כשאורי בן זוגי היה ילד התחפושות שלו בפורים היו מקוריות ומושקעות במיוחד.
מצויד באמא בעלת ידי זהב ומכונת תפירה ובייביסיטר אגדית ויצירתית – כל מה שנותר לאורי היה רק להביע משאלה לתחפושת, ומיד צוות המשימה היה מתחיל להמציא, לתפור, להדביק ולעודד. מכיפה אדומה, דרך קפטן הוק ועד שרלוק הולמס – כל תחפושת היתה מקסימה מקודמתה.
בגיל תשע אורי התחפש למוכר פלאפל, תחפושת שכנראה ניבאה את ההתעניינות הקולינרית שלו בגיל מאוחר יותר.
כשעומר דפדף באלבומי משפחה ישנים וראה את התמונות של אבא כמוכר פלאפל, מיד החליט שגם הוא רוצה תחפושת כזו. אני כמובן מיד התלהבתי מהרעיון של שחזור תחפושת מאבא לבן. מה יותר מרגש מזה?
לפני שהתחלתי לעבוד על התחפושת בחנתי את הפרטים השונים בתחפושת המקורית וחשבתי מה הייתי רוצה לשנות, ומה יהיה השראה לעיצוב עכשווי.
המעצבת שבי מיד התחילה לדמיין לוגואים שונים למלך הפלאפל החדש (כיום אפילו פלאפל צריך מיתוג!) אחרי כמה ניסיונות ומשחקים כיפיים במחשב הלוגו היה מוכן. אין כמו להכין לוגו לילד שלך.
בניגוד לחולצה המגניבה של אבא אורי, עם הדפס של מנה פלאפל, אנחנו התבססנו על תחפושת קנויה ופשוטה של שף. כיוון שכישורי התפירה שלי לא רציניים אני לא רואה טעם בלנסות לתפור מכנסיים משובצים כשאפשר לקנות כאלה. א ב ל – למה להסתפק בקנייה אם אפשר לשדרג? את הלוגו של מלך הפלאפל הדפסתי בגדלים שונים על נייר מיוחד שאפשר לגהץ על בד. גיהצתי את הלוגו על הסינר וחולצת השף ומיד הבתיה-עוזיאל הפנימית שבתוכי הרגישה מסופקת :).
בחנות למוצרי בישול ואפייה קניתי כובע נייר של טבחים, שהיה נראה לי יותר מתאים מכובע השף שהגיע עם התחפושת הקנויה, וגם היה דומה לתחפושת של אבא אורי בילדותו! גם על הכובע הודבק הלוגו, שאותו הדפסתי גם על נייר מדבקה לבן.
גולת הכותרת והחלק המושקע ביותר בתחפושת היה דוכן הפלאפל שעומר תלה על צווארו. ההשראה היתה מוכרות הפופקורן בבתי הקולנוע של פעם, וכמובן – התחפושת של אבא אורי.
הבסיס היה קופסת קרטון של ירקות, שנצבעה (ועוד שכבה, ורק עוד אחת ודי!), בפסים בלבן ואדום. ללוגו הוספתי גם מדבקה עם מחירון ומדבקות “מכירתיות” וקשרתי סרט בד עבה לשני צידי הדוכן, שאפשר יהיה להלביש אותו על הצוואר. בארגז של אבא אורי היו מעין מעמדים פנימיים למנות הפלאפל, אני לא הגעתי לדרגה כזו והשארתי את תוך הארגז כמו שהוא.
בבוקר החג קמנו מוקדם והכנו לכל ילד בגן חצי פיתה עם פלאפלים (שקנינו ערב לפני). הוספנו לדוכן קערות עם תוספות שונות ומלך הפלאפל היה מוכן להכריז על מרכולתו.
בדרך לגן נתנו חצי מנת פלאפל לירקן השכונתי האהוב עלינו, ממנו קיבלנו את ארגז הירקות.
עומר נהנה לצעוק בשכונה בקולי קולות: מי רוצה פלאפל? רק היום! רק היום! הוא גרף חיוכים ממוכרי המרכז המסחרי הסמוך לביתנו.
ואם עוד לא ראיתם שש אֵלְזוֹת וחמש אָנוֹת טורפות חצי מנה פלאפל + תוספות – עוד לא ראיתם שמחת חג מהי.
בבלוג של הצלמת הילה בן ציון קראתי לראשונה את הטיפ המשובח שעושה לנו את כל פורים להרבה יותר פשוט: את הילדים המחופשים אני מצלמת בסוף השבוע שלפני או אחרי החג. אני ממש לא סומכת על בוקר החג עצמו, הלחוץ והמלחיץ, שבו צריך להספיק לחפש ולאפר שני ילדים נרגשים.
נכון, חייבים תמונה לסבתא בפלאפון! אבל את התיעוד הרציני אני שומרת לכמה ימים אחרי, בנחת, בלוקיישן נבחר והולם.
במקרה של מוכר פלאפל – היה לי ברור שאת עומר אני חייבת (!) לצלם ליד הפלאפליה הכי וותיקה ומפורסמת בטבעון (שם גדלתי) – הפלאפל של חנניה. עבור תושבי טבעון – חנניה זה אחד ממושגי היסוד של הישוב, והצומת המרכזית של טבעון מכונה פשוט “חנניה”, על שם מוכר הפלאפל האגדי.
הצילומים אמנם יצאו לפועל ביום שבת, כך שלא הצלחתי לצלם את עומר עומד מאחורי דוכן אמיתי כמו שממש רציתי, אבל עדיין, הרקע של שלטי הלוטו-טוטו והכיכר שבה ביליתי שעות רבות בנעורי – משהו בלוקיישן הזה ממש הגניב אותי! ייתכן שרק מי שגדל בטבעון יבין את פרץ הנוסטלגיה שהיה לי למקום. מבחינתי לצלם את עומר דווקא שם היתה סגירת מעגל מפתיעה ומצחיקה לילדות שלי.
ואם מישהו רוצה לאמץ לעצמו את תחפושת מלך הפלאפל, או אולי מלכת הפלאפל (בפורים או סתם כך לפתיחת דוכן פופ-אפ בשכונה) אתם יכולים להוריד את הטמפלט של המדבקות ממש כאן ולגהץ או להדביק על בגדי השף/ית הפרטיים שלכם. מוזמנים לשתף בצילומים של מלכי הפלאפל שלכם!
לפוסטים נוספים בנושא תחפושות לחצו כאן.
איזה יופי!!!
תחפושת סופר מושקעת ומקורית..
אהבתי את המיתוג החדש..
פורים שמח!!
תודה יפעת, איזה כיף לשמוע! הכי כיף לעשות מיתוג כשהבוס שלך בן שש והדרישות שלו מינימליות…
יאצק!! גדול!
איזה רעיון להתחפש לתחפושת כמו של אבא שהיה קטן. מזכרת או תחילתה של מסורת?
תודה מעין! השנה מסתמנת תחפושת שהיא לא חלק מהמסורת, אבל בשנה הבאה נעבור שוב על האלבומים (גם של אמא??) ואולי נדוג רעיון.
הייתי מתה שיתחפש ליאצק אבל יש גבול ליכולת השיווקית שלי…
זה פשוט מקסים!!
תודה נעמה!
עכשיו אני רעבה…
הטיפ על הצילום לפני או אחרי כל כך נכון. מוריד 80 אחוז מהלחץ בבוקר (ולי יש שלוש בנות (!!!!) להלביש ולאפר…) – אימצתי!
התחפושות שפרסמת בשלושת הפוסטים האחרונים, הן שילוב נכון ומאוזן בין מקוריות, כמות ההשקעה ונוחות הילד.
נעמה – תהיי אמא שלי! (על משקל “תעשי לי ילד!”)
נעה המקסימה, תודה רבה! אם את כבר מאמצת את הטיפ המעולה, לדעתי יותר כדאי לצלם לפני החג, אם מתאפשר.
ככה לא צריך לדאוג שהתחפושות יהרסו או יתלכלכו בגן. אני בטוחה שהתמונות שתצלמי יהיו מרהיבות ודורשת לראות תוצרים.
ואיזה כיף זה תחפושות של בנות… רק מדמיינת מה הייתי עושה (אם כי בטוח שאם היתה לי בת היא היתה רוצה להיות אלזה, לא?)
כן… שנה שעברה אכן היו אלזה ואנה… מה לעשות 🙂
נעה – let it go…
תחפושת מ ש ג ע ת ! גם נוחה, גם טעימה, וגם מרהיבה. גם המקורית אגב. והתמונה בפלאפל השכונתי הורסת.
תודה גלית! שימחת אותי 🙂
התחפושת סופר מקורית וייחודית, לא רואים הרבה דברים כאלו, היום רוב האמהות משקיעות בקניה. גם סגירת מעגל עם התחפושת של אבא של עומר נפלאה.(נראה לי שאת הולכת ליצור טרנד). התמונות, והכתיבה הכ”כ סוחפת.
נהניתי לקרוא, מצפה לבאות.
תודה רבה מירי! אני מקווה שכל אמא משקיעה בדברים שגורמים לה הנאה. מודה שלי זה גורם גם הנאה וגם קצת לחץ, להספיק, ושיהיה יפה, ושישמחו עם התוצאה ושיסכימו להצטלם…
אבל – בעיקר הנאה ולכן אני ממשיכה.
איזו נוסטלגיה, מה גם שעכשיו אני רואה עד כמה הם דומים 🙂
תודה סיגל! ואת יכולה גם לראות בלייב 🙂