בפסח הקודם החלטתי לערב את עומר יותר בהכנות לסדר. באותה שנה התארחנו אצל חמותי המשקיענית, וידעתי שהיא תשמח לשתף פעולה עם משהו קטן לקישוט שולחן הסדר.
באותה תקופה עומר עסק הרבה בכתיבת אותיות. הוא אהב לכתוב את שמות ילדי הגן שהוא כבר מכיר, משפטים קצרים ואפילו מכתב ראשון לאחיין המתוק שלו.
ידעתי שכדי שעומר יתלהב וישתף פעולה צריכים להתקיים שלושה תנאים:
זה צריך להיות משהו פשוט יחסית, בלי ישיבה ארוכה והשקעה בהמוני פרטים קטנים (שמעניינים בעיקר אותי).
צריך להתחיל הרבה זמן מראש כך שנוכל לעבוד בשלבים שמתאימים לריכוז ולחשק של ילד כמעט בן שש.
ורצוי שזה יכלול כתיבת אותיות. נו, אז ברור שמיד הצעתי לו שנכין פתקי הושבה לכל אורח.
עומר התלהב מ א ו ד מהרעיון ואף הזכיר לי כמה פעמים לבקש מסבתא רשימה של המוזמנים.
כשהרשימה הגיעה והיו בה 17 שמות קצת חששתי שהסבלנות תיגמר לו באמצע.
אבל עומר הפתיע אותי בריכוז שלו. שלב הכתיבה (שחולק לכמה אחרי צהרים) היה השלב האהוב עליו. הוא ניסה לקרוא את השמות מהרשימה בעצמו ולפני כל שם וידא איתי אם מדובר בשם קצר או ארוך, כדי לתכנן אם לכתוב באותיות קטנות או גדולות. הוא כתב בעיפרון, וכשלא יצא לו כמו שצריך ביקש עזרה למחוק את האות הסוררת "ממש טוב".
אני גזרתי ניירות בריסטול צבעוניים וקיפלתי אותם לשניים, וכמובן אייתתי כל שם והזכרתי לו כמה אותיות שלא זכר איך כותבים.
מסביב לכל שם עומר צייר מסגרת, הכנה לשלב הבא – הצביעה. כאן היתה לו פחות סבלנות, פשוט כי בתקופה ההיא פחות עניין אותו לצבוע ויותר לכתוב. הוא ביקש שאעזור לו. הרגשתי שאנחנו מתחילים להתקרב גם לקצה הסבלנות שלו, וגם לערב החג – אז צבענו יחד את המסגרות של השמות והפתקים היו מוכנים.
סבתא הבטיחה לו שרק הוא יסדר את פתקי ההושבה במקומם והוא העמיד כל פתק במקומו בחגיגיות על פי הנחיותיה.
בזמן הושבת האורחים הקדשנו לפתקים יחס מיוחד וסיפרנו שעומר הכין את כולם כך שהוא קיבל לא מעט תשומת לב.
היה לי נחמד ונעים לערב אותו בהכנות לסדר. פתקי הושבה לחג הם דרך מצוינת בעיני לערב ילדים בהכנות, דווקא בגלל שהן מיועדות לאורחים ולא קשורות למתנות ולאפיקומן. אהבתי גם שזה היה תהליך מתמשך שלקח כמה וכמה ישיבות של עשיה משותפת ונעימה, ובגלל שבחרתי משהו שבאמת מעניין אותו, לא היה צריך "להזכיר" לו או לנדנד לו, וזה נשאר כיף לאורך כל התהליך.
והקניידעלעך של חמותי? היו מעולים. אלא מה?
באיזה הכנות לפסח אתן מערבות את הילדים? במה אתן הייתן מעורבות כשהייתן ילדות?
אשמח אם תספרו לי בתגובות!
לעוד רעיונות מיוחדים לפסח לחצו כאן.
9 תגובות
עדיין שומרת את הפתק שלי
ישר לקופסת המזכרות!
נהדר! מזכיר לי שכשעלמה היתה בת שלוש בערך שלחנו שנות טובות בדואר לכל מי שאנחנו מכירים. היא הכתיבה לי ברכה ואני כתבתי, והיא קישטה. זה לקח די הרבה זמן, ובזכות דואר ישראל חלק הגיעו חודש אחרי החג אבל העיקר הכוונה (:
גם כשילדים מכתיבים הם אומרים דברים ממש מצחיקים. אני זוכרת ברכה של חבר של עומר לגיל 4 או 5: שיהיו לך המון ממתקים וטרקטור.
מקסים.לפעמים בלהט ההכנות לחג אני לפעמים שוכחת מה חשוב. אני אוהבת את הכבוד וההקשבה ותשומת הלב שהילד קיבל.
אבל הכי מרשים שיש לו לק מבטל מגדר.
את אם השנה:)
תודה יפה! אכן היתה לו תקופה של לקים (ורודים!) ושל בגדים ורודים ובעיקר סגולים. זרמנו 🙂
נהדר.
אצלנו זו כבר מסורת. השנה בת ה-8 צירפה את בת ה – 5.5 לעבודה. היא בדיוק בשלב שתיארת בו את עומר, מתעניינת בעיקר באותיות והרגישה מאוד גדולה.
אשלח לך תמונות של פתקים מהשנים האחרונות אצלנו.
חג שמח!
נהדר נעה! איזה יופי של מסורת. אצלנו בינתיים לפחות זה היה חד פעמי. השנה אנחנו אצל דודה שלי ולא נראה לי הגיוני להתערב לה בסדר,
אולי בשנה הבאה כשנהיה שוב אצל חמותי 🙂
וגם נזכרתי…
הייתה שנה שהיו המון מוזמנים ונזכרנו במשימה קצת באיחור. אז אני הכנתי את הפתקים עם השמות והבנות פשוט קישטו לבבות קרטון שגזרתי להן.
ברגע שלא היה צריך להתעסק עם כתיבה, זה הלך מהר יותר. לכל אורח חיכו בצלחת פתק פשוט ולב מקושט.