צילומים: מעין פרץ
הילדים והילדות שלכן אוהבים לצייר? לעבוד בחימר? לפסל במקלות ופלסטלינה? הנה רעיון מתוק להפליא עליו סיפרה לי מעין פרץ, מעצבת מוכשרת ואמא יצירתית לאלה, בת 7 וחצי, אורי בן 5 ואיתמר בן 3.
בסוף החופש הגדול הציעה מעין לילדיה, שבילו שעות ארוכות מהחופש בציור בגואש, גירים וטושים, ליצור תערוכת אמנות של ילדים. תערוכה שבה יציגו את הציורים שהם הכי אוהבים, יזמינו בני דודים ושכנים קרובים להתארח ולהתבונן בעבודות שלהם.
אני אוהבת את הרעיון הזה כסיכום של תקופה משמעותית כמו חופשה מבית הספר ומהגן, אבל אפשר גם להחליט שיוצרים תערוכה דווקא באמצע השנה, בתור פעילות חמימה בשבוע חורפי. תערוכה כזו מתאימה בעיני לילדים שממילא אוהבים לצייר. לא הייתי מנסה לגרום לילדים לצייר “בשביל תערוכה”, אלא משתמשת ברעיון כדרך להעצים ילדים שאוהבים לעבוד בחומרים, וכדרך להתבונן על תהליך יצירתי שהם עברו במשך תקופה.
מעין מספרת: “הצעתי את הרעיון לילדים כמה שבועות לפני סוף החופש הגדול והם התלהבו. במשך החופש הם ממילא מציירים הרבה ותאריך היעד של התערוכה נתן להם מוטיבציה נוספת. כמה ימים לפני התערוכה שלחתי הזמנה בווטסאפ לכל המוזמנים”.
איך אוצרים תערוכה
“יום לפני התערוכה הילדים בחרו בעזרתי את העבודות שהכי רצו להציג ונתנו שם לכל עבודה. זה בהחלט היה החלק האהוב עלי בכל התהליך. כמובן שהיו כל מיני פנינים, בייחוד מהקטנים, כמו ״הדינוזאור שהיו לו פעם ביצים״ או ״ג׳ירפה נמוכה״. את השמות הדפסתי על נייר לבן והוספתי מאילו חומרים עשויה כל עבודה, כמו בתערוכות אמיתיות”.
“את העבודות תלינו על הקיר עם וואשי טייפ והילדים עזרו להחליט איפה לתלות או להציב כל ציור ופסל. מתחת לכל עבודה תלינו את השם שלה”. אם לא רוצים להשתמש בוואשי טייפ אפשר לתלות חוט דק בין שני מסמרים ולתלות עליו עבודות עם אטבי עץ קטנים שמוצאים בחנויות היצירה.
הכנות אחרונות
“ביום התערוכה עיצבתי והדפסתי כרטיסים וצמידים מנייר, גזרנו והכנו עמדת כניסה”, מספרת מעין. “כשהאורחים התחילו להגיע אורי עמד עם סוס על מטאטא וחסם כל מי שנכנס עד שהיה לו צמיד וכרטיס וגם הבהיר לו שאם יצא וירצה לחזור, הוא חייב להשאר עם הצמיד”.
מעין והילדים הכינו גם פיצות וצנצנת עוגיות לכל אלה שאוהבים לנשנש תוך כדי שהם מסתכלים על יצירות אמנות.
מעין מספרת שהתערוכה היתה חוויה מאוד מרגשת עבור הילדים שלה: “הילדים נהנו להראות לאורחים אילו עבודות הם ציירו, להקריא את שמות העבודות לכל מי שהגיע ולראות את התגובות של בני המשפחה. היה להם כיף לארח אירוע משפחתי שסבב סביב תהליך עבודה מתמשך והם ביקשו שהתערוכה תישאר על הקיר לעוד כמה שבועות”.
איך לדבר עם ילדים על הציורים שלהם?
איך בכלל מדברים עם ילדים על העבודות שלהם? איך להתייחס לציור שילד מביא מהגן? איך מדברים עם ילדה על ציור שתלתה בתערוכה שכזו? למה חשוב לשים לב? מה לומר להם? ומה לא להגיד?
על פי גישתה של מלכה האס, מחנכת ישראלית וחוקרת חשובה של התפתחות הילד, כשמדברים עם ילד על ציור שצייר ראשית כל מקשיבים לו ושומעים אם הוא רוצה לספר לנו משהו. לא תמיד הוא ירצה לספר, וזה בסדר.
שנית, מתבוננים בציור ואם אפשרי גם בתהליך העבודה. חשוב לא להגיד על כל ציור “איזה יופי, מקסים” ובכלל, להוציא מהמילון את המחמאות האוטומטיות.
במקום לומר על הכל מקסים (שזה כמו לא להגיד כלום), התבוננו בעבודה ברצינות ומִצאו משהו אמיתי, אינפורמטיבי ולא שיפוטי (לחיוב או לשלילה) להגיד עליה, על התהליך שעבר הילד או על מה שאתן מרגישות. לדוגמה:
“אני רואה שעבדת היום עם כמה סוגים של סגול”
“בזמן האחרון אתה אוהב לצייר בניינים”
“שמתי לב שהיום התרכזת בציור שלך הרבה זמן”
“הצבעים בציור שלך מזכירים לי את השדה שאליו טיילנו בשבת”.
אמירות מסוג כזה גורמות לילד להרגיש שרואים אותו באמת, שמתבוננים בעבודה הספציפית, החד פעמית שלו ואומרים עליה משהו אותנטי. ילדה שמרגישה שרואים אותה באמת, מרגישה שייכת.
הימנעו מלשאול ילדים צעירים “מה ציירת?”. במיוחד בגילאים צעירים ילדים עוסקים בפעולות שונות על גבי הדף: מתיחת קווים, שרבוט, דפיקה בגיר על הנייר כך שנוצרים סימנים, ציור צורות סגורות. כשאנחנו מדמיינים שילד שצייר ריבוע סמוך למשולש ניסה לצייר בית ואומרים לו את זה בהתלהבות רבה אנחנו מקדימים את הלמידה שלו בכמה צעדים, מחילים עליו יכולות הסמלה שעוד לא קיימות אצלו בהכרח, וגוזלים ממנו את הרגע שבו, בעתיד, יגלה שאפשר לייצג משהו מן המציאות על הנייר שלו. איזה גילוי מופלא זה שעולם שלם מסתתר בו! אל תיקחו ממנו את הגילוי העצמאי הזה, ואל תמעיטו בחשיבותם של ציורים שעוד אין להם “שם”, זה שלב קריטי בהתפתחות הילד.
המלצות נוספות
אם את רוצה לקרוא עוד על התפתחות של ציורי ילדים מגילאים מוקדמים, ועל איך לשוחח, לתווך ולהגיב לציורי ילדים אני ממליצה בחום על הספר “אמא תראי איך אני מציירת” מאת מלכה האס וצילה גביש.
ואם את מחפשת מעצבת גרפית מוכשרת אני ממליצה בחום על מעין! אפשר לפנות אליה במייל: maayanp3@gmail.com
ואם את מחפשת דברים יצירתיים ופשוטים לעשות עם הילדים, הרשמי כאן ותקבלו טונות של השראה ישר למייל (אם אתן גולשות מטלפון תמצאו את באנר ההרשמה בגלילה עד הסוף למטה, מתחת לכותרת “שמח במייל שלך”):
איזה רעיון מדליק!!!! פשוט גאוני וחבל שאצלי זה כבר חלקית מאחורינו. זה ממש מעולה ומקסים והביצוע מושלם
תודה עמנואלה! איזה כיף לשמוע
איזה רעיון נפלא!! כמה פשוט וככה נותן סיפוק לילדים.
נכון, אני באמת אוהבת רעיונות פשוטים שעובדים!
גאוני. רעיון נהדר וביצוע מתוק כל כך.
אהבתי את השמות המצחיקים ואת הציון של חומרי העבודה על הפתקים, ממש כמו במוזיאון.
פוסט פשוט מקסים!
השמות באמת היו אדירים. ניסיתי לפענח כמה שיותר מהם אבל בחלק מהצילומים הקטע הזה היה מטושטש. והפתקים באמת נותנים תחושה מוזיאלית נהדרת.
נהניתי מאוד לקרוא.
הגישה הזו לתגובה לגבי ציורי ילדים נשמעת הגיונית ובונה, מתייחסת באופן הנכון להתפתחות הילד.
אהבתי מאוד את רעיון התערוכה הביתית.
תודה רבה איריס. הגישה היא כמובן לא המצאה שלי אלא מבוססת על הגישה של מלכה האס ושל חוקרים רבים נוספים.
כל כך מקסים, אמיתי ומעצים.
אין יותר מקסים מציורי ילדים.
התאהבתי בתערוכה.✨💫
איזה כיף לשמוע אורלי! ציורי ילדים זה באמת דבר נפלא. עוקבת בסקרנות אחרי הציורים של ילדי.
וואו איזה רעיון מקסים. הבת שלי כל כך אוהבת לצייר והיא מציירת נפלא. הולכת להציע לה את הרעיון.
אני צופה תיעוד של זה באינסטגרם!
רעיון מעולה! אצלינו יש תערוכה במקום קבוע ומתחלף. אבל הרעיון הזה לוקח את כל הקטע צעד אחד קדימה. אוהבת!
אני מאוד אוהבת את הרעיון שיש מקום קבוע להצגת עבודות והיצירתות עצמן משתנות. חייבת למצוא מקום יותר מכובד מהמקרר!
גאוני! כמה חבל שאנחנו כבר מזמן מעבר לגיל הזה. עוד יותר חבל כי שתיהן ציירו ממש ברצינות עד חטיבת הבניים ויכולתי לסיים את זה ברטרוספקטיבה. נשמור לנכדים…
אחת מהקוראות שלי הציעה את הרעיון לעשות תערוכה של צילומי אינסטגרם מודפסים לבת המתבגרת שלה. אפשר לעשות התאמה לגילאים נוספים 🙂
כמה שזה אדיר.
הרעיון. הביצוע.
ביג וואו
אהבתי ממש ממש ממש
חייבת להראות למיקה ונועם.
אצלנו יש ערמות של ציורים ועבודות יצירה סביב כל הקירות בחדר המשחקים.
בעיני זה כל כך מקסים ומעצים את הילדים.
חולה על המבט המתומגג שלהם צופים ביצירות שלהם תלויות על הקירות.
אושר וגאווה.
כאן לקחו את זה אפילו צעד אחד קדימה. מדליק כל כך.
תודה ששיתפת
❤
גם אצלנו ערמות, חלק ממויינות, חלק מחכות למיון, חלק על דלת הבית, לפעמים על המקרר. קשה למצוא מקום לכמות הציורים, העבודות והמזכרות.
זה פשוט נהדר! גם הרעיון, גם הביצוע, גם התגובות ליצירות. איזו גישה מכבדת ומעצימה. חולה עלייך.
תודה רבה תמר, איזו תגובה מקסימה
הפוסט הזה ריגש אותי רק מהרעיון שלו. מהיכולת לראות את הילדים ולקחת פעולה שהיא כל כך סטנדרטית ולהפוך אותה למשהו כל כך מיוחד. מאמצת את הרעיון בהקדם האפשרי.
תודה רבה שירה. רעיון באמת מעצים ומרגש, רק צריך לא להפוך את התערוכה ל”מטרה” שבגללה מציירים אלא מעין סיכום של תהליך וחגיגה של אמנות
נעמה, הפוסט הזה ריגש אותי והזכיר לי נשכחות.
גם אנחנו היינו עושים תערוכות בבית, אני בת לאבא צלם ופסל
ולאמא קרמיקאית שהיא גם גננת (או להפך), נתנו אצלנו המון כבוד לאמנות.
אני לא זוכרת ששאלו אותי מה ציירתי כשהייתי ילדה.
אמא שלי הייתה תלמידה של מלכה האס ואוהבת לצטט אותה כשהיא רואה ציורים של הנכדים.
חוץ מזה, הכי אהבתי את “המאפינס הולך לרופא”
הי קרן, נשמע שגדלת בבית דומה במקצת לשלי, גם אצלנו היה מקום גדול לאמנות. היו לוקחים אותנו למוזיאונים ופתיחות,
ולאמא שלי שהיא גם אמנית תמיד היה סטודיו. אף פעם לא עשו לנו תערוכה אבל היה מקום של כבוד לחומרים איכותיים, לזמן ציור, לשולחן ציור גדול ונוח.
מגניב אותי שיש עוד סבתות שמצטטות את מלכה האס כשהן רואות ציורים של הנכדים. והמאפינס שהלך לרופא באמת גדול,
ממש סיפור בשלוש מילים.
רעיון נהדר. מתחילה לגלגל בראש לגבי הבנות שלי… תודה
יש!
משובח. רעיון פשוט ומקסים ומלא חוויה ולימוד בתוכו. וכמה פשוט. אבל חזרתי שוב ושוב לפסקה של “איך להגיב לציור של הילד שלך”, כי למרות שאני יודעת את זה ביומיום אני מתקשה ליישם. צריכה שזה יהיה האוטומט, ולא ה”מקסים, ציור יפהפה”.
תודה גלית! זה באמת קשה, גם לי, ודורש מאמץ והתכווננות. אבל אחרי שמתאמנים זה גם הופך לקל יותר.
מבריק! זה רעיון נהדר ותהליך מרתק. תודה!
תודה רבה שירה! שמחה שאהבת
אוי, מלכה האס…
אני לא זוכרת הכול מהתואר שלי לחינוך בגיל הרך, אבל זוכרת במדויק את השיעור על זה… ועל חצר גרוטאות ואת עצמי מבריזה משיעור כדי לקרוא את הספר שלה העב כרס בספריה… (היה עוד ספר מעולה על אמנות – שחילק אותה לטכניקות: ציור וצביעה, גזירה, הדבקה, כיור ופיסול ונתן בכל אחד מהם מגוון רעיונות לחומרים ולהזמנות ליצירה. מדהים! ואני לא זוכרת את שמו 😔)
רק מה? בסבלנות ציינתי עובדות על שרבוטיו של הבכור ורק בגיל 4 הסתבר שקשיים טכניים הם אלו שמנעו ממנו לעבור לאיורים. ריפוי בעיסוק הועיל! אז כדאי לשים לב גם לזה.
היום בגיל 6 וחצי יום מושלם עבורו הוא יום שמיד אחרי בית ספר הוא מקבל מרחב שקט וחומרים ומצייר כמה שעות. אמן קטן…
אציע תערוכה, נראה לי שהוא יתלהב
תודה שירה, נראה שיש לכם בית מאוד יצירתי ומודע לחשיבות של אמנות וחומרים. כיף לשמוע!
איזה רעיון גאוני! בהחלט מעצים ומרגש, לגמרי מתכוונת לאמץ!
ומה לגבי תיעוד קבוע של היצירות הנבחרות של הילדים? הלוואי ותשתפי אותנו, למה אני משוועת לעזרה בעניין ..
רוב תודות 🙂
תודה רבה רינת! לגבי תיעוד קבוע של העבודות: אני שומרת עבודות של הילדים בקופסת קרטון שטוחה ובתיקיות קרטון חומות לפי גילאים (עד שמתמלא ואז פותחת תיקיה חדשה).
אני לא שומרת הכל אלא מסננת את העבודות. מאחורי כל עבודה אני כותבת את שם הילד והגיל שלו (בעיני זה עדיך מלכתוב תאריך כי התאריך המדויק לא חשוב אלא גיל הילד).
אם הילד קרא לעבודה בשם או אמר משהו עליה אני כותבת גם את זה – בצד האחורי של העבודה כדי לא לפגוע בעבודה עצמה. ולגבי תלויה בבית –
אנחנו תולים עבודות מתחלפות עם וואשי טייפ מעל שולחן הציור, על דלת הבית מבפנים ולעיתים בחדרים שלהם. פסלים תלת מימדיים מציגים על מדף. אהבתי בתגובות של הקוראות שחלק
הציעו ליצור אזור עם מסגרות תלויות על הקיר ולהחליף מדי פעם את העבודות בתוך המסגרת.
אני אוהבת גם את הרעיון של למתוח חוט מעל מיטת הילד על הקיר, ועליו לתלות ציורים, צילומים ומזכרות מתחלפות עם אטבי עץ קטנים.
תודה על התשובה המפורטת! האמת שיש תמונה שרצה הרבה בפינטרסט של מסגרות מעוטרות כבדות כאלה,צבועות בצהוב בהיר ששובר את הכובד שלהם ולוקח אותם למקום מגניב ממש,ובתוכם באמת תולים יצירות מתחלפות.
תמיד היה נראה לי מגניב,אולי הגיע הזמן ליישם😎
נשמע מגניב מאוד. צהוב תמיד עושה לי טוב