אתם אוהבים לשחק משחקים משפחתיים? יש לכם זמן קבוע של משחקי לוח או קלפים?
אתם משפחה של סבבים מהירים ב"ספיד" או משפחה של שעות ארוכות סביב לוח הקטאן?
אחד הדברים שגיליתי כשהפכתי להיות אמא, זה שאני לא ממש אוהבת לשחק.
משחקי קופסה לרוב די משעממים אותי, ואני תמיד אעדיף להקריא לילדים עוד פרק בספר או להתכרבל איתם במיטה ממשחק נוסף של חתולים מתפוצצים (הילדים שלי מתים על חוש ההומור של המשחק הזה, אני פחות).
בהתחלה קצת הביך אותי להודות בזה שמשחקי קופסה משעממים אותי, אבל עם הזמן הבנתי שהכי חשוב בהורות זה לעשות עם הילדים מה שאת באמת נהנית ממנו.
אם כבר משחקים משפחתיים – אני אוהבת משחקים מהירים, כאלה שאפשר להסביר ולהבין בשניה, כאלה שכל סיבוב שלהם נמשך כמה דקות מרוכזות. וזה לא שאני אדם כזה תזזיתי, אני מסוגלת לשבת שעות על פאזל, אבל בכל הנוגע למשחקי קופסה אני נהיית חסרת סבלנות.
ואיכשהו למרות כל זה הצליחה להתפתח אצלנו מסורת קטנה וחמודה. כל יום שישי, רגע אחרי ארוחת הערב ושניה לפי שהילדים הולכים לישון, אנחנו מתכנסים בסלון למשחק פנטומימה או 21 שאלות. שניהם משחקים קלילים, שדורשים מינימום מאמץ הורי (נווה עצלנות זה כאן), ואפשר לשחק את רובם בעודנו רובצים על הספות.
בפנטומימה המציג בוחר שם של סרט או ספר ומציג כל מילה בלי לדבר, מי שמנחש את התשובה הוא הבא בתור להציג. ב-21 שאלות מישהו בוחר איש או אישה שאנחנו מכירים אישית או מישהו מפורסם, אפשר גם דמות מספר או חיה, והאחרים צריכים לנחש במי בחרת בשאלות של כן ולא.
עד כאן – משחקים קלאסיים שגם אני אוהבת.
לפני כמה זמן המצאתי משחק נוסף שמתאים לשחק עם כל המשפחה, המשפחה המורחבת ואפילו קבוצה של חברים.
המשחק הכי קל שיש – ובלי לקום מהספה
אנחנו קוראים לו "קופסת החפצים המשפחתית". זה משחק פשוט, משחק שהוא יותר שיחה משפחתית קלילה, מכינים אותו בקלי קלות מחפצים שיש בבית, הוא לא תחרותי, אין מנצחים ומפסידים, וכל אחד יכול להשתתף על פי יכולתו וגילו.
בתקופה הזו, שגם ככה יש לכולנו זמן משפחתי מרוכז – אנחנו צריכים משחקים קלים ופשוטים, לא?
מה צריך?
קופסה או מגש
חפצים שונים מרחבי הבית והחצר (שיכולים להיכנס לקופסה)
מצאו בבית קופסה ואספו לתוכה חפצים שונים: צעצועים קטנים (לגו, פליימוביל, חלק של פאזל, קלף משחק),
פיסות טבע מהגינה (אבן, עלה, בלוט), צרכי משרד, כל חפץ שנכנס לקופסה יכול להתאים, העיקר שיהיה צבעוני או מעניין.
מומלץ לבחור חפצים בצורות מגוונות ומחומרים שונים: פלסטיק, מתכת, בד, חומרים טבע ועוד.
איך משחקים?
שבו יחד כל המשפחה.
כל אחד בתורו בוחר חפץ מהקופסה, ואומר למי מבני המשפחה החפץ מתאים ולמה.
זאת הזדמנות לדבר על תכונות של חפצים: צבעוני, רך, קשה, קופצני, שביר, דביק. עם ילדים גדולים יותר אפשר לדבר גם על מה חפצים מסמלים. לגו למשל יכול לסמל חיבור, קוביית משחק יכולה לסמל מזל, קובייה הונגרית יכולה לסמל חוכמה או זריזות ידיים.
ואיך משייכים כל חפץ לבן משפחה? כל אחד על פי דמיונו ויכולותיו. מתאימים את החפץ לאדם על פי התכונות של החפץ ושל בן המשפחה ולא על פי למי החפץ שייך באמת.
פעוט יכול להגיד: אוטו הצעצוע מתאים לאמא כי היא נוסעת באוטו לעבודה.
אחות גדולה יותר תגיד: הגומיות מתאימות לאבא כי הוא יודע לקלוע צמות הכי יפות, והורה יכול להגיד שהכדור הכי מתאים לאח האמצעי כי הוא קופצני ולא יכול לשבת בשקט. בסוף המשחק החפצים חוזרים למקום, כך שאף אחד לא "זוכה" בהם.
כמובן שהשיוך לבן המשפחה צריך להיאמר בצורה נעימה ולא מעליבה.
ממציאים סיפור – ומסדרים
אם רוצים להרחיב את המשחק אפשר לתת לכל בן משפחה בתורו לבחור בעיניים עצומות 3 חפצים מהקופסה ולהמציא סיפור שכולל את שלושתם.
כדי להחזיר את החפצים למקום במהירות אפשר להגיד לילדים שהם "צוות החזרות", לשים להם טיימר בטלפון ולנסות להחזיר את הדברים למקום הכי מהר שאפשר.
ואם גם אתן חסרות סבלנות למשחקי קופסה ארוכים כמוני הנה רשימה המשחקים שאני כן אוהבת:
דאבל, ספיד, טנזי, טיסה 501, rush hour, חתחתול, והכי הכי – 5 אבנים!
איזה משחקים משפחתיים הכי עובדים אצלכן?
כתבו לי בתגובות!
הטקסט הופיע לראשונה במגזין "לאישה"
27 תגובות
יו איזה כיף שגם את שונאת משחקי קופסה!
תולשת שיער במונופול. כבר איימתי להשמיד אותו!
המשחק שלנו הוא ממששילוב בין 21 למשחק החפצים.
זה להיט פה בבית. נקרא "אם הוא היה מה הוא היה" וכך זה הולך:
בוחרים בלב דמות מוכרת, כלומר שכל המשתתפים מכירים הייטב. כל אחד בתורו שואל את בוחר הדמות "אם היא היתה…..מה היא היתה. למשל אם היתה צבע, פרי, כלי רכב,צורה, פריט לבוש חפץ…מה היא היא היתה?
למתקדמים בעלי חשיבה מופשטת יותר אפשר להוסיף סרט,ספר, שיר, פתגם ועוד…
את משחק החפצים ננסה מחר. הוא מגניב מאוד. תודה
???
איזה כיף שאת כאן הילית! המשחק שלכם נשמע מעולה ומתאים בול למשפחה שלנו,
ינוסה בוודאות ביום שישי הקרוב!
איזה רעיון יפה 🙂
אני חושבת שמכל משחקי הקופסה שלנו, הכי פחות נמאסו עליי הם רמיקוב, סט, חלומות וחתחתול
האמת שרמיקוב חיבבתי כילדה, צריכה לנסות אותו שוב לראות אם הוא עדיין כיפי לי.
נראה לי שמה שאהבתי בו זה יותר לבני הפלסטיק החמודות (בעיקר הג'וקר).
יש לך רעיונות מקסימים! הייתי משכללת ומשחקת כל שבוע עם חפצים שנועדו לזריקה/מיחזור או במילים אחרות זו הזדמנות מצויינת לסדר ולהפטר מחפצים עודפים!!!
אגב, שאלת מי המציא את המשחקים? משחקים כמו אגדות וכמו ספרים נועדו לחנך לפי תפיסת העולם של ההורים… אז ברור לגמרי שאת מחנכת נהדר!
מעניין מאוד מה שכתבת על המקור של משחקים. אני הולכת לחקור את זה קצת,
אני זוכרת שהיה לנו בבית של ההורים מנקלה ותמיד אמרו לנו ששיחקו את זה עוד במצרים העתיקה וזה הרשים אותי. אחלה רעיון עם החפצים למחזור.
מקסים ונפלא כרגיל (: אני חושבת על סיבוב בונוס שבו כל אחד זוכה בשלוש נקודות אם הוא מצליח להחזיר את החפץ למקומו המדוייק בסיום המשחק (;…
אצלנו ברגע שיש נקודות ותחרות, זה ייגמר בבכי או בעצבים. אני מעדיפה להפוך אותם לצוות סדרנות (אבל זה לא תמיד עוזר לי כי הם ימצאו תחרות בכל דבר)
כמובן שגם בזה אנחנו דומות 🙂
גם לי אין סבלנות למשחקים ארוכים, אבל אנחנו אוהבים טאקי, ארץ עיר, בינגו, שבץ נא scrabble, וכמובן משחקי שאלות שנחשפנו אליהם דרך ה-cbt
ארץ יצורי הנפש, so do you
וגם לנו יש משחק פנטומימה של פתגמים…
אהבתי מאוד את הרעיון של קופסת חפצים. ננסה בהקדם
מעניין אם אצלכם כל החפצים יהיו בשחור לבן 🙂 ארץ עיר זה גם משחק שאני אוהבת, על נייר ולא על לוח. בכלל משחקים עם מילים תמיד יותר חביבים עלי.
נעמה, איזה רעיון מקסים שיש בו המון דברים טובים פרט להיותו משחק מהנה.
לשאלתך – המשחק שהבת שלי ואני תמיד חזרנו אליו הוא מנקלה.
תודה רבה זיוה! מנקלה זה משחק ששיחקו אצל ההורים שלי בבית ויש לי אליו רגש נוסטלגי 🙂
גם אצלנו אם פותחים מנופול, אני אפילו מוכנה לשטוף כלים, לסדר את חדר העבודה ולעשות הכל חוץ מזה…אבל מצאנו למשל את דיקסיט- שהוא משחק שמערב הרבה דמיון ונמצא בתוך קופסה..
שמעתי הרבה דברים טובים על דיקסיט אבל טרם ניסינו. ננסה!
שופעת רעיונות כתמיד! אצלינו זה עניין של תקופות, ויש משחקי קופסא שהולכים יותר ופחות. לאחרונה הלהיט הוא קינגדומינו. וגם כשהתיישבתי בפעם השניה לנסות להבין איך לשחק כמעט התייאשתי מההוראות, ואז היתה לי הברקה: יוטיוב! אין כמו שמישהו מסביר בקול את החוקים, ספר ההוראות תמיד קשה מדי להבנה. תמר ואני הקשבנו ביחד להסבר ומיד התחלנו לשחק.
יופי של פעילות מקרבת דרך פרגון ויצירתיות! מתאימה לחלוטין לגישה האדלריאנית.
הפגזת כרגיל 🙂
הילה
תודה רבה הילה, זו באמת גישה שאני מתחברת אליה בהורות ברוב המקרים.
איזה פוסט משמח ומהמם.
מאמצת מיד את המשחק המקסים הזה.
תודה רבה קרן!
יואו, נעמה – בזה אנחנו ממש דומות אבל אולי גם שונות. יש לי נטייה להימנע ממשחקי קופסא. אהד הוא כמעט תמיד זה שמשחק אם הילדים. אם אני באמת באמת מתמסרת לעניין – אני דוקא יכולה להנות ולהיכנס לזה, אבל זה קורה לעיתים נדירות.
הפוסט מקסים, צבעוני ומשמח. מאוד אהבתי את תמונות החפצים והכיתובים הקטנים.
ומי זו דודה מיכל בצבעי הקשת? אישה אמיתית?
איזה כיף שאהבת את הפוסט והזדהית, אני חושבת שכמו כל דבר, כשנכנסים לזה באמת – זה יכול להיות אולי מהנה. אבל לי קשה מאוד להיכנס לזה באמת.
היתה לאורי דודה שאהבה ללבוש בגדים צבעוניים, ואף נהגה לחלוק את הקפה שלה עם התוכי שעמד על כתפה, כך שגם האופי שלה היה צבעוני.
כאן קראתי לה בשם אחר פשוט למען הדוגמה.
אוקיי אוקיי רגע, כתבת כאן כבדרך אגב שהיא היתה חולקת את התה שלה עם התוכי שעמד על כתפה??? זה מצדיק פוסט נפרד לטעמי.
לגמרי. את הקפה ולא את התה, אבל העיקרון זהה 🙂
את מדהימה אותי כל פעם מחדש ברעיונות שלך!
אהבתי את העובדה שחלטת למצוא פתרון מוצלח
לצורך שעלה אצלך.. רב ההורים היו משחקים בחוסר חשק…
אז שאפו על היוזמה וכמובן על הביצוע 🙂
תודה רבה ליאת היקרה! יהיה נחמד לשחק את זה גם בכיתה.
איזה פוסט מעולה!
אהבתי את העובדה שהחלטת לפעול ולהמציא מחדש…
אין על הרעיונות שלך!
זה נוצר כתוצאה מעצלנות שהובילה למחשבה – איזה משחקים אפשר לשחק בלי לקום מהספה 🙂