בדרך לגן של נועם בתל אביב היינו עוברים דרך פיסת דשא ששרועה ליד בניין רכבת ישן וחמוד. מתחת לעץ עמד לו שולחן קטן. שולחן ציור מרובע לילדים, ושני כיסאות. הכיסאות והשולחן הפכו למוקד ההתעניינות של נועם ושלי במשך שבועות ארוכים בשנה שעברה. בכל יום היינו מוצאים אותם במיקום מעט שונה, בזווית אחרת או ביחס אחר אחד לשני. […]
שיחת הטלפון הראשונה שלי עם נטלי פתחה לי דלת קסמים לעולמן הפרטי ושובה הלב של ארבע חברות ילדוּת: שלומ, רונץ’, שניקי ונט. “חברה שלנו מתחתנת”, אמרה לי נטלי, “ואנחנו רוצות להכין לה מתנה מיוחדת במינה”. מקום חם מאוד שמור אצלי בלב לחברויות ארוכות שנים ולאוסף הזיכרונות הקליידוסקופי שהן מביאות איתן, וגם בנטלי התאהבתי מיד. כשנטלי סיפרה […]
יש לנו מסורת. מסורת שמחזיקה מעמד כבר 6 שנים ו-9 ימי הולדת. מסורת שאני ממש שמחה שהתחלתי בה, שנדנדתי לאורי שחייבים-חייבים-נו-כבר-בוא-נשב-על-זה, שהחלטתי להקדיש את הזמן והמחשבה שהיא דורשת (ועשיתי לעצמי תזכורות בכל רשימה אפשרית, על נייר ובפלאפון ובמחשב, עד שסוף סוף התיישבתי). בכל יום הולדת של אחד הילדים, אנחנו יושבים יחד וכותבים לילד היומולדת מכתב […]
כשאני ואחותי היינו ילדות אהבנו מאוד לשמוע מאמא שלנו סיפורים על ילדותה בנס ציונה. אהבנו את הסיפור על קן הדבורים בגן הילדים, את הסיפור על הפתק שנטמן באדמה, את הסיפור על ההפלגה הארוכה לאמריקה באניה ענקית. אבל הכי אהבנו לשמוע שוב ושוב את הסיפור על אוסף הזהבים. באוסף של אמא שכנו בתוך קופסת פח עטיפות מוזהבות ומרשרשות […]
עוד מהטוב הזה: