איזה חג מעולה זה ט"ו בשבט. לא צריך להיזכר באף מאורע היסטורי עגום או הרואי, לא צריך לנקות את הבית, ואפילו לא צריך להכין ארוחה ענקית לכל המשפחה (או לעמוד בפקקים בדרך לאחת). כל מה שצריך (או כדאי) זה לצאת החוצה ולעצור לרגע להעריך את מה שסביבנו. עשב, פרחים, שיחים ובמיוחד עצים. יש משהו כל כך תמים וילדי בלחגוג יום הולדת לאילנות. אין כמו ילדים כדי להעריך עצים באמת. הם לא נעמדים סביבם ומתפעלים מיופיו של הטבע, הם פשוט מטפסים. חווים את העץ דרך הגוף שלהם והפעולות שהוא יודע לעשות. ילדים אוהבים לטפס על עצים, אם רק נאפשר להם ולא נגיד כל הזמן "תיזהרו לא ליפול" (מה אפשר להגיד במקום? הנה כמה רעיונות מעולים). אם תנסו להצטרף אליהם תגלו שאין כמו לשבת על ענף גבוה בצמרת של עץ ולהשקיף למרחקים.
כשגרים קרוב לעץ מיוחד במינו, כזה שהילדים אוהבים לטפס עליו, כדאי לחזור ולבקר אותו כמה פעמים בשנה, לראות מה צמח, מה נבל, איך הוא נראה בכל עונה בשנה ומה נשתנה.
מלבד העצים האהובים שאנחנו מכירים בסביבה הקרובה שלנו, אני תמיד אוהבת למצוא עוד עצים מיוחדים לילדים חובבי הטיפוס שלי. כשאני מחפשת מידע על טיולים בארץ ובחו"ל אני תמיד מעלה שאלה בקבוצת הפייסבוק המעולה "טיולים בראש טוב". אני תמיד מוצאת שם תשובות מצוינות והמון רצון לעזור. תודה רבה לחברי הקבוצה שהמליצו, שלחו תמונות ודייקו מיקומים ודרכי הגעה!
אני מזמינה אתכן לצאת לטיול ט"ו בשבט בעקבות העצים האהובים עלינו ועל משפחות אחרות, טיול למחבקי ומטפסי עצים.
שישה עצים שכיף לטפס עליהם – כדאי לבקר אם אתן בסביבה
1. אלון תבור בכרכור ("האלון הבודד")
מה לשים בווייז? "האלון הבודד כרכור".
מה מיוחד בו? אלון התבור הזה לא מאוד גדול, אבל יש בגזע שלו מערה מתוקה שילדים ייהנו להיכנס לתוכה, ואפשר לזחול דרכה ולצאת למעלה ממש מתוך הגזע. באחד הצדדים של הגזע יש פתח בצורת אוזן, ואומרים שכדאי ללחוש פנימה סודות ומשאלות. זה העץ שאנחנו נוהגים לבקר כמה פעמים בשנה וכיף לעשות פיקניק בצִלו.
2.פיקוס בנגאלי בכפר יהושע ("עץ המכשפות")
מה לשים בווייז? "אנדרטה לנופלים כפר יהושע". העץ נמצא בין ליד הפסיפס לזכרו של ריכרד קאופמן (חפשו את השלט: "יד לריכרד קאופמן"). מהכביש רואים רק עלים וקשה להבחין בו, חפשו את הפתח!
שימו לב: הכניסה הרגילה לכפר יהושע סגורה כעת בשל בניית תחנת הרכבת הסמוכה, הכניסה ליישוב היא דרך רמת ישי.
מה מיוחד בו? הפיקוס הזה הוא ממש עולם קטן. מבחוץ הוא נראה כמו עץ רגיל, אבל אם נכנסים ב"שער" שנוצר בין ענפיו מגלים "קיר טיפוס" שיצר הטבע. שורשי האוויר של העץ ניטעו חזרה באדמה ויצרו גזעים נוספים, שלל הסתעפויות ומקומות להניח את הרגל באין סוף כיוונים. מושלם לטיפוסים לקטנטנים ולגדולים. ליד העץ יש גן משחקים קטן ומתוק עם אומגה שווה לילדים.
(אחותי כתבה בבלוג שלה פוסט שלם על "לזוז כמו הילדים שלנו" עם המלצה משלה על עץ המכשפות ועוד דברים שווים באזור. כדאי לקרוא ממש כאן)
3. זית עתיק בנחל נדר
איפה? בנחל נדר בכרמל בדרך למערת אורנית.
מה מיוחד בו? בגזע של עץ הזית העתיק הזה יש מנהרה. אין ילד שלא ירצה לזחול ממש דרך העץ מצד אחד של המסלול לצדו השני. כמה פעמים בחיים יצא לכם לזחול מתחת לעץ? אגב, את ההמלצה המתוקה הזו והתמונה המתוקה לא פחות קיבלתי מאפרת, שהייתה המדריכה שלי בצופים ובעקבותיה טיילתי באין ספור טיולים. סגירת מעגל כיפית וחמודה.
4. פיקוס השדרות בקיבוץ עין שמר
מה לשים בווייז? קיבוץ עין שמר. העץ נמצא על הדשא ליד חדר האוכל.
שימו לב: בשבתות השער של הקיבוץ סגור ותצטרכו לחכות שמישהו יצא מהקיבוץ כדי שהשער ייפתח (אנחנו חיכינו 5 דקות)
מה מיוחד בו? את העץ הזה גיליתי במקרה כשהבן שלי היה בחוג קרקס בקיבוץ. בזמן שחיכיתי לו אהבתי לשוטט בשבילי הקיבוץ, שם נתקלתי בעץ המרשים הזה. ברור שהייתי חייבת לקחת את עומר ונועם לטפס עליו והם נהנו מכל רגע. הגזע של הפיקוס העצום הזה מתפצל לשני גזעים ענקיים שצמחו כמעט במקביל לקרקע. תענוג לטפס עליו וללכת או להתקדם בישיבה לאורך הגזעים. הגזע שלו הוא גם לוקיישן מעולה לצילום משפחתי כשכל המשפחה יושבת בשורה על אחד הגזעים.
5. פיקוס בקיבוץ דביר
מה לשים בווייז? קיבוץ דביר. העץ נמצא ליד גני הילדים והחינוך החברתי.
שימו לב: בשבתות השער של הקיבוץ סגור ותצטרכו לחכות שמישהו יצא מהקיבוץ כדי שהשער ייפתח.
מה מיוחד בו? תושבי הקיבוץ מכנים את העץ וסביבתו "ארץ יצורי הפלא". הפיקוס המסועף והקסום מוקף בשורשי אוויר שמקיפים אותו מכל עבר ויוצרים מבוך של גזעים משתרגים. ילדים שיטפסו עליו יוכלו להיסחף בקלות למסע דמיוני של פיראטים ששומרים על הספינה שלהם או של מבוך מכושף.
תודה לרתם עמרי על ההמלצה והצילום.
6. אקליפטוס בשמורת חוף השרון
מה לשים בווייז? גן לאומי חוף השרון.
איך מגיעים לעץ? נכנסים לגן הלאומי מן הכניסה הדרומית ליד הישוב ארסוף. נכנסים בשער העץ לשמורה. לא פונים שמאלה עם השלט "תחילת המסלול" אלא ממשיכים ישר והולכים כ-150 מטר בחורשה של עצי אקליפטוס עד שרואים משמאלכם עלייה חולית קטנה. מטפסים בה ומתגלה לפניכם "אמבטיה" של דיונות וצמחיה. האקליפטוס נמצא במורד הדרומי של ה"אמבטיה". אפשר להגיע לאמבטיה גם בסוף המסלול השחור.
מה מיוחד בו? הגזע של אקליפטוס הגדול הזה מתפצל להמוני שורשים/ענפים וכולם רובצים להם על מורד הדיונה, כך שבלי בעיה ילדים יכולים לטפס עד לצמרת שלו. זה כמו טיפוס על סולם ענקי וסבוך. הגזע המיוחד הזה נחבא מן העין, ומי שלא יודע, יכול לחשוב שהוא כמו כל אחד מהאקליפטוסים בשמורה, מה שהופך אותו ליותר סודי ומיוחד. מושלם להקמת "מחנה" זמני. במזג אוויר נעים כיף גם לרוץ ולפקנק באמבטיית הדיונות שלמורדותיה הוא צומח.
תודה רבה לעינת ספקטור הנפלאה על ההמלצה הזו וההסברים המדויקים. אם אתן לא מכירות עדיין את הבלוג של עינת ואת סדנאות הרקמה הנהדרות שלה – רוצו ולא תתחרטו.
אילו עצים שווים במיוחד אתם מכירים? ספרו לי כי אף פעם לא נמאס לילדים שלי לטפס 🙂
(ההמלצות הופיעו לראשונה במדור שלי במגזין "לאשה")
68 תגובות
תמיד טוב להכנס אלייך לביקור, יופי של רעיון,
תורמת לך עוד עץ- אצלינו יש פיקוס בנגאלי מדהים שנקרא "עץ הקופים" …צמוד למרכול, אז קרטיבים נאכלים תוך כדי טיפוס. מוזמנת…
תודה רבה קרן! מה יש לפיקוסים האלה? הם לא חביבים על אנשים רבים, "מלכלכים" ומרימים את הבלטות אבל הוי כמה שהם מעולים לטיפוס!
טיפוס על עצים זה אחד מזכרונות הילדות היותר נעימים שיש לי. אנחנו היינו מטפסים על הפיקוסים בקיבוץ שדה אליהו (שהפיקוס בקיבוץ דביר ממש הזכיר לי). השבוע הבת שלי חזרה מבית ספר עם דף צבוע ומקושט שכתוב עליו "נזהרים ולא מטפסים על עצים". אמרתי לה שהדף ממש יפה אבל היא יכולה להמשיך לטפס על עצים בכיף 🙂
תגובה מעולה, אני לא מבינה את זה. בגן של הבן שלי בתל אביב אסור היה להם לעמוד על הגדר של הגן, גדר ממש גבוהה שהיה לה שלב בגובה 15 ס"מ מהאדמה.
כל כך חוששים היום שמישהו חלילה יישרט או יפצע ששוכחים ששריטות זה חלק מהחיים. ולגבי שדה אליהו – יש לי שאלות אליך בפרטי
איזה פוסט קסום! ואיזו ראיה נחמדה כל כך על טו בשבט, מקווה שנבקר בעצים האלה בקרוב?
תודה רבה! זה באמת חג כל כך מתוק
איזה פוסט כייפי ואיזה נפלא לגלות שהמלצה מספר 6 היא ממש לידנו. הולכת לבדוק אותה בהקדם.
איזה כיף הילה! אם תצטרכי הסברים בלייב – את יודעת את הטלפון שלי 🙂
העלאת לי ממש זיכרונות ילדות מהטיפוס על עץ הלימון בחצר של סבתא.
טיפוס על עצים זה הכי להיות ילד.
מסכימה לגמרי! למבוגרים הרבה יותר קשה להרים את עצמם לעץ. וזה לא קושי פיזי כל כך כמו קושי מנטלי.
משהו בניתוק מהקרקע. גם אני כזאת כמובן.
איזה פוסט מדליק
חייבת חייבת להראות לנועם ומיקה
הם יעופו על זה
תודה על עוד פוסט ממממעולה
מחוץ לקופסה
תודה סיון! איזה כיף שאת חושבת שהם יאהבו.
יש לי זכרון מאוד רע מטיפוס על עץ שלא צלח וחילוץ על ידי אביה של חברתי ומאז לא טיפסתי על עצים….אבל אין דבר משובב יותר את הנפש מאשר לראות ילדים מטפסים על עץ. בהחלט אחת מהנאות החיים שעוברות מדור לדור. פוסט מקסים וכל כך מדויק לטו בשבט. מחכה להמשך!
חבל שאירוע מפחיד גרם לך להירתע מעצים ומטיפוס, אני לגמרי יכולה להבין את זה. וכן – לראות את הילדים שלי מטפסים, גם אם לפעמים מלחיץ אותי קצת, גורם לי שמחה גדולה.
נעמה, איזה רעיון נהדר לפוסט. כשהילדים היו קטנים גם אני חיפשתי עצים לטיפוס. גיליתי שבקיבוצים רבים ניטעו פיקוסים, שהפכו ברבות השנים לענקיים ולמתקני טיפוס מצוינים. יכולה להמליץ על פיקוסים בקיבוץ העוגן ובקיבוץ מעברות.
יש שמורת אלונים קטנה בקדימה – שמורה יפיפייה, בעבר היה אפשר לטפס על האלונים, אבל לאחר שהיא נשרפה (במזיד) האלונים גודרו. אבל שווה להגיע בכל מקרה בעונת האירוסים והפריחה.
נכון, יש משהו בפיקוסים שגם לי מזכיר קיבוץ, ובפרטי את הקיבוץ שבו למדתי שבו היו כמה פיקוסים מרימי מדרכות. תודה על ההמלצות, נבדוק אותן בקרוב
פוסט מקסים כל כך!
נתת לי רעיון מעולה לסופש 🙂 ובעיקר הזכרת לי את העץ הענק שהיה בילדותי מתחת לבית.
חיבוק
להזכיר לאנשים את החלקים הטובים בילדותם – זו משימתי בבלוג הזה 🙂
מקסים, מקסים, מקסים!!!!
יש גם את האלון הגדול בטבעון
ברוש הביצות המהמם ליד חד"א הזורע
ומנהרת האלה מול הבית שלנו
מוזמנים 🙂
תודה ענת על ההמלצות המשובחות. את האלון הגדול מכירה כמובן (איך לא, ההורים שלי גרים מעל הואדי), אבל ברוש ביצות ומנהרת האלה – נשמע שיצאו מאיזו אגדה.
איזה רעיון מדליק לפוסט ולעל הטיולים שיבואו בעקבותיו 🙂
סימנתי לי איזה פיקוס אחד…
ותודה על ההמלצה ל"טיולים בראש טוב" – זה מחמם את הלב!
תודה רבה ליען! הקבוצה שלכן באמת עזרה לי כבר לפחות 3 פעמים בכל מיני המלצות על דברים מיוחדים ושווים – וברוחב לב ונדיבות,
כך שההמלצה לגמרי מהלב וכי מגיע לכן
איזה ריח של ט׳׳ו יש לפוסט שלך. הקפצת אותי בזמן אל עצי השקדיה של ילדותי בטבעון, שכאילו נוצרה כולה בשביל ט׳׳ו בשבט. איך שהייתי עולה במדרגות של החצר שלנו, בדרך לבית ספר, הייתי רואה את צמרתה של השקדיה של השכנים הולכת ונגלית אלי. ועוד נזכרתי בעצי השזיף שהיו בגינה של חגית זהבי חברתי – בקיצים היינו מטפסות, יושבות על ענף, וזוללות שזיפים עד-לא-ידע! הילדים שלי גדלים בעיר ומטפסים על בניינים עזובים במקום על העצים 🙂
פוסט יפהפה ולא טריוויאלי לכבוד חג האילנות!
תודה רבה אילת. כרגיל התיאורים שלך פיוטיים ומעוררי השראה ודמיון. ולטפס על בניינים עזובים נשמע לי מגניב כשלעצמו.
עשית כל כך חשק… אוהבת עצים, ועוד יותר כאלה מיוחדים, עם אופי. ישר נזרקתי לתמונות שלי (מכל מיני טיולים), עם עצים מיוחדים ושווים. עצים עם אופי!
כיף של פוסט!
תודה אסנת, איזה כיף שהפוסט העלה לך זכרונות טובים
לקחת אותי לסיפורי הילדות של אבא שלי שהיה טפסן עצים ידוע. לשלוש בנותיו לא היתה כל כך אפשרות לטפס על עצים אז הסתפקנו בלפנטז על בית בצמרת העץ. עץ נוסף ששווה לראות והוא אביו של העץ בקיבוץ שדה אליהו הוא הפיקוס הבנגלי בחצר בית הספר החקלאי מקווה ישראל.
תודה רבה ריבי על ההמלצה, קיבלתי עוד המלצות על הפיקוסים במקווה ישראל. וגם אני תמיד חלמתי שיבנו לי בית על העץ וזה מעולם לא קרה 🙂
רעיון לפוסט משגע בטיימינג מעולה. תודה:)
תודה רבה דלית, כיף לשמוע!
פוסט פשוט מקסים.
אין עלייך!
אני כבר יודעת מה נעשה בשבת הקרובה בזכותך…
שיהיה חג פורח ושמח
איזה כיף, תודה רבה נעמה!
פוסט מקסים!
יש פה כמה עצים שכבר "עברנו" עליהם וכאלה שעוד לא… טוב לדעת!
תורמת אחד נוסף- בקיבוץ גבעת ברנר, ממש ליד התיאטרון שם, יש כמה עצים עם גזע כל כך רחב שניתן ממש לעבור דרכם!
למשחק מחבואים עם קטנטנים ודמיון בלתי מוגבל עם הגדולים…
אולי הוא גם פיקוס, הם נוטים להיות כל כך מיוחדים
וכשטיילנו בהודו עם הקטנים הגענו לשמורה עם עצים ענקיים ומופלאים, איזו בריאה מרגשת!
תודה על ההמלצה מורן 🙂 מעולה לדעת.
אחד הפוסטים הכי יפים שלך. מקסים. כמה מעט וכמה הרבה, פשוט יופי.
תודה גלית, זה בדיוק זה. כה מעט שהוא כה הרבה.
נעמה,
אם יש לך בסביבה עץ טוב דוגמת העצים שאת סיפרת עליהם – לא צריך אפילו גן משחקים. אפשר לטפס עליו, אפשר להסתתר מאחוריו, אפשר לשחק משחקי דמיון, אפשר להשען על גזעו ולקרוא או לחלום, אפשר לאסוף עלים ולעשות יצירות.
אני מוסיפה לך לרשימה עץ שקמה אחד גדול בצורן – שזה היה העץ שלנו כשגרנו שם. ויש גם עץ שקמה עתיק בנתניה מאחורי היכל התרבות.
תודה ינינה על התוספות המשובחות. מסכימה איתך לגמרי, עץ הוא עולם שלם.
איזה פוסט מקסים ואוהב!!! אפילו שאין לי ילדים קטנים לקחת איתי אני אלך לחפש את העצים שלך – הם מקסימים! הצעה נוספת, אולי יותר בתחום החינוכי ולא בתחום הטיפוס – בואו לטייל בכפר סבא, עתירת העצים העתיקים עבי הגזע והיפייפים. בטוח תיהנו מיופיים – גם מהשדירות עם חופת הענפים היפה, מהעצים הבודדים שתמצאו ברחובות ומשאריות היערות. תודה!
תודה על ההמלצה רבקה, שמעתי שכפר סבא משופעת בעצים יפהפיים כמעט כמו שהיא משופעת בבלוגריות איכותיות, אבוא לבקר!
יופי של פוסט נעמה ועבודת מחקר מדוייקת. יצאתי לטפס (-:
תודה רבה רויטל, טיפוס מהנה 🙂
אוי איזה פוסט מגניב! חבל שכל העצים היפים האלו לא נמצאים בקרבת מקום אלינו… אולי נצא למסע חיפוש באזורינו, בטוח נמצא כמה חתיכים כאלו
אם את מוצאת משהו באזור שלכם ספרי לי בתגובה, נוצר כאן מאגר שווה של עצים מומלצים לטיפוס 🙂
זה פוסט טו בשבט הכי מקורי ומגניב שראיתי.
גזרתי ושמרתי.
רוב תודות 🙂
וואו, תודה ענבל!
איזה כיף היה לי לקרוא את הפוסט הזה, החזיר אותי לילדות ולהרפתקאות. אין מצב שאם הייתי נפגשת עם אחד העצים האלה לא הייתי מיד מתחילה לטפס (לבושתם הענקית של הילדים שלי)
אמא שמטפסת על עצים זה הכי מגניב!
קסם, פשוט קסם!
תודה על כל הרעיונות.
תודה שבאת קרן 🙂
הזכרת לי נשכחות. שכחתי. ובזכותך נזכרתי בעצמי בתור ילדה קופה. גרתי בכפר וטיםסתי שם על עצים. עצי זית בעיקר. היה העץ שנחמן ביאליק חתם עליו. והיה העץ שנפל מברק. והיה העץ שבו הסתובבתי 360 מעלות ויש את העץ הסודי שלי ויש את העץ של הפרי אצל השכנים. על כולם טיפסתי. פלא של פוסט תודה!
תודה על התגובה המרגשת יונית! ילדה קופה ממש הצחיק אותיץ כמה זכרונות מעצים יש לך. איכשהו העלית בי זכרונות לגבי עצים ספציפיים שאהבתי לטפס עליהם ונשכחו ממני.
העץ שביאליק חתם עליו? וואו.
איזה רעיון יצירתי ומדהים לפוסט וכמובן, פוסט משובח! לגזור ולשמור שאביגיל תגדל קצת 🙂
אני בטוחה שאת תתני לאביגיל לטפס על עצים 🙂
איזה פוסט להיט!! כזה מקורי ושימושי! קיבצת עצים שווים ומגניבים, חייבת לקחת ת׳ילדים ? הפיקוס מעין שמר זרק אותי בזכרוני לפיקוס שצמח ואולי עדיין נמצא בתל השומר, ועליו הייתי מטפסת עם חברתי מיכל כל פעם שהייתי באה לבקר אותה שם. תענוג, תודה!
תודה רבה! מסתבר שלהרבה אנשים יש זכרונות מעצים ספציפיים. זה ממש הפתיע אותי, לא חשבתי עד כמה עצים שזורים בזכרונות של כולנו.
פוסט מקסים שכל כך עושה חשק. לא חשבנו פעמיים ושמנו פעמנו לעץ מספר 2 המרשים, בכפר יהושע. אבל האכזבה –
שער סגור שאי אפשר להיכנס דרכו.
מבאס.
תודה על התגובה. מוזר שהיה סגור, אתמול נסעתי לשם (בשבת) והשער היה פתוח לרווחה. שאלתי את תושבי הישוב ואמרו שהשער הזה תמיד פתוח, גם בסופ"שים.
יכול להיות שניסית להיכנס דרך הכניסה הרגילה של כפר יהושע (ליד יוקנעם ושדה יעקב)? זו כניסה שכרגע סגורה לסירוגין בגלל בניית הכבישים תחנת הרכבת.
הכניסה כרגע היא רק דרך הישוב רמת ישי. אם שמים בוויז "אנדרטה לנופלים כפר יהושע" – זה אמור להביא אותך דרך רמת ישי. הוספתי את זה גם בפוסט עצמו.
איזה פוסט שובב, מלא טבע וקסם.
הרעיונות שלך פשוט נפלאים.
ראיתי שכתבת כאן למישהי שעצים שזורים בזכרונות של כולנו וזה גרם לי לחשוב עד כמה זה נכון. וחשבתי על העץ שלי, עץ התאנה בחצר של סבתא שלי.
תודה שהזכרת לי!
תודה רבה צפי, שמחה מאוד שהפוסט הזכיר לך את עץ התאנה. גם לי הוא הזכיר עצים ששכחתי.
תקשיבי, זה פשוט פוסט גאוני, בעיקר בגלל המחשבה לצאת מקופסת ה"ט"ו בשבט=עצים צעירים ופירות יבשים" לטובת התמקדות בעצים ותיקים ומרתקים! איזה כיף שהבלוג באמת מוציא אותך להרפתקאות, זה מאוד מזכיר לי את מה שצילום עושה לי 🙂 מחכה לפוסט פורים 🙂
תודה רבה סיון, ואל תדברי איתי על פורים לפני שאצנח כאן על השטיח מרוב לחץ 🙂
טוב, זה פוסט מושלם לחובבת טיפוס שכמותי. בדיוק בשבת טיפסתי על עץ, אחרי ששנים לא טיפסתי על אחד. הבן שלי עדיין קצת פחד לטפס, אבל לפחות הוא ניסה קצת… עכשיו ממש מתחשק לי לקחת אותו בשבת הבאה לפיקניק באחד מהמוקדים ששמת כאן.
גם לטפס על עצים את אוהבת? כמה עוד נושאים משותפים בינינו נמצא?!
איזה פוסט עושה חשק! מי היה חושב שפוסט על עצים יכול לצאת כל כך קסום ומעורר נוסטלגיה
תודה רבה ויקי!
הפוסט שלך שמור בזכרוני כל הזמן, למרות שעוד לא הגענו לשום עץ (אולי השבוע נלך למנהרת הזית, כשנעלה צפונה)
אבל מוסיפה את העץ הגדול – לדעתי שיטה – והכיפי החניון נחל חווה ליד מצפה רמון. שווה ביקור לכל מי שיורד תמיד, והשבוע לצפות במטאורים…
הי שירה, איזו תגובה משמחת! אחפש את העץ הזה בביקור הבא שלנו בדרום