הרבה לפני שהיו לי ילדים תמיד דמיינתי את עצמי כאמא שתכין בעצמה תחפושות לילדיה. במשך השנים התבוננתי בהשתאות בכמה וכמה חברות, אמהות ותיקות ממני, שהצליחו ליצור תחפושת של קטר (עם אורות והכל!) מקופסאות קרטון, צבי נינג׳ה אמיצים מבדי לֶבֶד ונסיכת לבבות מבדי טול מרשרשים.
אבל בשנים הראשונות לאמהותי הטריה התחפושות איכשהו תמיד קיבלו עדיפות משנית לחיים. כשעומר ונועם היו תינוקות – היה נראה לי די מיותר לחפש אותם, ובטח שלא התחשק לי להכין משהו במיוחד כשהארון שלי היה מלא באוברולים פרוותיים של כלבלבים, דובים ואפרוחים שירשתי מחברות טובות. הסתפקתי בזה. כשעומר גדל קצת ורצה להתחפש לבוב הבנאי בגיל שלוש – היה נראה לי שקצת חבל על הזמן שלי – לנסות ולחקות משהו שאפשר למצוא בכל חנות בכמה עשרות שקלים.
אבל לפני שנתיים סוף סוף היתה סיבה (מבחינתי לפחות) לעבוד קשה ולהשקיע.
משיטוט בפינטרסט מצאתי תחפושת שהיתה כל כך מתוקה, ונראתה כל כך קלה להכנה – שחשבתי שאפילו אני – עם כישורי התפירה הדלים שלי – אצליח להכין (ובסוף התברר שאפילו לא חייבים לתפור!).
את ההשראה וההוראות המדויקות לקחתי מהבלוג הזה, והתוספת היחידה שהכנסתי היתה עיניים עצומות ופה מחייך בחוט תפירה פשוט בתפירה ידנית. השינוי השני והחשוב – החלטתי לא לתפור כמו בתחפושת המקורית, אלא להשתמש בדבק חם להדבקת שני צידי הענן אחד לשני. על נפלאות הדבק החם כעוזר נאמן לכל אמא שלא ממש יודעת לתפור קראתי בבלוג המופלא של אורית גידלי, בדיוק כאן. הטיפ הזה משמש אותי נאמנה כבר שנתיים, ועושה לי את החיים הרבה יותר קלים.
בחרתי להשתמש בבד לבד לבן, בגלל הנוקשות שלו והחמימות שלו שהתאימה לנושא החורפי. מילאתי באקרילן אבל אפשר גם בצמר גפן, חתיכות בדים או כל חומר רך אחר.
כיוון שקניתי הרבה יותר מדי לבד לבן – שכנעתי את אחותי להכין תחפושת זהה לבן שלה, וברור שבראש כבר דמיינתי צילום משותף של שני העננים המתוקים.
הסתבר שהדרך היחידה להשאיר שני עננים בני פחות משנתיים במקום (פוטוגני) אחד – היא למלא את פיהם בתמרים מתוקים. המטרה מקדשת את האמצעים. רציתי להוסיף גם מטריות, אבל, כמו שאומרים, לא הסתייע.
היה לי כיף לראות את הילדים לבושים בתחפושות שאני הכנתי. יש בזה משהו מרגש וכיפי במיוחד (גם אם מעייף בהרבה מלקנות בעלי אקספרס). ניסיתי לערב אותם בתהליך, במדידות, בהתלבטויות ובחומרים לפני שהפכו לתחפושת. להראות להם איך אפשר ליצור משהו מתוך משהו אחר. (זהירות! זה נותן להם אפשרות להתנגד מבעוד מועד לתחפושת שאמא עומלת עליה ולהעדיף את הסמרטוט המתקרא גלימה מארגז התחפושות. שיתוף הילדים צריך להיעשות תוך שיווק נמרץ ונחישות של לביאה). גם השנה אני מנסה לעודד אותם לבחור תחפושות שאפשר ושווה להכין לבד. אני מספרת להם למה אנחנו התחפשנו כשהיינו ילדים ולמה ילדים אחרים בכיתה שלי התחפשו (פיירו העצוב ורקדנית על סקטים היו הלהיט! האייטיז רוּלס!!), מראה להם צילומים מהילדות ורעיונות מפינטרסט, ומקווה שיבחרו במשהו, אהם, לא מסובך מדי.
נ.ב. רוצים לראות למה עומר התחפש? זה היה אתגר הרבה יותר גדול.
חכו לשבוע הבא, פוסט מספר 2 בסדרת המרוץ לתחפושת!
15 תגובות
מתוק מתוק מתוק
והתמונות נהדרות!
תודה גלית! משמח מאוד כשזה בא ממקצוענית תחפושות (וצילום כמובן) שכמוך
מאוד התרגשתי לקרוא! גם אני תמיד חשבתי שאני ארצה להכין את תחפושות ילדיי בעצמי….בינתיים יש לי רק אחת בת 4 חודשים… ואבא שלה רוצה לחפש אותה לנמר אז אני זורמת איתו…בעיקר כי אני עדיין מתאוששת מ"חופשת לידה"….
רעיון מדליק ואולי איישם אותו על האחיינים שלי 🙂 במסיבת פורים משפחתית…
תודה נעמה! תמיד מפתיע איזה דברים אנחנו מדמיינים לפני שיש ילדים – ומה מזה אנחנו מצליחים ורוצים ליישם במציאות.
ועוד יותר מפתיע – לעשות את הדברים שבחיים לא דמיינו (אצלי זה התבוננות בעובדי בניין במשך שעות על ספסל וצפיה בסרטונים שמסבירים איך לפתור קוביה הונגרית!).
בטוחה שגם הזמן של הבת שלך יגיע ותכיני לה תחפושות מקסימות. ובינתיים להתאמן על האחיינים זה רעיון מעולה. תוכתרי בקלות בתואר הדודה המשקיענית!
ואני לא מאמינה שהילדים שלי אפילו לא סגורים על מה הם רוצים. עם השנים, הם מתחילים להאמין שאמא שלהם באמת קוסמת.
עננים מקסימים! והרגת אותי עם פיירו…
רונית, את מוכיחה להם שאת קוסמת בכל שנה מחדש, הם כנראה רגילים! סקרנית לדעת מה הם יבחרו. למה מתחפשים טינאייג'ים בימינו?
מקסים,מקסים,מקסים. איזה עננים מתוקים. אני זוכרת שהיו קטנים והייתי יושבת לתפור עד אמצע הלילה בערב שלפני פורים. היום,כשהם כבר גדולים (10),הם פחות זורמים איתי
תודה שירי! בגיל כזה עוד מעט יתפרו בעצמם… שמחה שיש לך זכרונות טובים מתפירות ליליות 🙂
כמה נעים ורך.
התחפושת מתוקה ובעיקר נראית לי גם מאוד נוחה ונעימה. בגיל הזה זה סופר חשוב.
רצה לקנות עוד קצת מילוי לדבק החם, יש לי מליון נוצות לבד להדביק השנה…
בגיל הזה לנוח יש שתי אפשרויות בעיני – או נוח ללבוש ולהסתובב ולשחק, כמו אוברולים, או נוח להוריד ברגע שמגיעים לגן… בהצלחה עם הנוצות. תביאי לראות!
אני לא מהתופרות אבל אחותי כן. ושנה שעברה היא אכן שוריינה להכין לקטנים תחפושת צב נינג'ה מלבד לבני ותחפושת כמעט זהה לחלוטין למה שהצגת פה לביתי. במקום ענן היא הייתה קשת היו מוטבעים עננים…great minds think alike כנראה 😉
אחות שתופרת זה להיט! תשמרי אותה… אני מדמיינת את זה עם קשת, זה בטוח יצא סופר מתוק. אין כמו קשת בענן!
אנחנו גם הכנו תחפושת כזו! אחת התחפושות הכי כיפיות שהכנתי 🙂
http://inbaradi.blogspot.co.il/2017/02/2016.html?m=1
מקסים עדי! אהבתי את השדרוג לתחפושת משפחתית, והתמונה של שתיכן צועדות בשביל מתוקה בטירוף.
תודה 🙂