בשנים האחרונות בכל ערב חדר הילדים נערך לקרב. הקרב על הפחד.
הפחדים התעוררו אצל עומר במלחמה (האמיתית) שהיתה בקיץ לפני שנתיים ומאז נחלשים ומתחזקים בגלים ובתקופות. מאז המלחמה גם אצלנו נלחמים. מלחמה אמיתית, בפחדים אמיתיים.
היו לנו פחדים ממפלצות, מכשפות ויצורים אחרים, אבל הפחד העיקרי והעקבי ביותר הוא הפחד מגנבים.
כנראה גם עומר, בן שבע, יודע שאנשים אמיתיים הרבה יותר מפחידים מיצורים מהאגדות. זה פחד שלא קל להרגיע אותו. ומה לא ניסינו. טובי המוחות גויסו למשימת ההתגברות וההתחזקות.
כשעומר פחד ממפלצות סביב גיל 5 גייסנו את סבא שהביא כבלים גמישים, ואת הדוד הארכיטקט, שבשבילו בניית מלכודת מכבלים כאלה זה בילוי מושלם לשבת אחר צהרים. ביחד עם עומר, ובעזרת קרטון, חבל ומקל, הוא ישב ובנה מלכודת מתוחכמת, שכל מכשפה, מפלצת או פילנפיל ילכדו בה חיש קל.
נעשו ניסויים על בעלי חיים ויצורים קסומים אחרים כדי לוודא שהמלכודת פועלת, ובמשך תקופה ארוכה בכל ערב היא נפרשה על השטיח, בין המיטות של עומר ונועם.
עם פחד נגד גנבים יותר קשה לנו להתמודד. אולי כי אנחנו לא יכולים להבטיח ממש שזה לא יקרה. אולי בגלל שזה מפחיד גם אותנו. עומר כבר שמע סיפורים על קרובי משפחה שפרצו להם לבית, וזה הופך את הכל ליותר מוחשי. המעבר לבית קרקע עם המון דלתות וחלונות לא עזר.
ניסינו לצייר גנב ולכסות אותו בשכבה עבה של צבע שחור. ניסינו דמיון מודרך, הזמנת מחשבות נעימות והכנסת המחשבות הרעות לקופסה (תודה, גוגל!). ובעיקר השתדלנו לכבד את הפחד, לא לטאטא אותו מתחת לשטיח (יש שם המון אבק), לא לשכנע אותו בהסברים רציונליים. להיות עם עומר בפחד שלו ולחפש דרכים יצירתיות להרגיש אותו, להתגבר עליו ולהתחזק ביחד ולבד.
תקופה ארוכה פרשתי בכל ערב על המיטה תחפושת של שוטר, כובע, חולצה והכל. בחיי ששקלתי ברצינות לתאם מפגש עם שוטר אמיתי שיעניק לעומר משרוקית מיוחדת להברחת גנבים. התחפושת עזרה לתקופה מסוימת, הפחד נרגע, ואז חזר.
לפני כמה חודשים עומר ונועם עסקו באחד המשחקים האהובים עליהם – הכנת שיקוי. הפעם זה היה ערבוב של ניירות טואלט, מים וצבע בקערה, הקפאה שלהם במקפיא, והמסה במים חמים. תוך כדי משחק החליט עומר שהם מכינים שיקוי נגד גנבים.
אחרי משחק ארוך ביקש להניח את הקערה עם השיקוי בחדר שלהם למשך הלילה. התפשרנו על קופסה עם מכסה.
וכך, במשך תקופה ארוכה מאוד נשאלתי בכל ערב: “אמא, פתחת את השיקוי?”.
השיקוי גרם לדיונים ארוכים. מה יקרה לגנב שיטעם ממנו? הוא ימות ונזרוק אותו מהחלון! וכך נולד פחד חדש – הרי כדי לטעום את השיקוי הגנב צריך להיכנס לבית, לחדר שלהם ממש. אמא’לה!
אחרי כמה ימים מפחידים נמצא פיתרון. השיקוי התחיל להדיף ניחוחות, אהמ, מעניינים. בנוסף נבזקה פנימה כמות הגונה של קינמון וכמון, שהם כידוע ריחות שגנבים שונאים במיוחד. וכך הפך השיקוי למרתיע במקום הורג. כל גנב שיסתובב ברחוב שלנו יריח את השיקוי מרחוק וידע – לכאן לא כדאי להתקרב. שילוב של שיקויים וריחות מסריחים הולך מעולה בגיל הזה.
אף פעם לא מזיק גם להשאיר אור קטן שיאיר כל הלילה. ולסדר את כל הבובות במשמר מלכותי ואמיץ. אף פעם לא מזיק גם (לאמא) לנשום עמוק, לזכור שזה חלק מהגיל וזה ישתנה ויעבור. ועוד חיבוק אחד. ועוד אחד.
יש לכם רעיונות יצירתיים איך להתמודד עם פחדים של ילדים? אשמח לשמוע בתגובות!
בא לי לחבק ולהבטיח שלא יקרה להם שום רע לעולם.
פוסט מקסים!
גם לי בא! ועוד אחרי פציעה וחיסון היום באמת מתחשק לי לעטוף אותם במשהו רך…
מעולה!!! זה מזכיר לי את סיפור הנסיכה שביקשה את הירח של ג’יימס ת’רבר. טובי חכמי הממלכה לא מצאו פתרון לסיכה שחלתה בגלל כיסופיה לירח, ורק הליצן החכם שאל את הנסיכה מה גודלו של הירח וממה הוא עשוי, וכך פתר את הבעיה בקלות. הנסיכה גם נתנה את הפתרון לשאלה איך זה שיש לה את הירח, ובכל זאת יש עדיין ירח בשמיים.
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=15876
אני אוהבת מאוד את הספר הזה! תודה על הקישור וההקשר.
איזה כיף לילדים שלך על האמא הקשובה, מכילה ויצירתית שלהם. אנחנו עוד לא שם אבל אני אשמור את הרעיונות האלו לזמן שהם יהפכו לרלוונטיים.
תודה נועה! אני בטוחה שתצליחי להוסיף כמה רעיונות יצירתיים משלך לאלה שלנו.
איזה יופי:) רעיונות מעולים
אומנם לא רעיון שלי, אבל ספריי נגד מפלצות-לקחת שפריצר ריק, לקשט אותו כמו שרוצים ולכתוב שיקוי נגד מפלצות או כל מה שעולה על דעתכם. אני הייתי שמה בפנים מים עם קצת שמן לוונדור שהוא נעים ומרגיע:)
https://www.pinterest.com/pin/90846117460706754/
תודה יערה, רעיון נהדר! בגיל 7 עומר כבר לא “יקנה את זה” אבל אם לנועם יתעוררו פחדים נשתמש!
מקסים. מזדהה. מתרגשת.
יום קשה ומרגש ומעייף עבר עלינו, הרבה התחלות. זוכרת את התקופות הקשות והמפחידות והלילות הארוכים שלנו. הפחדים של הבנות שלי שונים, גם שונים בין אחת לשניה. אצלינו הפתרון הנוכחי לפחד מהפרידה (אם אנחנו יוצאים או לא נמצאים בערב) הוא להשאיר חפץ אישי שלי (בד”כ שעון היד שלי) אצלה במיטה עד שאני חוזרת. וככה חלק ממני (חלק בלתי נפרד) הוא שלה עד שאני באה. ולגבי פחדים יותר מוחשיים – אצלינו זה בעיקר כלבים ורעשים חזקים. ההתמודדויות הן בעיקר במהלך היום. לילה טוב (:
רעיון נהדר להשאיר חפץ אישי שלך אצלן במיטה. נועם פחד מאוד מכלבים עד לא מזמן. יעצו לי לקחת כלב אבל החלטתי שאי אפשר לפתור פחד אחד על ידי הפיכת החיים שלי עצמי למורכבים יותר (עוד יצור לטפל בו…).
בסוף זה השתפר מאוד אחרי שכלב של ילדה מהגן בא לביקור בגן כמה פעמים, וזה כלב ידידותי במיוחד. אם תמצאו שם חברים עם כלכלב חובב ילדים אולי תציעו לטייל איתו כמה פעמים או לעשות לו בייביסיטר?
איזו יצירתיות מחשבתית. לכל ילד יש פחדים ומאוד אהבתי את הדרכים שלכם להתמודדות. הבת שלי עכשיו מפחדת מרוחות רפאים. אולי נכין לה מלכודת לרוחות ברוח הפוסט? ובכל מקרה אור לילה קטן בחדר אף פעם לא מזיק.
תודה שירה. מעננין אם הפחד שלה מרוחות רפאים קשור לפחד מהמוות או שהיא לא מבינה עדיין את ההקשר הזה וזה פשוט יצור מפחיד?
נועם לפעמים אומר לי: “אמא, בעולם האמיתי אין באמת רעים” ולבי נחמץ ממה עוד יש לו לגלות.
פוסט מקסים ויצירתי וכל הכבוד לך ולילדים על היצירתיות.
תודה יעל! 🙂
ואווווווו איזו יצירתיות!! אנחנו מתחילים עכשיו את גיל הפחדים (5) ותןדה רבה על הרעיון!!! יש לך משהו לבכי בגן בבוקר???? 🙏🏻🙏🏻🙏🏻🙏🏻
תודה תמר! מקווה שמשהו מהרעיונות יעזור, ם אצלנו כל רעיון עזר לתקופה מסוימת ואז החליף אותו פיתרון חדש,
ויש תקופות בלי פיתרון, פשוט להירדם תוך כדי הפחד (למזלי הם כל כך עייפים אחרי הגן ובית הספר שהם נרדמים מהר).
אין לי משהו מאוד יצירתי לבכי בגן בבוקר, אבל עברנו את זה ועדיין יש תקופות כאלה גם אצלנו.
לקטן שלנו עוזר שהוא יודע בדיוק מה הולך לקרות, משחקים משחק אחד עם אמא ואז “נישוק,חיבוק, ליטוף, דגדוג” ואני הולכת…
בכל התקופות שהרשיתי לעצמי לסטות מהקו הזה היה לו יותר קשה להיפרד.
ד לי אין ילדים אבל התעלפתי מהיצירתיות וההתמדה.
כל הכבוד!
שומרת לי בזכרון
תודה אילנה! מצחיק, גם לי היו פיסות מידע ועצות שזכרתי עד שנולדו לי הילדים
ותמיד חשבתי שאשתמש בהם. בחלקם באמת השתמשתי אבל כמובן שהייתי צריכה ללמוד או להמציא אחרים בעצמי…
מקסים! ממש אהבתי את הפטנט של השיקוי עם התבלינים והריחות שמרחיקים 🙂
תודה מירב! הפטנט רשום על שם עומר 🙂
איזה אמא מדהימה ויצירתית את. אני בדיוק עכשיו (בני 5) מתחילה להתמודד עם הדברים האלה.. אחת ממפלצות וחיות מפחידות מתחת למיטה. אחד מגנבים ואנשים רעים. עשית לי את היום ואת הלילה! את גאון יצירתי וקשוב ואני נהנית לקרוא אותך מאוד. בדרך להכין שיקוי. תודה רבה ❤
תודה הגרי! מוחמאת מאוד! תקראי גם את התגובות שכתבו לי, יש שם עוד רעיונות.
מאוד אהבתי את הפוסט נעמה:)
גם מקורי וגם רגיש ולוקח ברצינות מחשבות ופחדים של ילדים ונסיונות יצירתיים לזרום עם זה ולא רק להגיד: ״שטויות״ ו״אין לך מה לדאוג״ או משהו בסגנון
מעורר השראה
תודה:)
תודה רבה אפרת, תגובה מחממת לב 🙂
איזה חיבוק מיוחד במינו את מעניקה לילד שלך. יכולתי להרגיש את הרצון הכנה והמכבד שלך להיות איתו ועם הפחד שלו. אין לי דרך יצירתית מעבר לכל מה שאתם יחד ניסיתם למצוא בתקווה למגר את הרשע בכלל ואת הגנב בפרט. יחד עם זאת יש לי תחושה שהכלים שאת מלמדת את הילד שלך בניסיונות אין סוף למצוא פתרון שירגיש לו מדוייק עבורו – יגרום לו להיות גאה בעצמו שהוא מצליח להתגבר על הפחד למרות הכל.. כל פעם קצת.. צעד קטן גדול.. בהצלחה .. יפה יפה ומרגש הפוסט שלך
תודה רבה נויה! לא חשבתי על זה כך, שגם לניסיונות השונים יש ערך בפני עצמם, כי מנסים, וחושבים יחד, ומשתנים בהתאם לו. רעיון מעניין!
בשנה שעברה,כשחגגנו יומולדת לקטנה שלנו, הייתה המשפחה המורחבת, והגדולה שלי, בת 3.5 דאז, עמדה בחוץ ודיברה עם אחת הבנות דודות הגדולות יותר שלה. לא יודעת מה באמת נאמר בשיחה ביניהן, אבל היא נכנסה פנימה ממררת בבכי ומפוחדת קשות, וטענה שבת הדודה סיפרה לה שמעבר לגדר שלנו יש חיות טורפות והם יבואו לטרוף אותנו בלילה. לא עזרו כל השיכנועים שלנו וההסברים שזה לא נכון, היא בכתה ובכתה והייתה מבועתת, ובין דמעה לדמעה אמרה לאבא שלה בקול רועד: “אבא, אל תשכח, אם תבוא החיה לטרוף אותנו, להתקשר.. להתקשר.. לצייד, תתקשר לצייד אבא!” (מכיפה אדומה, כן? : ).
לקח לנו בערך שעה להרגיע אותה, וכמה ימים אחר כך היא עוד שאלה אם זכרתי לנעול את הדלת ואם סגרנו את החלונות, ואם יש ביישוב משטרה.
וכל הזמן הזה אני חושבת על כמה עצוב זה, שפחדים של ילדים, מבעיתים ככל שיהיו עבורם, הם כאין וכאפס ביחס לכמה שהעולם באמת מפחיד. וכל פעם שאמרתי לה שאין באמת חיות טורפות מעבר לגדר שלנו, ושאמא ואבא לא יתנו לאף חיה טורפת או איש רע להיכנס הביתה, חשבתי בלב שחיות טורפות זה הרי כנראה המעט בדאגות שלנו, הרי אנשים רעים זו בעיה הרבה יותר אמיתית, ואת זה אני לא יכולה להגיד לה ולשבור את כל התמימות המתוקה הזו.
אגב בשנה האחרונה גנבים זה מאוד חזק אצלה. מעט עוזר לה שאני מתנדבת במשמר האזרחי, עבורה זה “שוטרת”..
הרעיון של שיקוי ומלכודות מוצא חן בעיני מאוד, ננסה, תודה!
מורן
תודה רבה מורן! על התשובה המושקעת והשיתוף. זה הזכיר לי משהו שקרה אצלנו לא מזמן – הקטן שמע את הגדול מדבר עם חבר על מנקה מבית הספר שהיא “לא נחמדה”
ולפתע התחיל לבכות בכי תמרורים שהוא לא רוצה לגדול ולא רוצה ללכת לבית הספר. לקח הרבה זמן ויצירתיות להרגיע אותו.
לפעמים הם שומעים משפט או שבר משפט, לרוב מאח גדול או חבר או בת דודה כמו אצלכם – ולכי תסבירי שמי שאמר את המשפט הוא בן 7 והידע שלו לא ממש מבוסס…
אבל פחד הוא גם חלק מהחיים וחשוב לפחד ולהכיל את הפחד, לא לגרש אותו, “לעבור דרכו”, כמו דרך מנהרה. כך בעיני לפחות.