בשלהי החופש הגדול זכינו לבקר במקום מיוחד במינו.
על האחו הפורח אני שומעת מחברתי מירי דהאן כבר כמה שנים, מאז הוקם הפרויקט הקהילתי הזה על ידי מירי ושכניה בשכונת גבעת חוטר בבאר יעקב. הפרויקט הוא ניסיון נפלא לשחזר את נוף הצומח של האזור, להשיב את חוויית השיטוט בטבע ואת המפגש היומיומי עם הטבע מאחורי הבית, ולא פחות מכך – לקיים קהילה של ממש סביב אזור אחד לא גדול, שאותו מטפחים, זורעים ומנכשים יחד, ובו מטיילים ומשחקים אנשי השכונה, ילדיהם והנכדים שלהם. זה גם האחו היחידי שאני מכירה שיש לו בלוג משלו!
אנחנו אמנם הגענו לא בעונת הפריחה אבל גם כך היה מספיק מה לראות ומה לעשות.
לפני שהוקם האחו, מספרת מירי, השטח הזה היה מזבלה עזובה, והיה לא נעים וקצת מפחיד לעבור דרך החורשה הקטנה שבקצהו.
השכונה התגייסה לזריעת פרחי בר באוקטובר 2010. נשתלו פקעות ובצלים של רקפות, חצבים, בן חצב יקינתוני, סתווניות, נרקיסים ועוד. מאז נוספו שבילים שכוסו ברסק עץ מקק”ל, נוסף “שביל אכילה” עם עצי פרי והאחו הפך להיות מוקד קהילתי לפעילויות שונות, מתוכננות או ספונטניות. מירי מספרת לי מדי פעם על משפחות שעוצרות במהלך טיול השבת הרגלי, מתיישבות על הסלעים או הכיסאות שנמצאים במקום, מקריאות לילדים סיפור מ”ספריית האחו”, חותכות תפוח או בננה וממשיכות הביתה. קסם פשוט ומקומי.
הספרייה של האחו הפורח ראויה להסבר משלה.
בתוך מבנה דמוי שובך כחול שוכנת לה ספרייה שכונתית קטנה. מירי עיצבה אותה יחד עם שרלי בן-שבת, תושב השכונה, שגם בנה אותה במו ידיו. הספריה נועדה לתושבי השכונה (“להביא רק ספרים מומלצים! כאלה שאהבתם באמת!”) והיא פתוחה תמיד. כל אחד יכול לשאול ספר ולהחזיר כשהוא רוצה, או לשבת לקרוא על הסלע הסמוך. הספריה אפילו רשומה באיגוד הספריות הקטנות, little free library, יחד עם עוד כ-40,000 ספריות קטנות ברחבי העולם.
בצמוד לשובך הכחול – עוד שובך, אדום הפעם. זוהי ספריית הילדים, שמותאמת לגובה שלהם ומלאה בספרים לגילם.
ומי הוא “גמד האחו” שהספריה שייכת לו? אף אחד לא יודע. אף אחד לא הצליח לראות אותו עדיין.
אבל אפשר להציץ לבית המיניאטורי שלו ולראות את כל החפצים הקטנים קטנים שלו. צלחת זעירה, כיסא קטנטן מתוק, מיטה פצפונת ומעליה ספרים קטנים וחפצי נוי. הדמות הזו מציתה את דמיונם של ילדי השכונה הקטנים, והציתה גם את דמיונו של נועם כשסיפרתי לו עליה בדרך לאחו.
מירי שיתפה אותי בתהליך ההכנה של הבית שבנתה במשך חודשים. היא שילבה בבית חפצים שיקרים לליבה והיו שייכים לאמא שלה שנפטרה לפני שלוש שנים והיתה אישה יצירתית במיוחד. ינשוף קטן, אלמוג אדום ועגיל צדפים מצאו את דרכם לבית הגמד ומקבלים חיים מחודשים בדמיון ובזכרונות הילדות של ילדי השכונה. אין מקום טוב מזה לחפצים יקרים כאלה. באופן מכוון החליטה מירי לא ליצור דמות של גמד, ולהשאיר אותו דמיוני ומסתורי.
הגענו לביקור באחו ביום פעילות אמנותית מתוקה, שמתאימה לכל הגילאים. על שולחנות מתקפלים נפרשו עיתונים, צבעי אקריליק ומכחולים, חלוקי נחל גדולים וענפי עץ חלקים. כל ילד בחר על מה הוא רוצה לצייר.
את האבנים הצבועות בחר כל ילד איפה להניח ברחבי האחו.
האבנים המנצנצות נראו כמו תכשיטים על רקע עשבי הקיץ היבשים.
אין ילד שלא יחפש את “האבן שלו” גם בביקורים הבאים באחו. דרך נהדרת לאמץ מקום ולהפוך אותו לקצת יותר “שלי” בלי לפגוע בו.
אחרי צביעת אבנים וענפים התפנו הילדים לשעת סיפור ספונטנית. ברוב קולות נבחר דירה להשכיר (ומירי כותבת בבלוג האחו – כמה מתאים שנבחר ספר שעוסק בשכנות טובה!).
קינחנו בשיטוט מהנה באחו. למרות שהוא היה עדיין יבש – היה נעים לרוץ בשבילים, לקרוא את השלטים ולמצוא חצבים, כוח החלוץ של הפרחים שמבשרים על עונת הפריחה המתקרבת.
אתם מאוד מוזמנים לבקר באחו. שיא עונת הפריחה הוא בדרך כלל בין אמצע מרץ עד אמצע אפריל. שווה לעקוב אחרי הבלוג של האחו ולהתעדכן בפריחות השונות וביוזמות הקהילתיות המגוונות שקורות סביבו. הכניסה לאחו מול רחוב הדרור 58, באר יעקב.
ואם מתחשק לכם להביא ספר ילדים שאהבתם ואתם מוכנים להיפרד ממנו לטובת ספריית גמד האחו – אתם מוזמנים.
ואם אתם כבר בסביבה – במרחק 10 דקות נסיעה מבאר יעקב, בראשון לציון, נמצא “גן בעברית” – פארק שחלק גדול מהמתקנים בו מבוססים על השפה העברית. כמה מקסים.
ולקינוח המלצה נוספת ממני, אם אהבתם את הרעיון של גמד האחו כדאי לכם לראות את הסרט תיעודי הקצר והמופלא The Gnomist, על יער שלם של בתי פיות וגמדים מסתוריים וקסומים כאלה. רק אזהרה – כמה שהסרט הזה מלא בקסם, הוא מלא גם בבכי ויש בו קטעים עצובים ממש. הכינו טישו כי אי אפשר שלא לבכות בו. לא מתאים לילדים צעירים, כדאי לצפות בו לפני שמחליטים להראות אותו לילדים שלכם.
נעמה, איזה פוסט נפלא! פרויקט כל כך מרגש ומיוחד, זכו המורות והגננות שיכולות להגיע עם תלמידיהן לשוטט באחו, ללמוד על הסביבה ולקרוא סיפור באווירה אחרת.
מקווה שיזדמן לי יום אחד לבקר באחו הפורח.
תודה ליאת! זה רעיון נהדר להביא לשם כיתות או גנים לפעילות עדינה ונעימה בטבע. אציע למירי 🙂
פוסט מקסים שעושה חשק.
ובית הגמד מעורר חלומות ילדות ותקוות תמימות שכבר שכחתי מהן! פשוט מתוק.
תודה טליה! בקשי מאורי שיכין לך אחד כזה 🙂
וואו,נעמה – אין לי מילים…הפוסטים שלך נוגעים לי במקומות הכי נסתרים בנשמה, ממש ככה! ההכתיבה שלך כל כך נעימה , וגם הנושא עצמו-איזה מקום נפלא! אני כצלמת ילדים תמיד בחיפוש אחרי מקומות קסומים שמקבלים ממני גם שמות קסומים כאלה ואחרים וכאן יש מקום מלא קסם עם השם התמתאים והכל…הרגת אותי עם הבית של הגמד, עם הספרייה…
תודה רבה!
תודה ג’ני, איזו מחמאה מרגשת. זה באמת מקום קסום, ואני בטוחה שיהיה עוד יותר קסום בעונת הפריחה. מתכננת ביקור חוזר!
כמה יצירתי, כמה רעיונות! מקסים.
תודה גלית! 🙂
את תמיד מפתיעה אותי מחדש ברמת הרגישות והקסם שאת משרה על הפוסטים שלך. רק את מסוגלת גם למצוא כזה פרויקט מקסים וגם לכתוב עליו בצורה כזו שמעלה בך זכרונות ילדות ממקומות בטבע שבילינו בהם ושכבר אינם ורצון לרוץ בהזדמנות הראשונה לבקר בפינת החמד הזו.
תודה שירה! מחמם את הלב ואת נימי הקסם שלי!
פוסט מקסים!
עשית לי חשק להקים ספריה כזאת בעצמי.
וגם ראיתי את הסרט, מרגש מאוד.
תודה ליאן! אני בטוחה שאם תרצי עצות להקמת ספריה דומה בעתיד יהיו למירי לא מעט, את יכולה לנסות לפנות אליה דרך הבלוג.
רעיון נהדר, כשראיתי אותו חשבתי כמה יפה לקחת את הרעיון לפרויקט בקיבוץ. כל שנה הגן הבוגר יוצר מקום משחק חדש וזה נראה לי רעיון מצויין לסוף שנה.
נשמע רעיון מעולה מיכל! אם אתם מרימים כזה דבר אשמח לראות תמונות 🙂
איזה כיף, איזה אנשים יקרים, יצירתיים ואכפתיים יש בעולם ממלא באופטימיות. נבוא לבקר.
נכון נועה! הם באמת כאלה, לפחות מי שאני מכירה משם…
תודה רבה שהכרת לי את המקום הקסום הזה!
תודה ליאת!