שבוע הספר התחיל!
כילדה קראתי בלי סוף. הייתי יוצאת לי מספריית הקיבוץ עם ערמה של עשרה ספרים כשהאף שלי תקוע, ליטרלי, בתוך אחד מהם. אהבתי לעצור על מדרגות הספרייה, לשבת בצֵל ולקרוא כמה עמודים לפני שאחזור לבית הילדים.
ספרים שאני אוהבת, אני קוראת שוב ושוב (ושוב). אני מכירה הרבה אנשים שחושבים שזה בזבוז זמן ענקי, אבל בשבילי לחזור לספר שאני אוהבת זה תענוג מיוחד במינו. זה קצת לחזור הביתה וקצת כמו לבקר בעיר אהובה עלי שאני לא גרה בה דרך קבע. זה מנחם ועוטף ומרגיע.
בתוך כל קריאה חדשה טמונות ומגולגלות חוויות הקריאה הקודמות של אותו ספר. לפעמים הפעם הראשונה שקראתי את הספר היא זו שעולה לי בזיכרון. לפעמים דווקא המקום שבו קראתי אותו (שילה הגדולה, אני שרועה על הרצפה החמימה ליד התנור בבית הורי, המקום שהכי אהבתי לקרוא בו בחורף).
ספרי ילדים ונוער הם אחת האהבות הגדולות שלי. אלה המדפים הראשונים שאני סוקרת בספרייה, בחנויות ספרים משומשים אני תמיד מחפשת אוצרות מהעבר, ואת הספרים באוסף הפרטי שלי אני קוראת ברוטציה. על כל ספר למבוגרים אני קוראת כחמישה ספרי נוער או ילדים ולרוב נהנית מהם יותר.
וגיבורות הספרים שאני אוהבת, איך אפשר להיפרד מהן בלי לחזור להגיד שלום מדי פעם? הרי הן כמו חברות ילדוּת שלי. עברנו כל כך הרבה יחד… הן נשארו באותו גיל, וכשאני פוגשת אותן אני פוגשת את עצמי כילדה או נערה צעירה.
היום החלטתי להתמקד בדמויות של ילדות או נערות שאני אוהבת במיוחד. חלק מהגיבורות הללו ליוו אותי מגיל צעיר אבל יש כמה שהכרתי כקוראת בוגרת ושבו את לבי. ילדי וילדות העולם זקוקים לגיבורות-על ספרותיות חכמות, אמיצות, מצחיקות ואנושיות. אני מקווה שבין אם אתן בנות 16 או בנות 40 – תרצו לנסות להכיר אותן. אם הלב שלכן פתוח הן יכנסו אליו ולא יעזבו. כמובן שכל הגיבורות האלה מגיעות מתוך ספרים מומלצים לילדות וילדים. חפשו אותן בחנויות ובספריות
רמונה קימבי
כתבה: בברלי קלירי | אייר: אלן טיגרין | הוצאת כתר
שישה ספרים בסדרה תורגמו לעברית והם עוקבים אחרי חייה של רמונה קימבי, ילדה רגילה מפורטלנד, אורגון, מגיל הגן ועד כיתה ד'. בעיני ההורים שלה רמונה היא ילדה קצת שובבה שמסתבכת בכל מיני אי הבנות קטנות. היא לא מסודרת ומנומסת כמו אחותה הגדולה ביאטריס, שכולם קוראים לה בּיזוּס. היא יצירתית במיוחד, שופעת דמיון, אמיצה לפעמים, אנושית בכל רגע, מלאת רגשות ודעות ומתרגזת לעתים קרובות (למשל כשילדה בכיתה מעתיקה את הינשוף היפה שציירה ומקבלת עליו תשבוחות מהמורה). הרבה פעמים היא לא מצליחה להתאפק ומגיבה במהירות (את הינשוף של אותה ילדה היא מקמטת בזעם). הרגעים הקטנים האלה והרגשות הגועשים מעוררים הזדהות בכל מי שזוכר איך זה להיות ילד שלא ממש מבינים אותו. גם היחסים בין רמונה והוריה (ליחסים עם כל אחד מהם מוקדש ספר שלם בסדרה), ובין רמונה ואחותה – טובים לרוב אבל גם מורכבים, ממש כמו בחיים. הסדרה עוסקת בעדינות גם בנושאים כמו פיטורין, דאגות כלכליות, מעבר לכיתה א' ופרידה מגננת אהובה ויחסים חברתיים בכיתה. אי אפשר שלא להתאהב ברמונה, היא פשוט מקסימה. אני ממליצה לקרוא את כל הסדרה ברצף.
ילדה של יום ראשון
כתבה: גודרון מבס | איירה: רוטראוט סוזאנה ברנר | הוצאת כנרת
השם של הילדה בסיפור לא ידוע, אבל כבר בעמוד הראשון היא מספרת לנו שהיא נולדה ביום ראשון, מה שנחשב בגרמניה כילדה עם מזל טוב במיוחד. לדעתה זה ממש לא נכון. היא גרה ב"מעון", שהוא למעשה בית יתומים, עם עוד הרבה ילדים ושתי מטפלות. הסיפור כתוב מנקודת מבטה ובשפה פשוטה ואמיתית. הדמות של הילדה נכנסת ללב בכנות שלה, ובפירוט המדויק שבו היא מספרת על חיי המעון. על הכעס שלה על שותפתה לחדר שגם משוויצה כל הזמן וגם לוקחת תמיד את המיטה העליונה. בעצבים על קארלי הקטן שמציק לה ונדבק אליה. לא כיף במיוחד לגדול במעון כזה, ובעיקר ביום ראשון, אז הולכים רוב הילדים ל"הורים אומנים של יום ראשון", שבאים לקחת אותם לגן החיות ולבית קפה. כמה משעמם זה להישאר לבד כשכולם מבלים. וכמה מרגיז לשמוע את החוויות שלהם כשהם חוזרים. אבל מהיום – גם לילדה יש "הורים של יום ראשון", ובעצם, אמא. אולה. סופרת ילדים מתחילה, עם שיער קצר וכובע גרב. היא מעשנת המון ואין לה אפילו מכונית! הבילויים שהיא ממציאה משונים ומוזרים (שיחות על עננים בפארק, פיקניק באמבטיה). היא ממש לא מה שהילדה דמיינה לעצמה כשחלמה על הורים עשירים שיבואו לקחת אותה מכאן. הסיפור מלווה את מערכת היחסים העדינה הנרקמת בין הילדה לבין אולה, גם היא בעצמה דמות מעניינת ומורכבת. האיורים הנהדרים, העדינים ומלאי הפרטים של רוטראוט סוזאנה ברנר, מבכירות המאיירים בגרמניה, מלווים את הספר.
מאיה | מסע אל ים הנהר
כתבה: אווה איבוטסון | איירה: קרן תגר | הוצאת גרף
ז'אנר ה"ספרים על יתומות שנשלחות לגור בבית הדודה המרוחקת" תמיד היה חביב עלי. כשהוא כתוב טוב אי אפשר שלא לרצות לדעת איך תתפתח העלילה ומה יעלה בגורלה. "מסע אל ים הנהר" הוא ספר חדש יחסית (יצא לאור בעברית ב-2008) ולמרות שלא גדלתי עליו, הגיבורה שלו התחבבה עלי מהקריאה הראשונה. מאיה היא יתומה שגדלה ב"אקדמיית מייפייר לגבירות צעירות" באנגליה, מקום עם חינוך משובח ומהוגן. כשמתגלה שיש לה קרובי משפחה בברזיל, על גדות האמזונס, מוחלט שמאיה תעבור לגור איתם. מאיה מפוחדת ומסוקרנת מתיאורי הטבע הפראי של הג'ונגלים, ומאוד מצפה לפגוש את התאומות בנות גילה, קרובות משפחתה הרחוקות. היא שטה לברזיל בספינת קיטור, מלווה על ידי אומנת חמורת סבר שמתעתדת להיות המורה הפרטית שלה ושל התאומות. כשהיא מגיעה לבית של דודיה היא מגלה שהמציאות המשפחתית מדכאת ועגומה, התאומות מרושעות ומפונקות, והסיבה שבגללה הסכימו דודיה לבואה שונה ביותר ממה שחשבה. את אושרה היא מוצאת בטבע המרהיב והמסקרן המקיף את הבית ובידידות הנרקמת בינה לבין תושבי המקום האינדיאנים, שמהם המשפחה שלה מסתייגת. במהרה היא מוצאת עצמה מעורבת בתעלומה מסתורית הכוללת נער שחקן נודד ויורש אצילי מאנגליה. מאיה היא דמות של ילדה חכמה, סקרנית, אוהבת אדם, אמיצה, ונאמנה לעצמה ולחבריה. תענוג גדול ללוות אותה חוקרת את הטבע סביבה והופכת לחלק בלתי נפרד ממנו.
רוניה בת השודד
כתבה: אסטריד לינדגרן | איירה: אילון ויקלנד | הוצאת עם עובד
רוניה היא בת של שודד יערות, מנהיג של חבורת שודדים פרועים. היא גדלה כילדה יחידה במבצר עתיק באמצע היער, עם אביה, אמה, וחבורת השודדים. כשהיא גדלה מעט היא מתחילה לחקור את העולם שסביב המבצר, את הנהר השוצף, את היער החשוך והמסתורי ואת האגם עם חבצלות המים. היא פוגשת גם כמה יצורים אפלים ולא נעימים במיוחד, אבל הם לא גורמים לה להפסיק לצאת להרפתקאות ביער, לחקור אותו וליהנות מהקיום של כל עץ וענף ושלה עצמה לצידם ובתוכם. באחד מסיוריה רוניה פוגשת ילד בן גילה, בֶּרְק. ברק האדמוני הוא הבן של בורקא הנורא, שבינו ובין חבורתו של מטיס שוררת שנאה יוקדת ומלחמה ארוכת שנים. למרות האיסור החמור של אביה, רוניה וברק ממשיכים להיפגש וחברות אמיצה נרקמת ביניהם. רוניה היא ילדת טבע אמיתית. פראית, עקשנית, חקרנית ואמיצה. היא מעזה להתעמת אביה אהוב נפשה, ומשנה את עולמה בזכות תושיה, חוכמה ונאמנות. ספר הרפתאות מושלם עם גיבורה מתולתלת ומופלאה. כל ילד צריך להכיר את הספר הזה.
ג'יין ווינטר | נעלי קולנוע
כתבה: נואל סטריטפילד | איירה: יפעת נחשון | הוצאת ידיעות ספרים
ספרי "הנעליים" של נואל סטריטפילד הם מן הקלאסיקות של ספרות הילדים הבריטית. הם לא נכתבו כסדרה וכל ספר עוסק בדמויות שונות. מה שמאחד את כולם הוא העיסוק בילדים שלומדים את אמנויות הבמה או הספורט באופן מקצועי ולעתים אף לומדים בבתי ספר מיוחדים למקצועות אלה. קריאה בספרים של סטריטפילד היא הנאה צרופה. סטריטפילד עצמה הייתה שחקנית תיאטרון והכירה לעומק את עולם הבמה ואת עולמם של ילדים שחקנים ורקדנים, וזה ניכר בפרטי הפרטים שהיא מתארת. הדמויות שלה תמיד מורכבות, מעניינות ומקוריות, והאופן שבו היא מעמיקה ביחסים בין בני משפחה מרתק.
הדמות של ג'יין ווינטר בת ה-10 שבתה את לבי, דווקא בגלל שאין לה כישרון מיוחד. להפך. היא ילדה פשוטת מראה, די מעצבנת ומאוד כעוסה ודווקאית, שלא מפסיקה לחשוב שאף אחד לא מבין אותה ושהיא יותר טובה מכולם. מרגיזים אותה במיוחד אחותה ואחיה המוכשרים והיפים שכל הזמן מקבלים הזדמנויות ותשומת לב מהעולם. כשהמשפחה שלה נוסעת לקליפורניה לגור אצל דודתה לכמה חודשים, ג'יין לא מפסיקה לרטון ולכעוס על כך שהכלב שלה, מסטיק, נאלץ להישאר מאחור. כשהיא פוגשת במקרה במאי הוליוודי מסתבר שהיא הליהוק המושלם לסרט "סוד הגן הנעלם". מרי, הדמות הראשית, צריכה להיות כעוסה ומעצבנת רוב הזמן, ולהיכנס לדמות שלה זה קלי קלות עבור ג'יין. אבל לשחק בסרט, מתברר לה, זה לא דבר פשוט בכלל. יש ילדים נוספים שמשחקים לצידה ולא כולם נחמדים אליה, יש אנשי צוות מסוגים שונים ופוליטיקה פנימית לשקול ולהתחשב בהן ובעיקר – צריך לעשות כל הזמן מה שהבמאי והמפיק אומרים.
פיית' סנדרלי | עץ השקרים
כתבה: פרנסס הרדינג | הוצאת עוץ
לפני חודש גמרתי לקרוא את הספר הזה, שיצא ממש לאחרונה, והדמות של פיית' לא יוצאת לי מהראש. התקופה הוויקטוריאנית מרתקת אותי, והקריאה בספר מחייה את פרטי התקופה באופן מושלם. פיית' היא נערה בת 14 ומצופה ממנה להיות צייתנית, טובה ושתקנית. בלי תכונות אלה אין לה כל ערך בעיני אביה הכומר המדען הנודע. אנחנו פוגשים אותה ואת משפחתה על סירה מיטלטלת, בדרכם לאי נידח ועויין. במהרה יתברר שהמשפחה בורחת משערורייה. פיית' היא נערה סקרנית וחכמה במיוחד, פמיניסטית שמקדימה את זמנה, בתקופה בה מאמינים שהעובדה שגולגלות של נשים קטנות יותר מעידה על מוח קטן יותר. היא רוצה להיות חוקרת טבע כמו אביה, ומעזה לקרוא ביומניו ולנסות לגלות את סודו של עץ מסתורי שניזון משקרים. הספר כתוב נפלא ממש (כל כמה משפטים נעצרתי משתאה אל מול משפט מבריק או מרגש), יש בו הומור עדין, מתח, ודמויות מורכבות מאוד, אפלות ומרתקות (מתאים בעיני לנוער צעיר ומעלה).
הוצאת עוץ שבה יצא הספר, שייכת לגילי בר הלל סמו, ומוציאה באופן עקבי ספרים מעולים לילדים ונוער עם דמויות נשיות חזקות, מצחיקות, אמיצות ומגניבות (ברור שיש גם דמויות מעולות של בנים, ואני אוהבת אותם לא פחות). שווה מאוד לעקוב אחריה ולשקול להוציא את תקציב שבוע הספר שלכם דווקא שם (יש להם גם דוכן בכיכר רבין). אני מנוייה של ההוצאה אבל לא קשורה אליה ולא מרוויחה כלום מההמלצה הזאת. אבל אני מאמינה שאנחנו והילדים שלנו מרוויחים המון מהמשכו של מפעל תרבותי חשוב כזה.
יש לי שני בנים, ואני מאוד אוהבת להקריא להם ספרים. הם מתחילים להגיע לגיל שבו יש הבדל מבחינתם בין נושאים לבנות ונושאים לבנים. מבחינתי נדרשת התכווננות ותשומת לב בבחירת הספרים שלהם, כדי להמשיך ולהביא לתודעה שלהם דמויות של ילדות חזקות ומעניינות, ילדות שהן לא רק הסייד קיק למנהיג החבורה. זה דורש מאמץ, מודעות, והרבה ניסוי וטעייה, אבל חשוב לי שהתרבות שהם נחשפים אליה תציג ילדות ונשים בצורה מורכבת, מעמיקה, אמיתית. וונדר וומן עדיין קצת גדול עליהם, מזל שיש ספרים עם גיבורות על לא פחות משובחות!
רוצות המלצות נוספות לשבוע הספר?
5 בלוגריות בוחרות חמישה ספרים שאהובים עליהן במיוחד
איזו דמות ספרותית של ילדה או נערה נכנסה לכן ללב בילדותכן? כתבו לי בתגובה, אשמח להמלצות שלכן.
66 תגובות
ז'אנר הילדות שנשלחות לבית הדודה…. חחחחח…. תיאור קולע ומדויק
תמיד אני שמחה להכיר תולעת ספרים נוספת (בעבר או בהווה) ובמיוחד כזו שאנחנו אוהבות ספרים דומים 🙂 בחודש האחרון הוצאתי מהספרייה (מעבר דירה זה תירוץ מעולה למסור ספרים) ופתאום התחשק לי לקרוא המון ספרים שוב. זה לא בזבוז זמן בכלל, אלא כיף גדול!
בשנה הבאה, תוסיפי לרשימה את 'נשים קטנות' 🙂
תודה שלי!! תמיד כיף למצוא עוד מחובבות התחום, וכל מי שחברה של רמונה היא חברה גם שלי…
לא הכרתי כמעט אף אחת מאלה שציינת אבל אחד הספרים האהבים עלי הוא הצבע לכוכב החלומות של דבורה עומר ואני מאוד אוהבת את חנה'לה. חוץ מזה עיילה משבט דוב המערות אהובה עלי וגם כל סדרת הספרים האלה. גם את לפתן צימוקים של יונה טפר אני מאוד מחבבת
גם אני מאוד אוהבת את חנהלה הנהדרת מקרשינדו. ועיילה זו עיילה, היא מתאימה לפוסט על דמויות של נשים.
אם כי אני תמיד הרגשתי שמשהו בדמות שלה מושלם מדי
שכחתי כמובן את מטילדה האהובה של רואלד דאל ואת פוליאנה
מטילדה אדירה, וגם סופי מהעי"ג
קודם כל התמונות, ההקדשות מההורים והזיכרונות כל כך מרגשים!
וחוץ מזה תודה על ההמלצות הנפלאות. אני בדיוק בשלב שבו אני מחפשת ספרים בוגרים יותר שהילד יוכל לקרוא בעצמו ומאוד ישמח אותי שהוא יכיר גם גיבורות בנות.
תודה תמר! אני באמת נוצרת את הספרים עם ההקדשות,
ולפעמים קונה ספרים משומשים בגלל ההקדשה המרגשת או המצחיקה שיש עליהם (סוג של סטייה). מקווה שהבן שלך יהנה מההמלצות שלי.
שמחתי להכיר את ההמלצות שלך ולהיזכר בעוד כמה שלא הזכרת והיו מאוד משמעותיות עבורי.
בנערותי ועד היום, ליוו אותי גיבורות הספרים של דבורה עומר. דמויות גיבורות, אמיצות, מרגשות ומקומיות- "לאהוב עד מוות", "בדהרה", "שרה גיבורת נילי", "דמעות של אש".
תודה רבה לירון! אני הכי אהבתי מהספרים של דבורה עומר את גילה מ"אני אתגבר"… היא באמת טובה בדמויות נשיות חזקות ומרשימות. תודה על התזכורת 🙂
ספרים היו ועודם אהבה ענקית שלי-יש המון המון הקבלות בין מה שכתבת על עצמך וביני (ויש הבדל ניכר בשנים…). אני הייתי מחליפה ספרים בספרייה לכל המשפחה ותקופה לא מבוטלת נשלחתי עם ההוראה "להביא ספר על יתומים…", ז'נר שלא ממש תפס אצל הבנות הפרטיות שלי. עד היום אני בודקת את מדפי הילדים והנוער , לפעמים אפילו קונה לעצמי ספר כזה ותמיד שמחה שהמלצה שלי מוצאת חן בעיני הילד התורן שביקש אותה.
"להביא ספרים על יתומים" זה טוב! באמת אי אפשר לדעת מה יתפוס את הילדים הספציפיים שלנו, זה עדיין מסתורין מבחינתי 🙂
איזה יופי של פוסט והמלצות נעמה! הולכת להוריד לי לטלפון את ״עץ השקרים״ (מקווה שקיים בגרסה דיגיטלית). בילדותי/נעורי הייתי בהחלט קוראת את אותו ספר מספר פעמים אבל אני כבר לא נוהגת לעשות את זה, אולי אחזור למנהג הזה.
הספר האהוב עלי בילדותי הוא נשים קטנות, כמובן שהכי הזדהתי עם ג׳ו. גם את אורה הכפולה והספרים של אריך קסטנר מאוד אהבתי. שומרת לי את הפוסט הזה, כשאחזור לישראל אקנה לביתי את הספרים האלה ואקריא לה
תודה רבה ויקי! גם אני מאוד אהבתי את אורה הכפולה וגם את פצפונת מפצפונת ואנטון… מקווה שהבת שלך תאהב את הספרים! ושאת תיהני מעץ השקרים.
רמונה מפורטלנד?! בגלל זה היא כזאת מגניבה.
אהבתי אותה מאוד. הייתה גם סדרת טלוויזיה שבה גילמה אותה שרה פולי – שהיתה אחרת לגמרי ממה שדמיינתי לעצמי את רמונה.
ילדות גיבורות ספרים אהובות נוספות: אן שרלי, בילבי ומדיקן של אסטריד לינדגרן, לידיה מלכת ארץ ישראל של אורי אורלב. (מדגם לא מייצג)
אכן מפורטלנד, אבל יותר של שנות השישים שבעים (הספר הראשון יצא ב1955 והאחרון בשנות התשעים. אז לא פורטלנד ההיפסטרית של ימינו… מדיקן כמעט נכנסה לרשימה, היא אהובה עלי במיוחד, אבל החלטתי ששני ספרים של אסטריד זה טו מאץ׳ ורוניה פחות מוכרת.
משובח! יש לי מה להשלים:) ומאוד אהבתי את הז'אנר של הנערות גם- למרות שאחרי בילבי, האסופית ואנני, תהיתי אם אני באמת מאומצת (היחידה מהאחים שאני ג'ינג'ית), אבל הן היו הגיבורות שלי לגמרי!
ברור שגיבורות ג׳ינג׳יות הן מגניבות במיוחד! ואנני! איך אהבתי את הסרט… אולי אעשה פוסט על גיבורות סרטי ילדות…
איפה להתחיל נעמה? מהפוסט המשובח שאני אוצרת מיד לליבי ולטלפוני (ליצירת רשימה) שכן גם אני קוראת לרוב ספרי ילדים ונוער? (ובעלי שלא מבין למה אני קוראת "ספרי ילדים" להגדרתו לאחר שעיין בארבעת הספרים האחרונים שלקחתי לעצמי בספריית הילדים והנוער) לחיבה העזה שלי לגיבורות? (איך איך אן שרלי לא מופיעה כאן? עשרות רבות של פעמים בחיי חזרתי לאן ולקורותיה באבונלי) או לעובדה שכמוני כמוך, הייתי משאילה ספרים סדרתית ומזל שהספרייה העירונית היתה במרחק של פחות מ-5 דקות מביתי (ואני גאה לכתוב שגם ילדיי היקרים ירשו ממני, לא מאביהם! תכונה זו). פוסט נהדר.
תודה רבה שירה!! אני ממש שמחה לשמוע שהרשימה שלי מצטרפת לספריית הרשימה שלך. רוצה לדעת מה חשבת אחרי שתקראי!
אני אישית לגמרי לא מצליחה להבין אנשים שלא קוראים ספרי ילדים, כנערה היה לי ממש קשה להתנתק מהמדפים המוכרים לי ולעבור לספרים של גדולים,
עד שהבנתי שאני לא חייבת!
ולגבי אן שרלי (ויש עוד המון גיבורות מדהימות שלא מופיעות כאן דוגמת בילבי) – גם הרגשתי שהיא מוכרת ומתבקשת מדי בהקשר הזה,
וגם, למרות שממש אהבתי אותה, אני איכשהו פחות מחוברת אליה בנימי נפשי. זה לא משהו שאפשר להסביר ממש במילים,
יש דמויות שנכנסות ללב יותר מאחרות.
שלום נעמה,
רשימה משובחת. בתי בת ה-10 גם ירשה ממני את האהבה לקריאה ואני גם מוצאת את עצמי קוראת אחריה ספרים. אני קונה לה המון ספרי יד שניה, אז היא גם נחשפת לספרים שאני גדלתי עליהם.
שם נוסף לרשימה: מטילדה.. לגמרי גיבורה שלי..
חג ספר שמח!
עירית
תודה עירית, איזה כיף שהבת שלך אוהבת לקרוא. כולי תקווה שאנחנו בדרך לשם עם בן ה-8 שלי אבל זה תלוי בו… מטילדה היא אחלה גיבורה, וגם סופי מהעי"ג של רואלד דאל.
נעמה, כמה נפלא! אהבתי ששילבת את תמונות הילדות שלך בין הגיבורות, את בעצם הגיבורה השביעית 🙂
מודה גם שחלק לא הכרתי, רושמת לפני את ההמלצות בתודה
תודה מיה! הייתי שמחה להיות הגיבורה השביעית בכזאת נבחרת!
מאד מעניין – תודה ! אני תמיד מחפשת לבת 8 שלי ספרים עם גיבורות מעניינות ויש כאן כמה חדשות שלא הכרתי. בקשה קטנה – ממש אשמח אם תוכלי להוסיף גיל שמומלץ לדעתך לספרים. ואם כבד לך להמליץ לפי גיל – אז רק לציין בכל קטע את הגילאים של הגיבורות? בחלק מהספרים כתוב מה הגיל אבל בחלק לא. זה יעזור לי לחשוב אם זה ספר שיש סיכוי שיתאים לה או לא – כי ספר שהגיבורה שלו בת 16 למשל, אחשוב כמה פעמים לפני שאמליץ לבת לי לקרוא. ושוב, תודה 🙂
תודה אביב! שאלה קשה שאלת, לאיזה גיל זה מתאים. יש בשאלה הזו המון פרמטרים וקשה לי לענות עליה בלי להכיר את הילדה שלך. מכל ההמלצות לדעתי כדאי לבת 8 להתחיל ברמונה.
היא הכי מתאימה לקוראים צעירים, הדמות שלה בסדרה מתפתחת מגיל 5-6 ועד כיתה ד' ואפשר לגדול איתה. התכנים ריאליסטיים ועדינים גם כשהם לא פשוטים. הספרים מנוקדים וגם אם היא לא תקרא פרק שלם לבד אפשר לקרוא יחד.
אני ממליצה לך לקרוא פוסט מעולה של גילי בר הלל על למה קשה לקבוע איזה ספר מתאים לאיזה גיל, ומה בעצם אנחנו שואלים כשאנחנו רוצים לדעת את התשובה לשאלה הזו:
https://gilibarhillel.wordpress.com/2012/09/28/readingage/
כל כך משובחת הרשימה הזו, שבא לי לזרוק את כל העבודה הצידה ופשוט לשבת למרתון ספרי הגיבורות החזקות שאספת כאן. אני גם אמא לבנים שמנסה להראות להם דמויות נשיות מורכבות יותר מ"החברה של הגיבור". הם מסכימים איתי שבילבי עונה להגדרה, ושאלזה מרתקת ביכולות-העל שלה. בינתיים.
תודה יעל! זאת באמת משימה מכובדת ורצינית לגדל בנים שייראו בנות ואחר כך נשים באופן מורכב ואמיתי,
וזה רק מתחיל בספרי ילדים, ממשיך לטלויזיה, פרסומות, קליפים, יחסים בין אנשים… מתאגר!
נעמונת
מתחשק לי לאכול אותך !!!!
כמה התמונות שלך כילדה מתוקות
יכולה לדמיין אותך כתולעת ספרים ענקיסטית. אז והיום. 🙂
אני ומיקוש עדיין לא שם, אבל בהחלט אחזור לרשימה הזו כשתגדל.
מאז שנועם ומיקה נולדו כל לילה אנחנו קוראים ספר לקראת השינה.
טקס שינה…ותכלס זה יותר נכון לכתוב סיפורים, כי תמיד זה ממשיך לפחות לשניים שלושה
זמן איכות משובח ומהנה
תודה
♥
תודה סיונוש אהובה. לא סיפרתי לך אף פעם אבל כשהייתי ילדה גם אהבתי לכתוב סיפורים על ילדות,
וסיון היה השם האהוב עלי לגיבורה שלי… כמה רציתי שיקראו לי סיון… ובתור מתולתלת את חייבת לקרוא את רוניה בת השודד!
עוררת בי חשק עז לנבור בספרייה בבית אבא ולקרוא שוב את ספרי הנעורים שכל כך אהבתי ובעיקר את "אבא ארך רגליים" (אפרופו ז'אנר היתומות 😉 )
אבא ארך הרגליים באמת עונה לתואר אחד מספרי היתומות השווים ביותר
"לב היער" מאת רונית ש. דינצמן – ספר נוער צעיר (בני 8-12) ישראלי עם גיבורה בלתי נשכחת. היא טובת לב, אמיצה, יצירתית, נחושה, והיא יוצאת למסע שמטרתו לשנות לטובה את העולם בו היא חיה. סיפור רגיש ועמוק, וגם מותח ומסעיר. "לב היער" היה מועמד "הפנקס" לספר הנוער הטוב ביותר לשנת 2016.
תודה על ההמלצה! נשמע מעולה
התמונות שלך מתוקות להפליא! וההמלצות נהדרות. צריכה שלמור אותן לגיל הרלוונטי.
מה שמפתיע אותי זה שלא קראתי אף אחד מהספרים האלה בתור ילדה! ודווקא גם אני מאוד אהבתי (ועדיין אוהבת) לקרוא, ומאוד אהבתי גיבורות בנות.
ועכשיו להמלצות: בתור מישהי שלא יכולה להיות מנויה לספריה בישראל בשלב זה, ורוצה ספרים על גיבורות בעברית, עדיף ספר שאפשר לקרוא בהמשכים, ושאפשר לקנות בחנות (רוניה למשל אזל גם בחנות יד שניה שביררתי בה לפני שנה), יש לך המלצה? אני צופה שהמלצה שלך תתאים בול לעלמה שלי.
תודה גלית. לאחרונה קראתי את "החיים המאושרים שלי", זה ספר נהדר ויצא לו גם ספר המשך עכשיו. הפרקים קצרים כך שעלמה תוכל גם לקרוא לבד בבוא הזמן.
הנושאים לא בהכרח פשוטים, האמא של הגיבורה מתה (מוזכר באופן מאוד אגבי) והנושא הוא חברוּת ופרידה. אז תחשבי אם זה מתאים לכן. אצלי אגב הבעייתיות היא שאני צריכה לבחור דברים
שמתאימים גם לגיל 8 וגם לגיל 5, או למצוא זמן להריא לעומר כשנועם לא באזור. אין ספק שנועם חשוף לתכנים קצת יותר בוגרים ממה שאח שלו נחשף בגילו.
רמונה גם יכול להתאים לגיל כמעט 6 (תתחילי לפי הסדר של הסדרה, אני לא זוכרת אותו כרגע), ובטוח יש גם אודיו בוקס באנגלית של רמונה, יכול להיות שמיעה נפלאה באוטו או לפני השינה.
גם ייפ וניקה שעליו המלצתי בשנה שעברה יכול להתאים גם לעלמה וגם לתמר. פרקים קצרצרים ומתיקות שאין דברם כאלה.
אה! וגם הילדים מרחוב הרעשנים וההמשך שלו – לוטה עוזבת את הבית – של אסטריד לינדגרן.
וואו, נעמה, ממש רגשת אותי.
גם אני מוצאת את עצמי קוראת בהחבא את הספרים של ביתי, ועכשיו אני מבינה שבעצם אין מה להתבייש בזה. בספרות הזו יש לא מעט גיבורות וגיבורים שכל כך עשירים וממלאים את הנפש גם בגילאנו הבוגרים.
את מדיקן אני כל כך אוהבת. והתרגום החדש, עם האיורים המרהיבים כל כך מחיים את הדמויות והנופים.
עוד גיבורות שאני אוהבת –
היידי בת ההרים. גם ביתי אהבה וקראנו אותו יחד שוב ושוב.
דינקה/ ולנטינה אוסיבה. ספר לא מוכר, אך הדמות מקסימה וחזקה.
בטח יש עוד, לא זוכרת כרגע
ממש אין מה להתבייש! זאת גאווה בעיני להיות מחוברת לילדה הפנימית שבך. מדיקן אהובה עלי במיוחד
(הסיבה היחידה שהיא לא ברשימה היא כי כבר יש ספר אחד של אסטריד, ורוניה פחות מוכרת). אני מחוברת בנימי נפשי לתרגום הישן ולאיורים הריאליסטיים שבהיתי בהם ש ע ו ת
כילדה, אבל כמובן שגם החידוש נהדר. ואני מסכימה מאוד עם האבחנה לגבי מדיקן, גם בעיני היא מורכבת ומעניינת יותר מבילבי. בילבי מגניבה ופורצת דרך,
עם מדיקן לדעתי יותר קל להזדהות, אולי כי היא לא מרימה סוסים…
אגב, גם הדמות של אווה לוטה בסדרת קלה בלומקוויסט של אסטריד לינדגרן היא דמות משובחת, אם את לא מכירה את הולכת ממש ליהנות.
לא מכירה את דינקה! מוסיפה לרשימה שלי. המון תודה על התגובות הנהדרות
ולגבי מדיקן ובילבי, אני חושבת שמדיקן היא דמות יותר מורכבת ואנושית ולכן גם נוגעת יותר ללב. העולם הרגשי העשיר הילדי הרבה יותר נוכח במדיקן מאשר בבילבי.
הי נעמה,
תודה על הפוסט. לטובת הקוראות אני רוצה להוסיף לרשימה המכובדת את טיפני אייקין הנפלאה של טרי פראצ'ט, הגדלה והולכת מספר לספר, כשהראשון בסדרה בת חמשת הספרים הוא "בני-החורין הקטנים". פראצ'ט יצר עוד גיבורה צעירה ונהדרת- הילדה מהספר "אומה". פרט לכך היו לו המון גיבורות מכשפות וכל מיני טיפוסיות קשוחות ומצחיקות שממלאות את ספריו. לא בדקתי אבל בטח היו לו בנות. תודה!
תודה רבה יעל, לא הכרתי את טיפני אייקין ונשמע שאני חייבת להכיר אותה, וגם את אומה. איזה כיף לקבל המלצות כאלה.
איזה פוסט משובח! גם עבורי קסם ספרי הילדים והנוער מעולם לא פג. ואני חושבת שצריך כשרון מיוחד לכתוב לצעירים. תודה על ההמלצות, לא הכרתי אף ספר אבל בהחלט אקרא אותם בהזדמנות ?
מסכימה לגמרי, לכתוב לילדים זה כישרון מיוחד במינו. לפני כמה שנים כתבתי סיפור בהמשכים למגזין עיניים לילדים, חייבת להגיד שזה היה לי קשה!
לי אישית יותר קל לכתוב על ילדוּת מאשר לילדים. הרגשתי שכל הזמן צריך לקרות משהו בסיפור, ובסיפורים שלי הכל מינורי וקורים דברים פנימיים ועדינים.
איזה פוסט משובח ומעולה. גוזרת שומרת. חייבת להוסיף לכאן את כל ספרי אן שרלי. הראשון הוא המופלא ביותר. כילדה קראתי את השלושה שתורגמו שוב ושוב ושוב. לא מזמן התברר לי שתרגמו שניים נוספים ובלעתי אותם בשקיקה, למרות שהם פחות טובים. וכמובן – נשים קטנות, שהאהובה עליי מכולן הייתה ג'ו. הספרים האלו אצלי עד היום, בלויים ומשומשים היטב, מזכרת אהובה ויקרה מהילדות. כמוך, גם אני הייתי הולכת לספרייה העירונית פעמיים בשבוע, יוצאת משם כל פעם עם שלושה ספרים, שאת הראשון הייתי גומרת עוד באותו ערב. קוראת בארוחות, בכל רגע פנוי, צוללת לתוך עולם אחר של קסם.
אן היא באמת האייקון של ספרי היתומות שנשלחות אל הדודה. ממליצה מאוד גם על "מי מבין את בטסי" הנהדר מאותו ז'אנר אבל אחר באווירה.
איו כמו לקרוא בארוחות, תוך כדי הליכה (זהירות! עמוד!).
איזה פוסט כייפי
גמאני הייתי תולעת רצינית
גדלתי בתל אביב ואצלינו בספריה, כמות הספרים שאפשר לקחת היתה מוגבלת..זוכרת שבחופש הגדול הייתי הולכת םעמיים ביום לספריב לפעמים..
כשגדלתי כבר הייתי מנויה הבית אריאלה.
מעבירה את הפוסט לתמרי שלי. היא בת 10 ומסכימה לקבל ממני המלצות קריאה (דפי תמר, ציון ובתיה ועוד..)
אחד הדברים שאהבתי בספריה של הקיבוץ זה שלא היתה הגבלה על מספר הספרים.
לתולעי הספרים נתנו לקחת כמה שרצו, ואני זוכרת את עצמי עם ערמות ממש גבוהות.
פעמיים ביום זה מרשים ביותר. כיף לך שהבת שלך מסכימה לקבל המלצות ממך,
לי לקח זמן לקבל המלצות מאמא שלי, ובסוף היא תמיד צדקה!
מתה על ההמלצות שלך! אני הייתי פריקית של ציון ובתיה וגלילה רון פדר ועד היום אוהבת ספרים רק אם בוכים בהם…מעבירה את הרשימה לבת שלי לטיפול מיידי ומקווה שאצליח להגיע אליהם גם…תודה!
ספרים שבוכים בהם, וואו, את רצינית! אני אוהבת את העצב שלי מתובל בצחוק. אם את רוצה לבכות מספר נסי את שני ירחים של שרון קריץ'.
וואי וואי כמה בכיתי. וגם באחרון של הארי פוטר מיררתי בבכי.
תודה, הכרתי עכשיו המון ספרים חדשים בזכותך! גם אני אהבתי במיוחד ספרים על ילדות יתומות… האהוב ביניהם היה פוליאנה 🙂
מעניין ומרגש
תודה איריס 🙂
ללא ספק גיבורת ילדותי היא סקאוט מ"אל תגע בזמיר".
מאד מזדהה עם החזרה לספר טוב פעם אחר פעם.
את אל תגע בזמיר ואת מר ורטיגו קראתי עשרות פעמים, בלי הגזמה.
תודה רבה! את מר ורטיגו קראתי, אל אל תיגע בזמיר לא, הוא מחכה לי ליד המיטה. נתת לי דחיפה בכיוונו 🙂
קראתי את הפוסט הזה מיד כשפרסמת אותו, אבל רק עכשיו סיימתי לקרוא את הספרים שהמלצת עליהם.
בהתחלה לא ידעתי אם יש לנו אותו טעם בספרים, מאחר שאת רמונה מעולם לא אהבתי (קראתי ספר אחד שלה בילדותי וממש לא התחברתי), אבל מצד שני את נעלי קולנוע (ולמעשה את כל סדרת הנעליים) אני אוהבת מאד (התוודעתי אליהם רק כשבנותיי קראו אותן, ונשביתי בקסמיהם), אז החלטתי שיש תקווה, וטוב שכך, כי נהניתי מכל הספרים שהמלצת.
ולחדשות בהרחבה:
[את ילדה של יום ראשון אין בספריה שלנו, ובאסה, כי הוא נשמע אחלה ספר.]
מעץ השקרים ממש נהניתי, וגם בעלי אהב. הספר אמנם היה אפל במידה מסויימת ובתי בת ה-19 הפסיקה לקרוא אותו באמצע משום כך, אבל אני דווקא אהבתי אותו. אהבתי באמת את הפמיניזם המוקדם שלה, ואת המהפך ביחס שלה לחלק מהדמויות (וגם את התגליות על כמעט כל הדמויות 🙂 ).
המסע אל ים הנהר היה מעולה. את זה, אותה בת קראה בבת אחת ונהנתה עד עמקי נשמתה, וגם אני. כזה שילוב נהדר בין הסגירות הבריטית לפתיחות הדרום-אמריקאית, וכאלה הרפתקאות מעניינות ומעוררות דמיון. פשוט נפלא.
במקום רוניה קראתי על אווה-לוטה (הבלש בלומקוויסט חי חיי סכנה), והיה פשוט תענוג – גם תיאורי החופשה, גם הרעיונות להרפתקאות, גם תחושת החופש והשחרור שהילדים חווים, וגם הערבות ההדדית של הילדים זה לזה. איזה ספר קיץ מקסים.
מהפוסט של 5 הבלוגריות קראתי את המסע אל האי אולי. היה נהדר בתמימות שלו. גם הוא וגם הבלש בלומקוויסט היו נפלאים בזה שהדמויות עושות הרבה אחת למען השניה. כל-כך מחמם את הלב וכיף לקרוא.
אז תודה על המלצות מצויינות. מזמן לא קראתי כ"כ הרבה ספרים ברצף שנהניתי מהם.
וואו לאה, מדהים ומרגש שטרחת לקרוא את הספרים עליהם המלצתי. ואיזו תגובה מושקעת, עשית לי את היום.
ממליצה לך להמשיך לחפש את ילדה של יום ראשון, אולי בחנויות ספרים משומשים או באינטרנט. הוא נהדר בעיני.
מעניין אגב אם תקראי כמבוגרת את רמונה אם עדיין לא תאהבי אותה. זה כמובן בסדר גמור לא להתחבר לכל דבר שאני ממליצה עליו 🙂
יש ספרים שנחשבים קלאסיקות של ילדות שמעולם לא הצלחתי ליהנות מהם.
ממליצה לך לקרוא את רוניה בכל מקרה, היא קצת דומה וקצת שונה מאווה לוטה.
קלה בלומקסוויסט זו אחת הסדרות האהובות עלי בעולם. יש עוד שני ספרים בסדרה חוץ מזה שציינת, ממליצה לך מאוד לקרוא את שניהם.
אווה לוטה היא גיבורה מעולה ביותר, וכל הספרים בסדרה והאווירה שמתוארת בהם נהדרים. מחכה מאוד שהילדים שלי יגדלו ויוכלו לקרוא/לשמוע אותם.
גם ילדי כפר המהומה של אסטריד לינדגרן מומלצים מאוד מאוד. והרשימה יכול להמשיך עוד ועוד…
לא הכרתי אף אחד מהספרים, וזה שימח אותי עוד יותר. בטוחה שאשתמש בהמלצות שלך בקרוב!
תודה אפרת, ממלאה אותי שמחה המחשבה שהספרים האלה ייכנסו לחיים של הילדים הנפלאים שלך
מקסים לקרוא את מה שכתבת נעמה.
אני בילדותי אהבתי מאוד את הספר : תפסו את השועל / ג'ימס קוליר שמספר על ילד שהחלום שלו זה להופיע בהצגת תאטרון והוא הולך לאודישנים בניו יורק . . . יש לו אבא מאייר אמן שהוא חי רק איתו , הוא לומד גיטרה אצל איזה היפי בעל חנות למוסיקה ותקליטים , ועקב ב"בעיה" פרטית שיש לו (לילד) שהיא אהבתו ותלותו בדובי צעצוע שהוא גדל עימו . . . הוא מסתבך בכך שמישהו מנצל את הדבר . . .
היו עוד ספרים שחזרתי לקרוא בהם שוב ושוב כמו : האיש הקטן והעלמה הקטנה / אריך קסטנר, כמו : ההצגה חייבת להימשך / אוריאל אופק ועוד מלא מלא ספרים של דבורה עומר . . .
תודה רבה טליה, לא מכירה את הספר "לתפוס את השועל" ומיד מוסיפה אותו לרשימת ספרים לחפש.
נעמה, תודה על חמש דקות של נוסטלגיה מתוקה. גם אני הייתי ילדה שכזו…
את כל הספרים הללו אהבתי כל כך, ואת האחרון – אקנה ואשלים קריאה. עשית לי חשק. אוהבת ומעריכה מאד את הוצאת עוץ.
נהניתי במיוחד ממה שכתבת על המיקום שבו הייתי קוראת את הספר והאופן שבו הזכרון של הספרות והמציאות מתערבלים… אני זוכרת קיץ שלם בו קראתי את סדרת בית קטן בערבה, כשסיפורי השלג והסערות התערבלו לי במציאות הקיץ הרותח שלנו… הייתי יושבת על סטנד העץ במרפסת המטבח, שהיה מיועד בכלל לנעליים ועמד ממש ליד החלון המערבי שדרכו היתה נושבת רוח מהממת ישר מהים, וקוראת וקוראת…
הא, וההורים שלך מדהימים – אילו הקדשות נפלאות!
יש בבית קטן בערבה ובספרים טובים בכלל את היכולת לקחת אותנו לעולם אחר, שאפילו החמסין הישראלי לא יכול לו. אני גם אוהבת מאוד את ההקדשות, ממש נוצרת אותן וזוכרת את ההקשר שבו נכתבו (למשל ההקדשה של אמא שלי לפני נסיעה שלה לשלושה שבועות של לימודים בחו"ל).
גרמת לי לרצות לקרוא כל אחד מהספרים האלו. אני חושבת שהיחיד שקראתי בצעירותי היה של רמונה. בהחלט חשוב לספר לבנים שלנו סיפורים על בנות גיבורות על. חשוב שהם ידעו להעריך בנות בדיוק כמו בנים.
אני מקווה שתאהבי אותם לפחות כמוני 🙂
לב היער – ספר מקור ישראלי עם גיבורה מהסוג שנחרת בלב לתמיד. מתאים לילדים בכיתות ג-ו'.
תודה על ההמלצה נועה!