק הזה, ואפילו רואים תמונה של החדר המיניאטורי שיצרנו (: חייבת לשתף שזה באמת היה קסום ומיוחד. לצערי פיספסתי את העיר בלילה אז שמחה לראות כמה יפה זה יצא ! בכלל פסטיבל יוצא מן הכלל וקהילה נפלאה ונעימה כל כך. איזה כיף של תמונות וסרטון .
איזה כיף שהיית ירדנה!
טוב, נשימתי נעתקה. הייתי ממש צריכה להזכיר לעצמי לנשום. נתקפתי רצון עז לעשות אירוע כזה גם, ואימה מגודל המשימה… נראה. וואו.
תודה רבה מירי! אם את רוצה להקים אירוע שכונתי – דברי איתי. ואם אירוע גדול כמו זה – אחותי היא הכתובת למידע
עיר הקרטון היתה גולת הכותרת של פסטיבל נפלא! במקרה יצא ששמענו על זה דרך חברים וזו היתה חוויה פנומנלית. המילים הנהדרות והתמונות מצליחות בהחלט לתפוס את עוצמת החוויה 🙂
אני ממש שמחה ששמעתם על האירוע אושרה! ושהצלחתם להגיע ונהניתם 🙂 ממש מרגש אותי
איזה קסם מטורף! מזכיר לי כל כך הרבה דברים-פרוייקטים לבית הספר שהכנתי עם אבא שלי ואחר כך לבד, עיר הסנדות שהיתה קמה כל שנה במחנות הקיץ של הצופים וגם בית הבובות שהבנות שלי בנו לעצמן (כמעט) לגמרי לבד מהקרטון העצום של שואב האבק… ומי שלא ראה שמחת יצירה לא ראה שמחה מימיו!
לא חשבתי על עיר הסנדות, ובכלל מחנות של תנועת נוער זה גם מקור ליצירתיות רבה. תמיד רציתי להכין בית בובות ולא יצא לי.
האירוע מרגש, מרשים, ממלא בתקווה ושמחה שאנשים רוצים להיות חלק מקהילה, ליצור, לחלום , להשתובב ולהנות בכל גיל. תודה על רעיון נפלא והשראה ענקית!
תודה ליאת! סומכת עליך שתיישמי בכיתה ובבית הספר שלך!
וואו. קראתי בלי לנשום, הפוסט ממש מרתק. כתבת כל כך יפה ועשיר. עשית לי חשק להיות שם, להיות חלק מזה.
לא,יעזור, קהילתיות זה ה דבר.
תודה.
תודה רבה ענבל. המילים שלך חיממו את לבי 🙂
מהרגע שראיתי את הפרסום אצלך בפייס התרגשתי. עיר מקרטון? כמו כשבנינו כשהיינו ילדים בסלון (וכמו ילדיי שכל קופסא בגודל מתאים שנחה לה בסלון הופכת להיות מיד בית). איזה רעיון מעורר השראה. חבל שלא יכולתי לבוא. מעבירה את הרעיון הלאה לקהילה הקטנה שלי כאן בכפ"ס – אולי ירצו גם הם לשחזר הצלחה.
קרטון הוא באמת אחת ההמצאות! וקופסאות בכלל. לא סתם ילדים אוהבים את הקופסאות יותר מהצעצוע שבפנים. ממש מקווה שתעשו כזה בכפר סבא!
מדליק לגמרי.
אחותי גרה בטבעון והופיעה באחד המופעים בפסטיבל, אבל הייתי בחו"ל בדיוק.
אני מודה שפסטיבל הקרטון או עיר מקרטון לא תפס את אוזני העירונית, אבל מהתמונות והוידאו זה נראה מגניב לגמרי. בטוחה שהילדים שלי היו נהנים בטירוף.
תודה שלומית! אם תבואי בפעם הבאה אולי תידבקי בחיידק הקרטון
איזה יוזמה ואיזה ביצוע! נראה כיף חיים לכל הגילאים. בפעם הבאה בעיר הקרטון הבנויה (:
בהחלט גלית! מקווה שזה יצא בזמן שתהיו בארץ ותוכלו לבוא
מהמם! איך פספסתי…??!!
גם בשנה הבאה הבאה יהיה?
אני מקווה מאוד שכן. ממליצה לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של פסטיבל שייח' אבריק ושם יודיעו אם יהיה פסטיבל ועיר קרטון בשנה הבאה
זה פשוט וואו.
את כבר היית מראה לקרטון מי הבוס אפרת!
זה מרגש לראות איך קהילה שלמה מתקבצת מסביב לפרוייקט כל כך מקסים ויצירתי. איך יצירתיות ודימיון חוצים גיל. הלוואי והייתי שם כי אני מאוהבת בקרטון.
בפעם הבאה אשלח לך הזמנה אישית!
וואוו! ממש מדהים! נהנתי מאוד!!!
בבית הספר שלנו מקיימים מדי שנה בין יום ירושלים לחג שבועות פעילות שנקראת "עיר התנ"ך" – ובה מתקיימות פעילויות רבות הקשורות לתנ"ך.
השנה לכבוד שנת היובל לאיחוד ירושלים – כל הפעילויות יהיו סביב ירושלים.
קיבלנו השראה מבורכת לבנות את ירושלים מקרטון (בתים, אתרים…) בחצר בית הספר שלנו.
אשמח לקבל רעיונות, עיצות וטיפים נוספים מעבר למה שכתבת (ותודה ענקית גם על כך…) זה די קרוב…
ושוב תודה ויישר כח עצום!
זה פשוט נפלא!!!
תודה רבה יפה! אשמח לדבר איתך ולספר לך. מוזמנת לשלוח לי מייל ל naamaorbach@gmail.com ונתאם שיחה
איזה ארוע מדהים. חבל שלא יכולתי להגיע, נשמע בדיוק הקונספט שמדבר אלי- עירוניות ויצירה. כל כך הרבה דברים מצאו חן בעיני בעיר הזו ובבנייה שלה והפוסט שלך היטב להביע את היחודיות והיוםי של המיזם.
תודה רבה מיכל! נראה לי שבאמת היית נהנית. בפעם הבאה 🙂
יש לי קטע עם בתים מניאטוריים ובמיוחד מקרטון. זה פשוט שובה לב. נדלקתי על הפסטיבל כששמעתי עליו אבל לא יכולנו להגיע. תענוג לראות את התמונות היפות ותודה על הטיפים בהפקת אירוע.
בתים מיניאטוריים זה באמת דבר מתוק בצורה יוצאת דופן. כיף שבאת לבקר בפוסט ומקווה שבעיר קרטון הבאה תוכלי לבקר באמת.
אהלן,
עכשיו קראתי את הפוסט, אין מילים, פשוט מקסים, וגם הכתיבה שלך. כן, חיים ליד אנדרטה זה בדיוק זה.
נשיקות
תודה רבה קרן אהובה 🙂
נעמה אנחנו רוצים לעשות עיר מקרטונים בחופש הגדול כחלק מפעילות הקיץ.
אשמח לקבל טיפים להמלצות איך לחבר את הקהילה ואיך לאסוף את החומרים?
תודה,
טל
הי טל, בפוסט עצמו יש הרבה טיפים ואני ממליצה לקרוא בעיון ולכתוב לעצמך נקודות.
מעבר לזה שלחתי לך מייל עם טיפים נוספים שנאספו אצלי עם הזמן. בדקי שקיבלת ואם לא שלחי לי מייל עם שאלה ל- naamaorbach@gmail.com
בהצלחה! נעמה
היי
שמי דלית
אני מעבירה השתלמות לגננות(משרד החינוך
ישנה משימה לתת להן להפוך את הגן כולו לגן רק עם קרטונים
ארצה להזמינך או להזמין את הוגה הרעיון להרצאה +סדנה בנושא .
בברכה דלית 0523285931
הי דלית, תודה על ההזמנה. אני אישית לא מעבירה סדנאות או הרצאות בנושא הזה.
את יכולה לנסות לפנות למיה ברדוגו שמקימה ערי קרטון עם קהילות וייושבים שונים, אולי היא תרצה להרצות בנושא.
מיה – 054-5545553