פורטרט נעמה אורבך
אני נעמה. איזה כיף לי שהגעתם לכאן!
אני מעצבת גרפית ובעלת הסטודיו
"נעמה מגשימת מתנות".
אני אוהבת מאוד להכין, לעצב, לתת ולקבל
מתנות מיוחדות ששומרות את כל מה שטוב ומרגש בחיים.
בבלוג שלי תוכלו למצוא את הסיפורים שמאחורי המתנות, דרכים שבהן אני אוהבת לחגוג משפחתיות וחברוּת, ואנשים, אירועים וחפצים שמעוררים בי השראה ורצון ליצור.

המשיכו לקרוא...
*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
איך עושה ילדה – הספר שלי (הוצאת שוקן)
yalda









פוסטים בעליית הגג
הקריאה היומית שלי
הבלוגים שכל פוסט חדש שלהם עושה לי קפיצה קטנה בלב. לרשימה המלאה

סיפורו של שולחן בית ספר

מתחת לבית ילדים ישן בקיבוץ צפוני מוריק היתה מונחת לה ערימת שולחנות בית ספר ישנים ומתפרקים.
כל מי שעבר בשביל המוצל ליד בית הילדים התעלם, אולי אפילו לא הבחין, בשולחנות עם לוחות הפורמייקה הירוקים המתקלפים, שמגירותיהם פעורות לרווחה, אוספות אליהן את טל הלילה ואת רחשי ההולכים והבאים.

באותו יום הגעתי לכאן, סטודנטית לתקשורת חזותית בבצלאל, כדי לחפש חומרים בספריה ובארכיון הקיבוצי לפרויקט הגמר שלי, שעסק בילדותי כתלמידת בית ספר יסודי באותו קיבוץ ממש. כילדה גרתי בישוב קהילתי סמוך אבל למדתי בקיבוץ כי הורי חיפשו חינוך אחר, חווייתי וקרוב יותר לטבע עבורי ועבור אחותי. בקיבוץ הזה, בבית הילדים הזה ממש, עברתי ימים ושעות מופלאים, משונים, מצחיקים, כואבים, מכמירי לב. רגעים של גדילה, התבגרות ופיתוח זווית ראייה מפוצלת ובוחנת של החיים בקיבוץ מול החיים ב"עיר", אליהם חזרתי כל יום אחרי שעות הלימודים. ילדות רגילה, אבל עם טוויסט. בסוף כיתה ו' פניתי לדרך אחרת ונפרדתי מהקיבוץ, רק כדי לגלות עשר שנים אחר כך שמעיין היצירה שלי בוקע ממש מפה. יותר נכון, ממה שאני עצמי הייתי פה.

בדרכי לספריה, שהיתה פעם בית הילדים שלנו, עיני צדה את ערימת השולחנות. אולי היו גם כסאות אחדים ביניהם, משלבים רגליים כמו גוף אחד נושם. בו ברגע ידעתי שאת פרויקט הגמר שלי (שהתעתד להיות אנציקלופדיה אישית ששמה איך עושה ילדה) – אני הולכת להגיש על השולחן הזה. אחד השולחנות הללו יהיה הבסיס שיישא את תולדותי הזעירים.
שיפוץ שולחן בית ספר | שולחן בית ספר לפני ואחרי שיפוץ | בלוג סימני דרך | naamasimanim.co.il בספריה קידם את פני עמי, הספרן מאיר הפנים שהכיר אותי גם מילדותי וגם מביקורים קודמים בקיבוץ. אחרי נבירה בין מדפי הספרים וצילום מכל זווית אפשרית העזתי להעלות את התעניינותי בערימת השולחנות. "את רוצה לקחת אחד?" שאל עמי בפליאה משועשעת. "אין בעיה! הם לא יחסרו לאף אחד!"
שמחה וטובת לב הלכתי לפשפש בערימה ולבחור את ה-שולחן שיחזור איתי הביתה. בדקתי כל שולחן שהצלחתי לנתק מן הערימה מלפנים ומאחור, מבפנים ומבחוץ. התרגשתי למצוא שולחן שבתוך המגירה שלו נכתב בכתב ילדי שם של ילד מן הקבוצה שלי וילד נוסף שזכרתי שהיה כמה קבוצות מעלי.
שיפוץ שולחן בית ספר | שולחן בית ספר לפני ואחרי שיפוץ | בלוג סימני דרך | naamasimanim.co.il השולחן הנבחר הועמס אל האוטו ועבר לגור בדירתי הירושלמית.
פתחתי וסגרתי בחיבה את המגירה המתקלפת. צילמתי אותו מכל זווית. הוא הפך להיות סוג של אייקון בספר האישי שיצרתי כפרויקט גמר. בעמוד הפתיחה הופיע כשמגירתו פתוחה, מרמזת על התוכן האישי של הספר. באחד מאיורי הספר הופיע בתוך דף מדבקות (אמיתיות) כאיור לסיפור ששמו "מקומות קבועים". על הכריכה הקדמית הופיע כאיור קווי, מוטבע בזהב על כריכת הבד הירוקה.

שיפוץ שולחן בית ספר
השולחן כפי שהופיע בפרויקט הגמר שלי

בהגשת פרויקט הגמר שלי עמד השולחן בירכתי הכיתה, ועליו שמונה עותקים של הספר שיצרתי. סביבו בשתי שורות הצבתי כיסאות בית ספר ישנים, כך שהמנחים שדפדפו בספר ישבו בגובה של ילדים בני שמונה.

עם סיום לימודי, מצא השולחן את דרכו למחסן הטחוב של ההורים שלי. לא יכולתי לזרוק אותו, עד שכבר מצאתי אותו והפכתי אותו לשלי. רציתי לשמור את שכבות הזכרונות שהצטברו בו, גם אם לא היה לי מושג איך אשתמש בו ומתי.

שנים שהשולחן עמד במחסן, העלה אבק, מחכה לרגע שלו לשוב אל חיינו.

הזרע לשימושו הבא התחיל לנבוט במוחי שנים אחר כך, כשכבר הייתי אמא לילד קטן, וקראתי פוסט מרתק של רונית כפיר על המנהג הבעייתי (בעיניה) של קניית שולחן כתיבה חדש וגדול לכבוד כיתה א'. למה להשקיע, היא שואלת, בשולחן ענק שיתפוס מקום ויצבור ערימות בלגן בחדר הילדים, כשהילדים ממילא מכינים שיעורים בסלון או במטבח, היכן שנמצאים ההורים שלהם? עומר היה אז בקושי בן שלוש, אבל נקודת המבט הרעננה הזו גרמה לי לחשוב הרבה על הנושא. הזרע נטמן, ובכל פעם שנכנסתי למחסן של ההורים שלי ונתקלתי בשולחן שלי, אפשרתי לו לנבוט עוד קצת. שלוש שנים לפני שעומר התחיל את כיתה א', כבר ידעתי שכשיגיע היום – אנחנו לא נרכוש שולחן חדש וחגיגי עם מדפים עד התקרה. אני אשפץ את השולחן הישן שלי ואתן לו חיים נוספים וחדשים.

בחופש הגדול שלפני כיתה א' עשינו עומר ואני פרויקט משותף: שיפוץ שולחן בית ספר. שייפנו את הרגליים החלודות, שימנו את הברגים. את הפלטה המתפוררת היה ברור שנצטרך להחליף לחלוטין (עם כל חיבתי הנוסטלגית לפורמייקה ירוקה). כאן נכנסה לתמונה הנגרית המקסימה טלי ברק ליב מנגריית חידושים בקיבוץ משמרות. הגעתי אליה עם השולחן הישן ופנטזיה בראש, להפוך אותו למקסים ומעודכן, ורצוי שיתאים לסלון שלנו אם נרצה, ואם אפשר – שאני ועומר נעשה מה שנוכל בעצמנו. טלי הקשיבה בתשומת לב לכל הבקשות, ועזרה לי לבחור פלטה חלופית, כזו שאוכל לצבוע בעצמי בצבע שאבחר. את עבודת הפירוק וההרכבה (שהיתה מסובכת יותר ממה ששיערתי) עשתה טלי בזריזות ובמקצוענות. עומר בחר את הצבע של הפלטה, והתעקש לצבוע גם בתוך המגירה ולכסות את שמות הילדים שהיו כתובים בפנים (צביטה בלב). את הרגליים צבענו בספריי צהוב שמתאים גם לברזל. להשלמת העיצוב הזמנו דרך טלי מדבקה מיוחדת ומגניבה, שנחתכה בדיוק לגודל הפאנל של המגירה.
שיפוץ שולחן בית ספר | שולחן בית ספר לפני ואחרי שיפוץ | בלוג סימני דרך | naamasimanim.co.il שיפוץ שולחן בית ספר | שולחן כתיבה לילדים | שולחן בית ספר לפני ואחרי שיפוץ | בלוג סימני דרך | naamasimanim.co.il שיפוץ שולחן בית ספר | שולחן כתיבה לילדים | שולחן בית ספר לפני ואחרי שיפוץ | בלוג סימני דרך | naamasimanim.co.il שיפוץ שולחן בית ספר | שולחן כתיבה לילדים | שולחן בית ספר לפני ואחרי שיפוץ | בלוג סימני דרך | naamasimanim.co.il שיפוץ שולחן בית ספר | שולחן כתיבה לילדים | שולחן בית ספר לפני ואחרי שיפוץ | בלוג סימני דרך | naamasimanim.co.il בגודלו (או אולי בקוטנו) יכול השולחן להתאים לכל חדר בבית. בהתחלה הצבנו אותו בחדר העבודה של אבא אורי, בקומה השניה. עומר התלהב להכין שיעורים בחדר העבודה "שלי ושל אבא". אבל בדיוק כמו שרונית צפתה – שיעורי הבית נעשים על פי רוב בקומה התחתונה של הבית, בחלל הציבורי שבו כולנו מעבירים את אחר הצהריים. מה יותר טבעי מזה? ולכן, כמו שידעתי שיקרה לבסוף, עבר השולחן לגור בסלון, ליד שולחן הציור. כך אפשר גם להכין עליו שיעורים וגם לצייר עליו, והוא מוסיף לסלון כתם צבע, מתיקות ודרישת שלום מילדוּתי.
שיפוץ שולחן בית ספר | שולחן כתיבה לילדים | שולחן בית ספר לפני ואחרי שיפוץ | בלוג סימני דרך | naamasimanim.co.il שיפוץ שולחן בית ספר | שולחן כתיבה לילדים | שולחן בית ספר לפני ואחרי שיפוץ | בלוג סימני דרך | naamasimanim.co.il שיפוץ שולחן בית ספר | שולחן כתיבה לילדים | שולחן בית ספר לפני ואחרי שיפוץ | בלוג סימני דרך | naamasimanim.co.il

שיתוף:

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on linkedin

22 תגובות

  1. אורית עריף הגב

    גם אני למדתי בבית הילדים שלי על שולחן כזה ב ד י ו ק !
    איזה יופי של פוסט ואיזה שיפוץ מרהיב. פתאום בא לי שיעורי בית…

    • Naama הגב

      איזה כיף שגם את זוכרת את השולחנות האלה אורית… חברה אמרה לי שאצלם למדו על שולחנות אחרים לחלוטין וחששתי שאולי לא יזהו…
      לחיי פורמייקה ירוקה!

  2. אורית עריף הגב

    מעניין…
    החברה מקיבוץ של השמו"צ או התק"מ?

    • Naama הגב

      היא כלל לא קיבוצניקית. ולכן זה גורם לי לחשוב שאולי רק בקיבוצים היו כאלה? אני הייתי בקיבוץ של השמו"צ

  3. אורית עריף הגב

    יודעת. גם אני שמו"צ.
    עם השנים גיליתי שהיו מערכות רכישה משותפות לקבוצי התנועה, של ריהוט, טלויזיות (מי אמר סילורה של כפר מסריק ולא קיבל?!) אפילו בדים מהם תפרו לנו את הבגדים, מגבות ועוד.

    • Naama הגב

      אורית – זה ממש מעניין והאמת הגיוני שכל הקיבוצים רכשו מאותם מקומות, כך שבטח גם בך שמיכות פיקה ושמיכות קוץ (גם אצלכם קראו לזה ככה?) מעלות בך תחושת נוסטלגיה וגירוד…

  4. יפעת הגב

    קראתי כל מילה בשקיקה והתרגשתי מאוד!!!
    גילגולו של השולחן פשוט מקסים!!

  5. אורה הגב

    איזה פוסט מתוק!
    גם לנו, כילדים בקיבוץ, היו שולחנות בדיוק כאלה בכיתה.
    אם אני זוכררת נכון, רגלי הברזל היו ניתנות לכיוונון (הרמה והורדה לפי גובה התלמיד) בעזרת ברגים.
    תודה על הצפת הזיכרון החביב הזה 🙂

    • Naama הגב

      תודה רבה אורה! התפתח בו דיון ביני לבין אורית בתגובות, האם השולחנות אפיינו קיבוצים של השמו"צ או גם של התק"ם. מוזמנת להוסיף לדיון מהצד שלך…
      ונכון – יש להם בדיוק ברגים כאלה שמכווננים את הגובה, בשנה הבאה בטח נצטרך להגביה אותו קצת 🙂

  6. סיגל הגב

    מקסים, אין כמו למצוא בית חם ואף שימושי לחפץ נוסטלגי.

  7. אורה הגב

    אני אכן מגיעה מקיבוץ של השמו"צ. אין לי מושג לאילו שולחנות זכו ילדי התק"מ 🙂
    בטח בקיבוץ הארצי קיבלו יום אחד תרומה של שולחנות ושיגרו אותם לקיבוצים…

  8. שולמית הגב

    פוסט מרגש! איזה יופי שאפשר להעביר הלאה לילדים זיכרונות שלנו (ללא המשקעים) וכמובן לשדרג את זיכרון הילדות בצבע חי ורענן! השולחן מקסים והתמונות נפלאות.
    גם אני מהשמוצ ולי זכורים שולחנות אחרים לגמרי, אם כי גם ירוקים. אבל אולי זה קשור בשנים, אני ילידת שנות ה-70… או באיזור בארץ, מעניין אם ייצרו את השולחן בקיבוץ או במפעל.
    חוץ מזה, סיקרנת עם פרויקט הגמר, אשמח לראות עוד מהספר המדובר.

    • Naama הגב

      הי שולמית, תודה רבה רבה. מעניין מאוד מה שאמרת על השולחנות שאת זוכרת, ובכלל התפתח פה דיון מפתיע על שולחנות וקיבוצים (את זה לא צפיתי מראש!).
      עוד על פרויקט הגמר תוכלי לקרוא ולראות כאן: https://naamasimanim.co.il/%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%A9%D7%9C%D7%99/
      ויש שם לינק לרכישה דרך הוצאת שוקן שהוציאה אותו לאור לאחר שסיימתי את הלימודים. הכריכה שונה ממה שראית בפוסט אבל התוכן כמעט זהה.
      יש שם המון דברים שקשורים לקיבוץ, בטוחה שתמצאי עם מה להזדהות. שוב תודה!

  9. גלית הגב

    מקסים ומרגש. כרגיל. רעיון נהדר לפרוייקט משותף, ככה עומר בוודאי מרגיש עוד יותר שהשולחן שלו. מסקרן לשמוע אפילו קצת על תהליך הבנייה של פרוייקט האנציקלופדיה שלך.
    באמת מעורר מחשבה לגבי שולחן כיתה א' לעלמה. אגש לקרוא את דעתה של רונית…

    • Naama הגב

      תודה גלית! עומר לגמרי תפס בעלות על השולחן. אותו פחות מעניין שלשולחן יש היסטוריה… אני אשמח לשתף בתהליך הבניה של האנציקלופדיה,
      צריכה לחשוב איך בדיוק לעשות את זה.

  10. חמוטל הגב

    נעמה זה מקסים. לא ממש זכור לי איך נראו השולחנות שלנו אבל כנראה שלא ממש רחוק מזה כי הבנתי על מה את מדברת ועשית לי חשק למצוא אחד כזה ולשפץ לשימוש ילדת כיתה א׳ שלי.

    • Naama הגב

      תודה חמוטל! אם תמצאי ותשפצי ממש אשמח לראות תמונות. מתוך דיו שהיה כאן בתגובות הבנתי שהיו לא מעט סוגים של שולחנות, ואפילו היתה חלוקה לפי סוגי קיבוצים. נושא למחקר!

  11. מיכל מנור הגב

    וואו נעמה, את כזו מוכשרת. בכל פעם את מצליחה לגרום לי להתפעם מחדש מהיצירתיות שלך ומהחיבורים שאת עושה בין עבר להווה.

השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם

המשפחה שלנו יוצאת מהקופסה

אתם אוהבים לשחק משחקים משפחתיים? יש לכם זמן קבוע של משחקי לוח או קלפים? אתם משפחה של סבבים מהירים ב"ספיד" או משפחה של שעות ארוכות

*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
מייל
תרשמי אותי
בהרשמה את מאשרת הצטרפות לרשימת התפוצה של הבלוג והסטודיו. אני שולחת רק דברים שווים!
*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
בהרשמה את מאשרת הצטרפות לרשימת התפוצה של הבלוג והסטודיו. אני שולחת רק דברים שווים!
הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות