כשהייתי ילדה שבוע הספר היה השבוע האהוב עלי בשנה.
יום ההולדת שלי וחג פורים היו ימים שמחים ומרגשים, אבל כאלה שטמנו בחובם אפשרות לאכזבה, תשומת לב – שאותי הלחיצה – והופעות בפני קהל. שבוע הספר לעומת זאת, היה כיף מושלם לילדה שאוהבת להתבונן ולקרוא.
לנסוע עם אמא ואבא לחיפה, בערב, בשעה מאוחרת. כשכבר הייתי אמורה להיות במיטה. לשוטט בין אינספור דוכנים, ללטף כריכות צבעוניות. לרפרף עם העיניים על עלילות מקוצרות בכריכה האחורית ולנחש אם אוהב את הספר או לא. ולבחור. לבחור איזה ספר שמתחשק לי. ועוד אחד, ועוד אחד. ההורים שלי ידעו שזה החג שלי. תמיד יצאתי מהיום הזה עם ערימה קטנה ונאה של ספרים חדשים. כולל כמובן הספר החדש בסדרת ג׳ינג׳י, שיצא באופן קבוע בדיוק לשבוע הספר (ואיך חיכיתי לו!).
עד סוף התיכון עוד נהגתי לנסוע לחיפה כדי לשטוף את העיניים ואת הנחיריים בספרים טריים.
לכבוד שבוע הספר התכנסנו (וירטואלית) 5 בלוגריות, להמליץ, כל אחת בדרכה ועל פי נטיות ליבה, על חמישה ספרים להורים, לילדים ומה שביניהם. כשהצטרפתי לפרויקט התחלתי לחשוב אילו ספרים אני הכי אוהבת להקריא לילדים שלי, מאיזה ספרים אני הכי נהנית תוך כדי הקראה. הבנתי שאני אוהבת במיוחד ספרים ששומרים על הקסם של הילדוּת. מנה גדושה של מציאות עוד תגיע לחייהם, בין אם נרצה בזה או לא. על הספרים שלנו אני אוהבת ששורה רוּח ילדית אמיתית. רוח של המצאה, כנות, שובבות אמיתית ולא מעושה, נקודת מבט של ילד על העולם הזה שהוא נמצא בו. מבט שרואה את המורכבות, אבל עדיין מאמין בטוב, בקסם, או בלעמוד על שולחן הסלון ולהרגיש בספינת שודדי ים בדרכה לארץ אבודה.
לכבוד השבוע הזה, הנה שלושה ספרים ששומרים על הקסם והתום של הילדוּת, בלי להיות דידקטיים או מעושים.
נהדרים להקראה, נהדרים למתחילים לקרוא, וברור שנהדרים גם למבוגרים שהחלון לילדוּת עוד פתוח אצלם.
שלושה ספרים ששומרים על הקסם של הילדוּת
הילדים מרחוב הרעשנים
כתבה: אסטריד לינדגרן / איירה: אילון ויקלנד / הוצאת מסדה
אסטריד לינדרגן היא הסופרת האהובה עלי. אין ספר שלה שאני לא אוהבת. בחלקם אני ממש מאוהבת. כשרציתי להכיר לילדים את הילדוּת השוודית הקסומה והעשירה בטבע המתוארת בספרים שלה היה לי טבעי לבחור בספר הזה, שהפרקים שלו קצרים ומתוקים כמו דובדבן הבר, ומתאימים לגילאים צעירים ובוגרים יותר. הספר מתאר את ההרפתקאות היומיומיות של שלושה אחים, יוּנס, מִיה-מריה ולוטה הקטנה, ומסופר מנקודת המבט של מִיה-מריה, האחות האמצעית. למרות שמיה-מריה נמצאת בין אח גדול שיכול לטפס על הענף הגבוה ביותר, ובין אחות קטנה ודעתנית, היא מלאת אופי ומספרת בלשון חיה ומפורטת את קורות המשפחה הקטנה שלה. הספר משלב בצורה מושלמת ועדינה מאורעות קטנים אבל משמעותיים בעולם הילדים: טיול ברכבת אל סבתא וסבתא בכפר, פיקניק ביער, וביקור אצל השכנה מהבית הסמוך, שיש לה שידה מלאה בדברים מעניינים. האיורים הנפלאים של אילוֹן ויקלנד יכולים לספק דקות ארוכות של התבוננות. את הכל מלווים תיאורי אוכל מעוררי תיאבון, שופעי כריכים וחביתיות. אין כמו תיאורי אוכל בספרים, במיוחד כשזה אוכל מארץ רחוקה.
"דובוני הוא חזרזיר גדול וּורוֹד מבד שיש ללוטה, והיא רוצה לקחת אותו איתה לכל מקום.
היא חושבת שהוא דֹב, ולכן היא קוראת לו דוּבּוֹני.
"אבל זה חזרזיר ותמיד היה חזרזיר", אומר יוּנַס.
אז צועקת לוטה ואומרת שזה דֹב.
"דובים לא יכולים להיות ורודים", אומר יונס. "את חושבת שזה דב-הקרח או דב רגיל?"
"זה חזרדֹב, אומרת לוטה."
יִיפּ וְיַנֶקֶה
כתבה: אני שמידט / איירה: פיפ וסטנדורפּ / הוצאת עם עובד
יִיפּ הוא ילד. יַנֶקֶה היא ילדה. הם חברים טובים וגרים בשכנוּת בארץ הולנד. בפרקים קצרצרים במיוחד (כל פרק עמוד וחצי) ובשפה פשוטה וישירה מספרת שמידט על הרפתקאות זעירות בחייהם. ייפ בורח מן המספרה. ינקה נועלת את המגפיים של אבא כדי לשכשך בשלולית ונופלת פנימה. ייפ וינקה חוזרים מהאיכר עם טלה קטן. הסיפורים מסופרים מנקודת המבט של המספרת, ששורה עליה תמיד איזה חיוך קטן ומבין, מלא הומור ואהבה אמיתית לעולמם של ילדים. והכל מלווה באיורי צלליות מושלמים ומתוקים בשחור לבן של המאיירת פיפ וסטנדורפּ. האורך של הפרקים מושלם גם לגילאים צעירים יותר, 3 או 4, ולגדולים אפשר להקריא כמה פרקים ביחד. ספר נהדר להתחיל איתו את שלב הנפלא של "ספרים בהמשכים". אני שמידט היא סופרת הילדים הידועה ביותר בהולנד. שווה להכיר אותה!
"טַקִי, אומר ייפּ, "את מי אתה אוהב יותר, אותי או את יַנֶּקֶה? תגיד, טַקִי".
האוּ, אומר טַקִי.
אתה אוהב אותי יותר? שואלת יַנֶּקֶה.
האוּ, אומר טַקִי.
הם עדין לא יודעים כלום. כי מה זה האוּ?
את יודעת מה נעשה? אומר ייפ. אני אלך לצד הזה, ואת תלכי לצד ההוא. ואז נראה עם מי טקי ילך."
המסע אל האי אולי
כתבה: מרים ילן שטקליס / איירה: בתיה קולטון / הוצאת דביר
למרות שזו קלאסיקה ישראלית, לא הכרתי את הספר כילדה. כשהוא יצא מחדש לפני כשנתיים עם האיורים הנפלאים של בתיה קולטון זכיתי לחוות אותו לראשונה עם עומר ונועם, שקיבלו את הספר כמתנת חנוכה. ההרפתקה של הבובות של דני – קוּץ הדב, רוּץ הכלב ומוּץ החתול שיוצאים למסע לארץ הבובות כדי לתקן את הרגל של הבובה אלישבע הקרחת, כתובה בשפה הנפלאה של מרים ילן שטקליס ויש בה מידה גדולה של קסם ותחושה של ילדות של פעם (אולי זה גם כי לילדים קוראים דני ורותי, שמות קלאסיים בספרות הילדים העברית).
"אחר כך הלך קוּץ אל המטבח, נטל סל קטן, והכניס בו צידה לדרך: לחם, ועגבניות, וגבינת עזים, וזיתים, ותפוחי זהב אחדים, ועוד משהו. וכשאסף וסידר הכל בסלו, חזר לחדר. הכל ישבו על הרצפה מוכנים לנסיעה"
ואני שואלת אתכן – איך אפשר לא לאהוב ספר שיש בו את צמד המילים "צידה לדרך"?
ספר שאהבתי במיוחד בילדותי ואני קוראת אותו גם היום
הרייט המרגלת
כתבה ואיירה: לואיז פיציו / הוצאת זמורה ביתן (מרגנית)
הרייט המרגלת זוכה בקלות בתואר "הספר שקראתי הכי הרבה פעמים כילדה". בכרטיסיית הספר בספריה,
אותה כרטיסיה בתוך כיס נייר, שבה כל מי ששאל ספרים כתב את שמו, השם שלי הופיע לפחות עשר פעמים. וזה לפני שקניתי לעצמי עותק פרטי משלי בגיל מאוחר יותר. עד היום אני קוראת אותו לפחות פעם בשנה, ובכל פעם מתענגת עליו מחדש.
הרייט היא רק בת 11, ורוצה לדעת הכל על כולם. כשתהיה גדולה, הרייט מתכננת להיות מרגלת, ובינתיים עוקבת אחרי דיירי הרחובות הסמוכים לביתה ואחרי בני הכיתה שלה ורושמת רשמים כנים, מהורהרים ומצחיקים במחברת הצמודה אליה תמיד. כשחבריה לכיתה מוצאים את המחברת שלה וקוראים בה – הם לא רק נעלבים, אלא גם מקימים מועדון נגדה. הספר מלא הומור עדין, תובנות קטנות וכנות גדולה. הדמות של הרייט מעוררת הזדהות ואהדה למרות שהיא ממש לא מושלמת. כשהייתי ילדה הרגשתי שהיא ממש דומה לי ורציתי להיות חברה שלה. אני כבר מחכה לגיל שאוכל להציע לילדים שלי לקרוא בו!
הספר (למבוגרים) הכי טוב שקראתי בשנים האחרונות
(כי יש לי חיים חוץ מילדים)
כולנו יוצאים מגדרנו
כתבה: קארן ג'וי פאולר / הוצאת כנרת זמורה ביתן
נתחיל בזה שזה ספר לא קל בכלל. אם אתן לא אוהבות ספרים קשים, ספרים שבוכים בהם, זה לא הספר בשבילכן.
נמשיך בזה שזה ספר מעולה. כתוב נפלא. חכם. הגדירו אותו כיצירת מופת בת זמננו, ולי אישית הוא נתן בוקס בבטן וליווה אותי הרבה זמן אחרי שגמרתי לקרוא בו. הוא מסופר מנקודת המבט של רוז קוק, אישה צעירה ושתקנית. לאט לאט מתבררת סיבת השתיקה, הקשורה להעלמות הפתאומית של אחותה התאומה פרן כשהיו ילדות. לא ארחיב מעבר לזה כדי לא להרוס למי שתקרא, אבל למרות שהוא לא קל – האופן שבו פאולר מתארת יחסים משפחתיים והמחשבות שהוא מעורר שווים קריאה. מאוד.
כדאי לכן לראות על אילו ספרים המליצו הבלוגריות האחרות, כנסו ופרגנו:
> שירה פורר מהבלוג Pretty.Simple.Life ממלצה על ספרים שכל הורה יזדהה איתם
> נועה קליין מהבלוג I'm on Leave ממליצה על ספרי הילדים עם האיורים הכי יפים
> סיון ליבנה חכים מהבלוג "שתיים סוכר" ממליצה על ספרים שעוסקים בקבלת השונה
> נופר וירדן מהבלוג Cool&Bello ממליצה כל אחת על ספרי ילדים המציגים חיות כמראה לחיים ועל ספרי ילדים עם מסרים חיוביים
22 תגובות
מותק,
אני מתמוגגת פה.
איזה כייף להיחשף לספרים מופלאים חדשים.
ישר מכניסה אותם לרשימת הwish list שלי.
תודה על כך.
התמונות שלך פשוט מעולות. העלו לי חיוך על הפנים.
מוכשרת אחת
♥
תודה סיון! לרשימה הספציפית שלך, בעקבות הקריאה בפוסט שלך,
הייתי מוסיפה גם את הספר "רוניה בת השודד" של אסטריד לינדגרן. גיבורה מתולתלת מופלאה ואמיצה,
בטוחה שתתאהבי בה!
הצלחת דרך הפוסט הזה לשגר אותי חזרה לקסם הילדות. אני כבר מחכה שמעיין תגדל קצת ואני אוכל להקריא לה את הספרים הנפלאים האלה. 3>
תודה נועה! לחכות עד שהילדים יגדלו מספיק כדי לשמוע ספרים ארוכים יותר – זו אחת מהמשימות הכי קשות מבחינתי!
דורש הרבה איפוק וסבלנות… תענוג גדול להגיע לגיל של ספרים בהמשכים.
בגלל שזה יום מאדדדד עמוססס גללתי מיד לספר לגדולים. הילדים שלי קוראים את הספרים שלהם לב כבר (המון, המון קראנו להם כשהיו קטנים וזה הוכיח את עצמו בבגרותם), ואני מחכה למצוא את הספר בספריה או לשאול אותו ממך! תודה!
רונית, מצד אחד – כיף שהם קוראים לבד ואוהבים לקרוא, מצד שני – בטח מתחשק לך לפעמים לחזור לכמה דקות הקראה והתכרבלות, לא?
ההורים שלי הקריאו לי ולאחותי את פו הדב כשהיינו בנות 14, 15! עם קולות מצחיקים! זו היתה חוויה מיוחדת במינה ויוצאת דופן.
מעניין אם יש משפחות שממשיכות להקריא ספרים גם לטינאייג'רים שלהן. אני יכולה לחשוב על כמה ספרים שיכולים להתאים,
למשל שלושה בסירה אחת. אני מקריאה לפעמים ספרים לאורי (בעלי) לפני השינה וזה משהו ששנינו מאוד אוהבים!
אני אוהבת לחלוק איתו ספרים שאהובים עלי, והוא אוהב להירדם תוך כדי ההקראה שלי… #רומנטי
מדהים כמה שהבחירות שלך מייצגות כל כך טוב את מי שאת – רק מתבקש שתבחרי ספרי ילדים ששומרים על קסם הילדות והבחירות פשוט קסומות…מודה שלא קראתי אף אחד מהספרים שהמלצת אבל נרשם לביקור הבא בספרייה.
וד"א , למרות שאני בטוחה שאת כבר יודעת – יצא ספר חדש לאחרונה של שהם סמיט שנקרא אגדת אסטריד על חייה של אסטריד לינדגרן, שגם אותו רשמתי לעצמי לקנות לקראת שבוע הספר.
תודה שירה! כיף לך שיש לך עוד לגלות אותם, בטוחה שלא תתאכזבי!
כן, אני מחכה מאוד לקרוא את הספר של אסטריד שכתבה שהם סמיט! בהזדמנות הראשונה.
אולי שבוע הספר ייתן לי הזדמנות טובה לקנות אותו.
הילדים מרחוב הרעשנים (וגם ילדי כפר המהומה של לינדגרן) הם הספרים האהובים עלי בתבל. קשה מאד מאד להשיג אותם היום, אבל אנחנו לא מפסיקים להביא אותם מהספריה. והחביתיות, הו, החביתיות. גם את הרייט המרגלת אהבתי בילדותי.
נכון אפרת! גם ילדי כפר המהומה נפלא ומופלא! וגם מדיקן על שני ספריה, וקלה בלומקויסט. והאחים לב ארי, ורוניה בת השודד.
ובכלל, מי שלא קרא את כל הספרים של אסטריד לינדגרן שתורגמו לעברית –
שירוץ ויתחיל. גם אם אין לו ילדים! הם מחזירים את האמון בטוב שבבני אדם, למרות שהם עוסקים בנושאים לא פשוטים תמיד.
היתה תקופה שרציתי ללמוד שוודית כדי לקרוא אותה במקור. בינתיים ירדתי מזה…
ספרים…. איזה כייף, איזה תענוג
היכולת לברוח, להתנתק, לעוף למחוזות חדשים, אחרים..
רייחות, מגע, תשוקה, אושר, שמחה, בכי ועוד ועוד..
אני אוהבת לבחור ספר לפי הכריכה.. לדמיין עוד לפני שאפילו דף אחד נפתח!! להתמכר לרייח המשכר של דפים חדשים, של עלילה קסומה..
להכיר מקומות חדשים להתחבר לדמויות חדשות..
אני יכולה להמשיך עוד ועוד..
פשוט אוהבת ספרים!!
תודה על השיתוף ❤️
תודה רבה יפעת! תיארת את ההרגשה המדויקת שלי לספרים. אני יכולה ללכת לאיבוד בחנויות ספרים, לטייל בהן שעות.
כיף לקרוא כמה שאת מתרגשת מספרים! אני לא מצליחה לצלוח ספר מאז שילדתי את עלמה. העייפות מכריעה כל לילה מחדש. וממש חבל לי. אני מאוד מאוד אוהבת לקרוא ספר טוב. נראה לי שאין ברירה אלא לקנות את הספר שהמלצת (למבוגרים) בשבוע הספר.
לבנות לעומת זאת אנחנו מקפידים להקריא כל ערב. אז לפחות אני קוראת משהו (:
אני קוראת בעיקר לפני השינה, וחייבת להודות שנרדמת אחרי כמה עמודים.
אבל אני עדיין זקוקה לספר כדי להירדם, וקשה לי להירדם בלי שהעיניים רצות על פני סימנים שחורים קטנים.
אני הכי אוהבת להיתקל בספר שתופס אותי ככה שאני לא יכולה לחכות עד שתגיע שעת השינה, וגונבת ממנו עמודים גם במשך היום בכל רגע שאני יכולה.
היי נעמה,
פוסט נפלא. בפעם הבאה אשמח להיות ברשימת הממליצות 🙂
תודה ליאת! בשמחה, אני בטוחה שיש לך המלצות מעולות!
הארייט, הו הארייט! קראתי אותו כבוגרת עם בתי בת ה-11, שגם כתבה לו המשך!
ואת המסע אל האי אולי עשיתי פעמים רבות.
בכלל, לפעמים הדבר היחידי שמתאים לי זה לקרוא ספר "לילדים".
את ההמשך הזה הייתי רוצה לקרוא מירי! אפשר להגיד שב-95% מהזמן מה שמתאים לי זה לקרוא ספר "לילדים".
אני פשוט יותר נהנית מהם. קשה להסביר למה לפעמים. אני קוראת גם את אותם ספרים פעם אחר פעם.
מבחינתי זה כמו לחזור הביתה, להמון בתים שונים וכולם שלי.
טוב, עשית לי חשק לצאת הביתה ולקרוא (בשעה זו זה רק עם הבנות). תודה!
איזה כיף ענתי!
אוקי, יכול להיות שזו התגובה הכי מוזרה שתקבלי לפוסט הזה. אני קוראת וחושבת איך בא לי לקרוא ספר , ואולי אחפש להשאיל את "הרייט המרגלת" מהספריה, כי עבר זמן מאז שקראתי ספר טוב, ואז! הגעתי להמלצה על "כולנו יוצאים מגדרינו" ומזל שיש תמונה, כי נזכרתי שהוא מחכה לי במגירה כאן לידי, כבר כמה חודשים! אז תודה! שמחתי גם להכיר את הספר ההולנדי, מתחשק לי לקנות אותו לילדי שהם רבע הולנדים 🙂
הי דפנה, תודה על התגובה המגניבה!
ממליצה לך לקרוא את שניהם, הם כל כך שונים אחד מהשני וכל אחד מעולה בדרכו… אשמח לדעת מה חשבת על כל אחד מהם,
מוזמנת להוסיף תגובה אחרי הקריאה. וייפ וינקה לגמרי מומלץ, מעניין אם תרגישי שהוא "הולנדי" במהותו 🙂
חפשי אותו בפסריה או בחנויות ספרי יד שניה