קשה לדבר על תקופת הקורונה בלשון עבר, נראה שהיא כאן כדי להישאר, להציף אותנו בגל שני ומי יודע עוד כמה גלים, ואנחנו נדרשים פשוט להסתגל, ללמוד לצוף או לגלוש.
בקושי הספקנו להתרגל בחזרה למערכת החינוך אחרי הסגר, ומיד פרץ כאן החופש הגדול ואיתו איום של סגר שני. אני מנסה להסיק מסקנות מהסגר הקודם, לבדוק עם עצמי מה עבד ומה פחות, לנסות לנחש מראש את הצרכים שיעלו, אולי כדי להכין את עצמי נפשית לעוד סבב כזה.
פעילויות מתמשכות בנוסף למסכים
במהלך הסגר הרגשתי צורך מצד אחד לשחרר הרבה יותר את זמן המסך של הילדים, כדי לשמור על שפיות (שלי), כדי שהם ישמרו על קשר עם משפחה וחברים, כדי להספיק לעבוד, ומצד שני רציתי לאזן את הזמן הזה בפעילויות לילדים שכולנו נהנים מהן.
גיליתי שמה שעבד אצלנו הכי טוב היה פעילויות מתמשכות. פרויקט משותף שעובדים עליו כל יום קצת, פינה או פעילות קבועה שמשתנה כל יום על פי החשק והדמיון של הילדים, כל אלה עבדו לנו יותר טוב מיצירה חד פעמית של אחר צהריים, והיתה להם השפעה גם לטווח הארוך יותר. את היצירות הקצרות השארתי להם כפעילות חופשית ופתוחה, והקפדתי יותר מהרגיל על חומרים נגישים וסדר יחסי בפינת היצירה שלהם.
מכל מה שעשינו וחווינו בתקופת הסגר – ארבע פעילויות לילדים בלטו לי כמוצלחות במיוחד, כאלה שפשוט עבדו! חלקן היו מתוכננות מראש וחלקן פשוט קרו מעצמן. אני מקווה שניקח אותן איתנו לחופש הגדול ואת חלקן אפילו להמשך החיים.
1. טיפוס ומשחק בכיפה הגאודזית (דוֹם)
אחרי בערך חודש של סגר הגיע אלינו דוֹד אורי (גיסי המהמם) והביא איתו מתנה משוגעת.
כיפה גאודזית יפהפיה וכסופה שהוא בנה בעזרת הילדים ואורי שלי בגינת הבית. הייתה התרגשות רבתי. גם מלראות את דוד אורי אחרי שלא ראינו אף אחד במשך חודש, וגם כמובן מהאטרקציה החדשה והמשובחת, שנראית כמו חללית שנחתה לנו בגינה ותכלס משדרגת לה את הלוק. תראו איך מקימים דוֹם ב-24 שניות!
אחותי טליה, בעלה אורי והשותפים שלהם, שיזמו והקימו את "הקליידוסקופ", כיפה גאודזית ענקית וקהילתית בטבעון שעליה כתבתי כאן, הפכו את המיזם הזה ל"טיפוסים" – עסק עצמאי קטן ומקסים של דוֹמים (כיפות גאודזיות) לילדים בגדלים שונים, שגרם כבר למאות ילדים בארץ לצאת מהמסך ולהתחיל לטפס, להיתלות, להתאזן, להתמתח, לחזק שרירים, לשחק וליהנות.
נועם, הקופיף הקטן, מיד התחיל ליצור לעצמו מסלולי נינג'ה, קפיצות מסובכות, ובדיקת גבולות היכולת והאומץ שלו. עומר, מעט יותר בהיסוס, התחיל לטפס וקצת חשש לקפוץ מלמעלה ולהיתלות בהתחלה, אבל מאז הוא ממשיך מדי כמה ימים לנסות, להשתפר, להתחזק.
כל חבר של הילדים שמגיע מיד מתלהב ומתחיל לטפס. בחודשים שעברו מאז שהדוֹם נמצא בגינה שלנו הוא כבר הפך להיות ספינת פיראטים, מחנה, מסלול נינג'ה, זירת קרקס, מקום לפיקניק, מגרש למשחק תופסת באוויר, מקום לגיטימי לקריאה ועוד כהנה וכהנה המצאות. תלינו עליו גומייה חזקה, חישוק, שק איגרוף, שרשרת דגלונים וזר עלים לקישוט, פרשנו מחצלת ועם בוא הקיץ אנחנו שוקלים לנפח באמצע שלו בריכה!
אחד הדברים המגניבים ב"טיפוסים" זו המחשבה שלהם על איכות הסביבה, ולכן, אם בעוד כמה שנים תחליטו שהילדים גדלו או יפסיקו לגלות עניין, או שאתם רוצים לפנות מקום בגינה, טיפוסים מבטיחים לקנות מכם בחזרה את הדוֹם ב-40% מהמחיר שלו. ככה בגינה שלכם לא יהיה משחק ללא שימוש, לא יזרקו חומרי גלם מצוינים לפח, ומישהו אחר יוכל ליהנות מדוֹם יד שניה במחיר מוזל (החומרים לא מתקלקלים או נחלשים, רק הצבע שלהם משתנה). מגניב, לא?
אם אתם רוצים לקרוא עוד על האג'נדה מאחורי העסק, לראות גדלים ומחירים, או להזמין לגינה שלכם, לגינה של הבניין, לבית הספר או לגן כיפה גאודזית מוזמנים לאתר של טיפוסים או לעמוד הפייסבוק המצוין שלהם.
2. בית בובות מארגז ירקות
לפני שנה אורי ואני טסנו למדריד. אחת המתנות שהבאנו לילדים היתה הספר על צמד העכברים סם וג'וליה, שגרים בבית בובות מופלא. את הספר ואת בית הבובות הקסום הזה בנתה ויצרה האמנית ההולנדית קרינה שפמן. הבית ששפמן בנתה וצילמה עבור הספר מורכב מאינספור חדרים ופינות, והוא מוצג בספריה הציבורית באמסטרדם.
מודה שקניתי את הספר גם לעצמי. עולמות מיניאטוריים מרתקים אותי ובתי בובות הקסימו אותי מאז ומתמיד.
אי אפשר לעמוד בפני זה! אחרי שכולנו דפדפנו בספר המון פעמים, חיפשנו פריטים שונים וניסינו לחשוב איך היא הכינה אותם, גילינו של"אחוזת העכברים" יש אתר אינטרנט, ערוץ יוטיוב וסרטי הדרכה. בסרטונים מלמדים איך להכין "אחוזת עכברים" מארגז פשוט של ירקות, וזה בדיוק מה שהתחלנו לעשות בתקופת הקורונה.
תקשיבו, זה אחד הדברים הכיפיים שיצא לי לעשות. מדי כמה ימים אנחנו הוספנו רהיט, תמונה, כרית פצפונת. אנחנו לא מפסיקים לחשוב איך כל מיני חפצים בבית יכולים לשמש בבית העכברים שלנו ("הי אמא, קפסולות הקפה מעולות למנורות!"). ומי ידע שאפשר להכין כל כך הרבה דברים ממקלות ארטיק?
בבית העכברים שלנו אין בכלל עכברים. לא מצאנו בובות עכברים לקנייה, אז קנינו ארנבונים קטנים של חברת sylvanian families והבית הפך לאחוזת ארנבונים. מתיקות מושלמת.
הסלון של הבית: רצפת עץ עשויה ממקלות ארטיק צבועים, והספרייה עשויה מקרטון שהגיע בתוך קופסת שוקולדים, שולחן הקפה הוא פקק גדול של צנצנת. הספה עשויה מלוחות בלזה וספוג (התבססתי על ההדרכה הזאת).
בחדר הילדים מיטת הקומותיים עשויה מקלות ארטיק, מיטת הברזל הקטנה הוורודה היתה של אחותי כשהייתי ילדה (!) והארנבים הקטנים התכלת והוורוד הם מחקים. המנורה היא קפסולת קפה.
חדר ההורים. בשמיכה ובכריות השתמשתי בבד מקסים שהיה שייך לאמא שלי מזמן, ותראו את תמונת החתונה שנועם צייר מעל למיטת אמא ארנבה ואבא ארנב!
המטבח שלנו עוד לא גמור. בינתיים יש בו רצפה משובצת (הדפסנו במדפסת ביתית והדבקנו), כלים וברזים מפימו, ורהיטים מחתיכות עץ, מקלות ארטיק ופקק של צנצנת.
יש גם ערוגה קטנה עם גדר, הדבקנו אדמה על קרטון בעזרת דבק חם. הגזרים הם מחקים.
לקינוח הנה גרם המדרגות המתוק.
מה שאני אוהבת בפעילות הזאת זה שכל ילד יכול למצוא לעצמו משהו שהוא אוהב לעשות. אחד אוהב לתפור, אחד מעדיף להדביק או לצבוע והשני אוהב לצייר תמונות זעירות. יש מקום לעבודות מדויקות יותר ויש מקום ליצירתיות של הילדים. זו פעילות שגורמת לך להסתכל על הבית שלך והחפצים שבו בצורה שונה וילדים מסוגים שונים יכולים למצוא בה מקום. כל אחד מהשלבים לא מסובך אבל התהליך עשיר ומלא למידה והתוצאה סופר חמודה וכיפית.
3. ילדים מבשלים
מגיל צעיר עומר ונועם אוהבים לבשל עם אורי (ואפילו הכנתי לו מתנה מיוחדת שמוקדשת לבישולים המשותפים שלהם). אבל כחודש לפני הקורונה החלטנו לקחת את זה צעד אחד קדימה, עם עומר.
זה התחיל בכלל בגלל הרצון שלנו שעומר יקרא יותר. עומר (תכף 11) הוא גם צופה אדוק של ״משחקי השף״ כך שזה נראה כמו תחביב שכדאי לטפח. שאלנו אותו אם היה רוצה שנבחר ביחד מתכון אחד בכל שבוע שאותו יכין לבד. עומר התלהב מאוד, וכך, במשך כמה שבועות הוא בחר מתכון, בדק איזה מצרכים צריך לקנות, ערך רשימה, ואנחנו היינו קונים את המצרכים. בכל יום שני בצהרים הוא היה מבשל את המתכון שבחר. מצאתי שהכי נוח למצוא מתכון באינטרנט ולהדפיס אותו בפונט קצת יותר גדול, לוודא שכל הסעיפים ממוספרים וכל המידע ברור לו.
במתכון הראשון (לזניה צמחונית) עזרתי קצת כי זאת היתה הפעם הראשונה שהכין לזניה. אחר כך הוא הכין אורז וירקות (של אורנה ואלה!), מרק מינסטרונה ופאד תאי. וואלה, הרגשתי שהחינוך שלי הושלם :-). בזמן הקורונה האהבה של עומר למטבח באה לידי ביטוי כמעט כל יום. מקלף, מטגן, חותך, הוא שמח כמעט תמיד לעזור ונעשה עצמאי לגמרי בלהכין לעצמו חביתה או סלט כשרעב, וזה ממש כיף וגם הקלה כהורים, שיש עוד מישהו שמכין חביתות ופסטה. אני מבחינתי מוכנה לא להכין יותר חביתה בחיים שלי.
עכשיו, כשהחופש התחיל, אני לגמרי מתכננת לרכוב על הגל הזה ולתת לו הזדמנות להעמיק את הידע והעצמאות שלו במטבח. הוא בחר בשני סוגים של קייטנות בישול ואפייה וליומולדת 11 יסע עם סבתא לסדנה של בישול אסיאתי. מבחינתי זה הכי win win שיש.
4. עומר ונועם תכנון אירועים
שלושת הימים הכי טובים בתקופת הסגר היו יום הנישואין שלנו והימים שקדמו לו.
שבוע לפני התאריך סיפרנו לילדים שבשלישי הבא יהיה לנו יום נישואין ושאלנו אם ירצו להכין לנו משהו. התכוונו לברכה חמודה או ציור.
הילדים לקחו את המשימה בשיא הרצינות, והיו צוות מקצועי ומאורגן.
האמת שבחיים לא ראיתי אותם כל כך מאוחדים ומרוכזים בפעילות משותפת.
לרוב הם לא נוטים לשחק יחד הרבה, אבל משהו בתכנון האירוע הזה פשוט תפס אותם.
במשך כמה ימים הם ערכו רשימות של דברים שאנחנו צריכים לקנות, ניסו לשמור על סודיות מירבית (עלי הלזניה שביקשו שנקנה חשפו את התפריט), וביומיים שלפני האירוע נשבעת שהם בקושי פתחו מסך (אתן לא מבינות עד כמה זה נדיר, זה ברמה של חד-קרן). הם הכינו קישוטים, שרשראות נייר, תלו דגלונים והכינו דגלי לבד שבירכו אותנו.
חשבתי שמצאתי את הדרך המושלמת לגרום להם לעבוד יחד ולהוריד זמן מסך, אבל לצערי ניסיון לשחזר את המאורע נכשל. הצעתי להם לארגן את סדר פסח, אולי זה היה גדול עליהם, תכלס עלי זה גם גדול 🙂
בכל מקרה אני עדיין מתכוונת לנסות, אולי אבקש מהם לארגן יום כיף בחופש הגדול, או יומולדת לאורי. עד שהתגלו אצלם כישורים כאלה – אני לא הולכת לבזבז את זה!
ומשהו לסיום
רשימת הדברים שהיו קשים בתקופת הקורונה ארוכה גם אצלי. הימים הכי קשים היו הימים שבהם אורי עבד מחוץ לבית ואני ניסיתי נואשות לג׳נגל בין ילדים, זומים, משימות כיתתיות, עבודה והכנת אוכל. זה היה מאתגר ומתיש מאוד עבורי, שממש זקוקה למשך זמן ארוך ללא הסחות דעת לעבודה. אין פלא שבימים האלה שעות המסך כאן שברו שיאים. לא כל יום היה אצלנו יצירתי, משפחתי והרמוני, רוב הימים היו פשוט ניסיון מתמשך לתמרן, לתפוס כמה כדורים מהג׳אגלינג המטורף הזה באוויר. ולמרות כל הקשיים והמסכים והצעקות, משהו בעובדה שכולנו היינו יחד כל כך הרבה זמן, שאשכרה אכלנו 3 ארוחות ביום יחד, דבר שלא קרה מעולם בכזאת אינטנסיביות, שינתה משהו ביחסים עם הילדים, משהו חמקמק שקשה לי לשים עליו את האצבע. אני מקווה שיהיו להם גם זיכרונות טובים מהתקופה המוזרה הזאת. וממש מקווה שאנחנו לא בפיתחה של עוד אחת כזאת.
אז איזו מהפעילויות היתה הכי מגניבה את הילדים שלכן?
ומה אתן מתכננות לחופש הגדול המוזר הזה? אשמח לשמוע בתגובות!
21 תגובות
מעולה!
תודה רבה!
אני מאוהבת בבית העכברים, מה יש במניאטורה ששובה כל כך את הלב והעין?
אנסה להציע לילדיי כפרוייקט, מעניין אם גם עליהם יפעל הקסם,
תודה על הרעיונות
זה באמת מהלך קסם העולמות האלה. אולי כי אנחנו מדמיינים אותם כעולמות פשוטים, מיטיבים, שאין בהם רעים ושחיתות וקורונה…
אהבתי מאוד את בית הבובות / קופסאת הירקות שהוסבה לבית בובות לארנבים.
האם אתם מכירים את ספר הפופ-אפ של "הבית של מייסי" ? גם זה בית בובות של עכברים שנמצא בתוך ספר פופ-אפ נפתח, עם חדרים נפלאים רהיטים וחפצים הכל בסגנון "הקופץ" מהספר . . . אם אתם לא מכירים שווה להכיר.
הבלוג נפלא ! תודה .
תודה רבה טליה! בתור מומחית לבובות זו מחמאה אדירה עבורי שאהבת את בית הבובות שלנו.
אני מכירה את מייסי מספרים אבל לא נתקלתי בספר פופ אפ שלה – אחפש אותו, נשמע מקסים.
שמחה איריס שהקסם פעול גם עליך. אני יכולה לבהות בספר הזה במשך שעות ולחפש עוד ועוד פרטים. אם אתם יוצרים פרויקט כזה יותר מאשמח לראות תמונות!
איזה פוסט מהמם!
מאוד אוהבת את הדרך שלך לבלות עם הילדים,
בפעילויות שמהנות גם אותך וגם אותם.
בית הארנבונים משגע!!
אנחנו צופות אדוקות של "הדברים הקטנים של ילנה" זה לא יאמן איך היא בונה את המיניאטורות…
https://www.youtube.com/watch?v=fXza69H2sVk
מתחברת מאוד לפרויקטים ארוכי טווח, במציאות שכזו, שמאפשרים להרגיש את הזמן שעובר, וכמה הוא בא לידי ביטוי גם בצמיחה ובניה.
אצלנו הבנות הכינו יער שלם של גמדים , פיות, מכשפות ועוד מפלסטלינה.
ניצלנו את הזמן גם להכין "מחבוא" לקטנת הבית, שאהבה מאוד בימים האלה שלא היה בהם גן, לשבת לבדה עם בובות וספרים.
והספקנו גם לראות איך זרעים של מלפפון ועגבניה הופכים לצמחים ממש.
העסקנו גם את סבא שכתב לבנות סיפור על הנסיכה קוקורנה , הבנות המחיזו את הסיפור, הכינו תלבושות ותפאורה והציגו בזום לכל מי שהסכים לצפות…
זו היתה תקופה סופר מאתגרת מבחינת השילוב בין העבודות שלנו לבית,
היה מאוד קשה למצוא את האיזון, אבל אחרי תקופת הסתגלות, למדנו לראות גם את הטוב שבה.
ואוו אפרת, התאהבתי בערוץ של ילנה, הוא פשוט מקסים. איזה כיף שגיליתי אותו. נשמע שהבנות שלך היו מה זה עסוקות בסגר!
גם לנועם יש מחבוא שהוא מאוד אוהב לסדר, לארגן ולהחביא בו דברים (לפעמים חשובים, כמו השלט של הטלוויזיה).
הסיפור שסבא כתב נשמע אדיר, איזו דרך יצירתית לשמור על קשר בין הנכדות לבינו, נהדר ממש.
לא מכירה בכלל את עולם המיניאטורות, בזכותך הכרתי את ילנה עכשיו, כזה חמוד!
ממש!
נהדרים, נראה מה נצליח ליישם…המשך חופש מוצלח.
תודה רבה זהר 🙂
וואו. הכל נראה נפלא. גם אצלי הקורונה הוציאה כל מיני רעיונות לפועל. עשינו מהמרפסת שלנו(מרפסת בית ממש לא גדולה), גינה והילדים עסוקים בלשתול, לזרוע ולהשקות, זה הפך ממש לג'ונגל שכיף לשהות בו ובהחלט מעסיק את כולם. גםאצלנו התחילו לעשות דברים בבית שמעולם לא עשו כמו לבשל, לשטוף רצפה וכד', לא בגלל שאנחנו צריכים שהם יעשו אלא בגלל שאלה מיומנויות לחיים שמתפספסים לנו בשגרה העמוסה הרגילה ופה מצאנו לזה הזדמנות.
התלהבתי מהכיפת טיפוס והאמת היא שכבר חשבתי לרכוש כזאת אבל המקום שיש לנו הוא או בתוך הבית עצמו(בית לא גדול בכלל) או בחצר המשותפת של הבניין שכרגע העיריה חופרת בה כרצונה….יש לך מושג עד לאיזה גיל הכיפה מתאימה לטיפוס?. ותודה על השיתוף והרעיונות הנפלאים
תודה רבה תהילה! גם אצלי גינת התבלינים היתה הרבה יותר מטופחת בזמן הסגר, עצם השהייה ליד עלים ירוקים ואדמה כבר עודדה אותי ועזרה לי להרגיש פחות סגורה.
ובאמת יש משהו נהדר בזה שהזמן הארוך הזה אפשר הזדמנויות לדברים שהיומיום העמוס לא משאיר להם זמן.
האמת שכיפת טיפוס לבניין זה רעיון נפלא. אפשר לחלק גם את העלות וגם את הטיפוס והמשחק עם השכנים.
באתר של טיפוסים אם תגללי למטה לשרטוטים של הדגמים השונים – כתוב מתחת לאילו גילאים זה מתאים. אפשר גם להתחיל עם דגם נמוך ובהמשך לשדרג אותו לגובה על ידי תוספת מוטות.
https://www.tipoosim.com/
הרעיונות ממש מקסימים 🙂 התלהבתי במיוחד מבית הבובות ואני מתלבטת אם להציע לגדול שלי להתחיל פרוייקט כזה בחופש (6.5, כרגע עוד בקייטנה), הוא לא מספיק עצמאי לבד ואני חוששת שרוב העבודה תיפול עליי (ואני מאוד אוהבת פרוייקטים שקשורים ביצירה, אבל אני גם עובדת, כשאני לא, אני צריכה לחלק את הזמן בינו לבין עוד אחד שלא כ״כ כדאי שיתקרב למספריים ודבק)
תודה רבה תמי. בלי ספק זו פעילות שבגיל 6 וחצי דורשת נוכחות של מבוגר. קשה למשל לגזור את הקרטונים וצריך סכין חיתוך.
בית הבובות שלנו נמשך לפחות חודשיים וחצי עד שהגיע למצב שאת רואה בתמונות. כשהתחשק לי עבדתי איתם, ונתתי להם להשתתף בכמה שיותר דברים,
בחלק מהזמן הם הכינו דברים קטנים בעצמם בלי מעורבות שלי כמו ספרים ורהיטים קטנים, שמיכות, כריות.
לטקסטיל השתמשו בדבק גוטרמן וזה פשוט יותר מלתפור ומאפשר לילד להשתתף.
בקיצור – זו פעילות שבחלקה הגדול עם עם ההורה, אבל עבורי היתה מאוד מהנה. והמשחק אחר כך – אם הוא בעניין של משחקי דמיון – יכול להיות לגמרי עצמאי.
מקסים ומעולה, תודה רבה!
תודה רבה!
איזה פוסט נהדר ומלא בעושר – משפחתי, יצירתי, וויזואלי. וואו.
במיוחד התעלפתי מבית הבובות. כמה תשומת לב לפרטים.
אני רוצה להתכווץ ולהיכנס פנימה ממש.
גם את רעיון הבישול אני לוקחת אלי עכשיו – זה משהו שהילדים הגדולים אוהבים לעשות – אבל אני אולי לא נותנת להם מספיק הזדמנות. נעבוד על זה!!
תודה רבה דניאלה! גם אני תמיד רוצה להתכווץ פנימה ולהכינס לעולמות מיניאטוריים כאלה, הפלאת לנסח את התחושה!