אני מסתכלת על אחד הצילומים האהובים עלי של אחותי טליה ושלי. אני כל כך אוהבת את התמונה הזאת.
נשיקת אסקימוסיות, אף-לאף, על סף התפוצצות מצחוק. פיסת זיכרון שמיד מציפה אצלי גל של זכרונות נוספים. ריח של דשא, מכנסי טריינינג משנות השמונים (כולל חותלות!), גלגלונים ועמידת ידיים על הקיר, הקראת סיפור לפני השינה במיטה שלי (אני המקריאה, היא המאזינה). משחקי קפיצה וגלגולים על הספה. משחק "הליכה על הקווים" על השטיח. "ספינת השודדים" בוואדי ליד הבית. מחבוא סודי להסתתר בו בארון של השמיכות. שיחות שלפני השינה שנמתחות כמו חוט דק וזוהר מהמיטה שלי למיטה שלה. וגם מריבות. עלבונות עמוקים. משיכות בשיער וצביטות (חזקות!).
אני לא יכולה לתאר לעצמי את החיים שלי בלי אחותי. יש אנשים ביישוב שבו גדלנו שהתייחסו אלינו בילדוּת כמין ישות אחת וחיברו את השמות שלנו. נעמהוטליה. צמד חמד. בָּנוֹת שְׁתַּיִם.
לאורך השנים הקשר השתנה, התפתח, העמיק.
נקודת השינוי הגדולה היתה דווקא כשלא גרנו באותה ארץ. דווקא המרחק הפיזי גרם להתקרבות גדולה מאוד ולשיחות קבועות, ארוכות ומקודשות, מלאות התייעצות, רכילויות, שיתוף, צחוקים וקרבה גדולה. בואו נגיד את זה ככה: ידעתי באופן מפורט ביותר את ההעדפות האופנתיות של כל אחת מבנות הכיתה שלה באוניברסיטה הטרנדית שבה למדה בלונדון.
כשאחותי עמדה להתחתן ידעתי שמלבד מתנה לה ולבן זוגה, אני רוצה להכין משהו שהוא רק לה. רק לנו. לשתינו. משהו שיהיה סיכום של תקופה והתחלה של תקופה חדשה. שיאצור את כל הרגעים שחשוב לי שהיא תזכור לתמיד.
באותה תקופה עבדתי כמעצבת גרפית ב"מסע אחר". עיצוב מגזינים העסיק ועניין אותי מאוד, והיה לי ברור שאני רוצה לעצב מגזין על אחותי. מגזין פרטי ואישי עליה ועלינו. אחותי ואני.
כמעט כל רגע בעיצוב, בכתיבה ובעריכת המגזין היה עונג גדול. הקדשתי לפרויקט המון שעות של איסוף חומרים, כתיבה, סריקה וניסיונות עיצוב שונים. זה היה כזה כיף! נהניתי מאוד לא להיות מחויבת לשום עורך ולעשות בדיוק את מה שהתחשק לי באותו רגע. חופש אמנותי!
מוזמנות להציץ בכפולות מתוך המתנה האישית הזו. אם תלחצו על התמונות תוכלו לראות את הכפולות בהגדלה ולקרוא את רוב הטקסטים.
הכריכה הקדמית. אני אוהבת את הצילום הזה ואת ההתרפקות שלה עלי.
אחות קטנה על אחות גדולה.
*****
היה לי קשה מאוד לוותר על תמונות אחרות שאהבתי לשער המגזין. לכן החלטתי להקדיש את הכריכה האחורית ל"גיליונות הבאים" של המגזין וככה ליצור למעשה עוד שערים. ההפניות לכתבות היו שלל בדיחות פרטיות ומשפחתיות.
*****
הכַּתָּבוֹת
עמודי הפנים חולקו בין כתבות ומדורים. הכתבות הוקדשו לאנשים חשובים בחיים של טליה, חברת הילדוּת האהובה, החברות הטובות מהתיכון, החברות מהלימודים בלונדון, המשפחה הקרובה, בן הזוג. כדי לכתוב את הכתבות הפעלתי את כל החברות לכתיבת זיכרון קצר מטליה, וגיליתי עליה כמה וכמה דברים שלא ידעתי או שנשכחו עם השנים.
הכתבה הפותחת. אחותי, את בעיתון!
*****
שי איינט הבי. שי'ז מיי סיסטר. כפולה שעסקה באחיוּת שלנו.
בצילום הימני אפשר לראות את התחביב שלי בגיל שנה וחצי: אהבתי לשלוף את המוצץ מפיה של טליה התינוקת, לראות איך היא בוכה בכי קורע לב, ומיד לנחם אותה ולהחזיר את המוצץ חזרה לפה שלה.
*****
כתבה על סמדר, השכנה מהבית הסמוך והחברה הכי טובה של שתינו. טליה ואני היינו בּשוּתָף אפילו ב-bff.
היו תקופות שהיינו ב"תחרות" על מי חברה יותר טובה של סמדר, והיו תקופות שבהן אני וטליה היינו קרובות יותר. בכל מקרה – שלושתינו הקמנו יחד לפחות לפחות עשר "חבוּרות" שונות, לרוב חבוּרות בלשיות, שעל הדרך גם אספו מחקים ומכתביות. ה"מטה" שלנו תמיד היה בקומת הגלריה שהיתה האטרקציה המרכזית בחדר שלי ושל טליה.
*****
החברות הטובות מתקופת התיכון בראיון נוקב ומרגש. חברות טובות הן קצת כמו אחיות. החברות של טליה אהובות עלי מאוד ויקרות ללבי עד היום. הזכרונות של חלקן היו מצחיקים במיוחד וכללו קללות שטליה שחררה על המורים שלה, כי כזאת היא אחותי. בֶּד אֶס.
*****
הַמְּדוֹרִים
הכי נהניתי לעצב ולכתוב את המדורים. הם חולקו לנושאים שונים שאפיינו את הילדות שלנו: המשחקים, האוספים, פריטים עיצוביים מאפיינים מהבית שבו גדלנו, הבגדים שלבשנו (מדור אופנה זה הרי מאסט) ואפילו שעשועונים.
*****
מדור אוספים. משמאל – גרף שמתאר את כל סוגי המדבקות באוסף שלנו, מהכי "שוות" (אלה שהגיעו מאמריקה), דרך הזוהרות, הנוצצות, הקטיפתיות והבולטות – ועד להכי פושטיות (מדבקות מהעיתון הידועות גם בשמן הגנרי: "כולנו אוהבים את פטריק סווייזי"). רוב האוספים לא נשמרו עד היום (מלבד אוסף המדבקות שעליו אני שומרת בקנאות) – אבל הזכרונות מפעולת האיסוף והמיון המשותפת חזקים.
*****
מדור ספרים כלל את ספרי הילדות שאהבנו במיוחד, לצד תמונה של הפוזיציה הקבועה, אני מקריאה לה כמובן: "האם מכירים אתם את רמות-ים? את הכפר הנאה רמות-ים? את רמות-ים שעל ים-הרמות? לא? האמנם? הפלא ופלא!"*. התמונות שלנו מכורבלות עם ספרים באותה מיטה מעלות בי תחושת חמימות נהדרת. זה אחד הרגעים היחידים שבו הרגשתי ממש כמו "אחות גדולה", פשוט כי למדתי לקרוא לפניה. בגלל ההפרש הקטן בינינו (שנה וארבעה ימים!) – לא הזדמן לי להרגיש כך הרבה פעמים.
*****
מדור טלויזיה היה סקירה מקיפה לכל הסדרות האייטיז-ניינטיז שבהן צפינו באדיקות רבה. כולל מילות שיר הפתיחה של דגראסי והשיר של זיט רמדי! (לשאלתכן – ברור שספייק, כאילו דא?)
*****
גם מעריב לנוער, "השבועון לצעירים" קיבל מקום של כבוד, כולל קישקושי משקפיים ושפם על גרי קולמן. כי מה עוד תעשי בזמן שאת מדברת עם חברה בטלפון הקווי שלך בעודך שוכבת על מיטתך הורודה? לידיעתכן: לגיליון זה מצורף פוסטר צבעוני של להקת "ראשים מדברים".
*****
מדור משחקי ילדות. חסר לי קלף אחד להשלים רביעיה של פנטו!
למרות הניסיונות של אמא ליישם עלינו את כל התיאוריות הפמיניסטיות עליהן קראה, ולקנות לנו מכוניות וכלי רכב, לא עזר לה. הדבר היחיד שעשינו איתן היה לשחק ב"משפחת מכוניות". בובות אהבנו אהבה גדולה ותמיד היה מקום לעוד אחת על המיטות שלנו ובלב שלנו.
*****
הבובות האהובות עלינו קיבלו מקום של כבוד כולל תעודת זהות. החלוקה בילדותנו היתה ברורה. כל אחת הזדהתה עם החיה שייצגה הכי טוב את מבנה גופה וההעדפות הקולינריות שלה. טליה הזריזה, הקופצנית והמצחיקה, שנהגה לאכול במשורה ולהעביר שאריות לצלחת שלי, אהבה קופים כמובן, ואני העגלגלה, האיטית והמהורהרת, שמעולם לא סירבתי לתוספת של אוכל טעים – אהבתי דובים.
*****
מדור אופנה. פדיחה אחר פדיחה של סטיילינג איום (מאשימות את אמא).
כבר בילדותנו היה ניתן להבחין שהבחירות של טליה נוטות לכיוון המתוחכם של פאטרנים בשחור, לבן וחום, ואילו אני, אבוי, לא הסכמתי ללבוש אף בגד שלא היה שיא הנוחות. עד היום אני שולחת לטליה תמונות בטלפון מתא ההלבשה בזארה ושואלת לדעתה לפני הרכישה. ככה ליתר ביטחון.
*****
ולסיום: בחני את עצמך. האם את אחותי?
שאלה לדוגמה: מה מהחפצים הבאים נמצא באופן סדיר בבית משפחת אורבך?
1. טלפון אלחוטי שעובד 2. אקמול 3. פטיש 4. מכשיר חשמלי מקולקל/מכשיר חשמלי חדש באריזה המקורית.
לא יודעות את התשובה?! כנראה שאתן לא אחותי…
*****
ברור שלתת לטליה את המתנה היה כיף אדיר. השארנו זמן מיוחד יום לפני החתונה, שבו ישבנו בחדר סגור, לבד, בלי הפרעות, וקראנו יחד כל מילה ומילה. טליה קראה ואני הצצתי מאחוריה לראות באיזה קטע היא. טליה הבינה כל ניואנס ובדיחה, העריכה והתרגשה מכל זיכרון וכמובן בכתה במקומות הנכונים – זה היה תענוג מיוחד במינו, שהפך בפני עצמו לזיכרון משותף ולמזכרת לתמיד.
אחותי המיוחדת והחד פעמית – הפוסט הזה מוקדש לך באהבה ענקית.
אין כמוך בעולם כולו.
תודה שאת כאן ושאת שלי.
*הציטוט מתוך אורה הכפולה, מאת אריך קסטנר, תרגום: אלישבע קפלן, הוצאת אחיאסף בע"מ
אני ואחותי ממש נשמח אם תשתפו את הפוסט אז יאללה, לכו על זה!
74 תגובות
טוב, הלחיים שלי עוד רטובות. כמה מקסים.
תודה מירי יקרה! שמחה שדמעת מסיבות טובות
מקסים ומרגש ברמות קשות!
עבודה נפלאה ומיוחדת. הפקתי לאחרונה מגזין לאירוע מיוחד דבר שדרש עבודה רצינית
וממוקדת מאוד אבל אצלך זה קיבל עולם אחר וקסום מלא בהיסטוריה משותפת וחוויות ילדות.
במקרה אתן מחפשות אחות שלישית?
תודה רבה רעות! להפיק מגזין זה באמת פרויקט רציני ומעמיק, גם אם הנושאים שלו כיפיים במיוחד. תמיד רצינו אחות שלישית (קטנה, שנוכל לפנק אותה ולהשפיע עליה מחוכמתנו הנצחית) – מוזמנת למשפחה 🙂
קטנה? הלוואי:) חושבת שאנחנו פחות או יותר באותו הגיל…
חושבת גם, כתבתי מתוך הפנטזיה שתמיד היתה לנו שתהיה לנו אחות נוספת. עשינו הפגנות, התחננו, כתבנו מכתבי בקשה רשמיים – לא עזר לנו.
וואו! קוראת ועוקבת אחריך כבר תקופה והפעם הייתי חייבת גם להשאיר הודעה – זה כל כך מפעים! פרויקט מדהים וכיפי. איזה כיף לה להיות אחותך!
תודה רבה מיה. אם הרגשת שאת חייבת להשאיר תגובה – my work here is done… 🙂 גם לי כיף להיות אחות שלה, אבל תודה רבה על המחמאה.
את מבינה ש'אין דברים כאלה' ???
תודה צוף! LOL 🙂
אחותי הגדולה מכולן!
כמה רגשות והתרגשויות נכרכו במגזין הזה. העלית לי זיכרון מאוד מוחשי מהשעות שבהן דפדפנו בו ביחד. כמה טוב שאת שלי!!!!
נ.ב. בהזדמנות כדאי לך לכתוב על ה "אחותי" שאת קיבלת ממני לחתונה 🙂
לאב יא
תודה אהובתי אחותי. את צודקת, למתנה שהכנת לי מגיע פוסט! מוסיפה לרשימה הרעיונות. אוהבת אותך עד סאני וחזרה
איזה כיף להיות אחותך! איזה קשר נדיר ומרגש וכמובן שאת מגשימת מתנות!
תודה ליאת! קודם הגיעה האהבה להכנת המתנות – ומתוכה נולד לו הסטודיו 🙂
טוב, אני כבר לא יודעת מה להגיד.
מדהים לגמרי!!
כמה כיף לטליה (וכן, אני יודעת שגם לך כיף שיש לך טליה כזאת מותק).
תודה טלינקה ונשיקות לך (ולאחותך). האמת שהיא התחילה… היא הכינה לי מתנה לחתונה בשם אחותי
(נושא לפוסט נפרד, נדמה לי שהשתתפת בה?), והאחותי שלי עשה שימוש באותו שם מתבקש ולקח את זה למקום אחר לגמרי.
טוב, זה אחד הדברים הכי מושלמים שראיתי מזה הרבה זמן! את ממש ממש מוכשרת. וואוו!
איזה כיף לכן שיש לכן אחת את השנייה – עשה לי חשק ללכת לעשות אחות לבת שלי…
מזל טוב
תודה רבה רבה שרלי!
ממליצה מאוד על מתכונת של שתי אחיות.
אצלי יצא שני בנים וזה עולם אחר לגמרי שאני רק מתחילה לגלות ולחקור כאמא. גם עליהם שווה לעשות מגזין אבל הוא יהיה מאוד שונה.
אהבתי את הבלוג שלך!
מרגש כל כך! וב- כולנו אוהבים את פטריק סוויזי כבר בצבצו אצלי הדמעות 😉
הו פטריק! תודה יונית!
איזה כיף לטליה שאת אחותה! רעיון מקסים וביצוע מרגש.
תודה רבה יפית. בענייני מתנות שוות גם טליה לא טמנה ידה בצלחת, ועל כך בפוסט אחר
את פשוט מדהימה! אין מילים. איזו מתנה יפה. כמה השקעה. ברור שאתן קרובות ויש בינכן קשר חזק ומיוחד. הרעיון והביצוע מקוריים ומקסימים. הכישרון שלך והרגישות שלך מפתיעים כל פעם מחדש. שמחה שיצא לי להכיר את הבלוג שלך וגם קצת אותך דרכו.
ממש תודה ליאן, שמחה מאוד שאת כאן ושקראת!
אני יושבת ובוכה כאן מול הפוסט הזה. מהתרגשות, מיופי, מצער על כך שאין לי אחות. איזה פוסט. אחד היפים ביותר שקראתי.
תודה ענקית ענקית יעל! איזו מחמאה אדירה!
נעמה, תודה על שאפשרת הצצה מופלאה אל החיים שלך ושל טליה תוך כדי מסע בזמן אל שנות השמונים.
עוד לא החלטתי מה את יותר – מעצבת מוכשרת או כותבת מחוננת? כנראה שגם וגם ביחד עם מלאי בלתי מוגבל של חוש הומור ויצירתיות.
הגדלתי, כפי שהמלצת, כל כפולה וקראתי בשקיקה כל מילה, הזדהיתי עם המון דברים (גם לי יש אחות צעירה ממני) ובכללי התרגשתי מאד!!!!
המון תודה מיכל! תהיתי אם מישהו יטרח לפתוח את הכפולות ולקרוא, ואני שמחה לגלות שכן! שמחה גם שהדברים הצחיקו אותך, כשאני קוראת זה לפעמים נקרא לי כמו הומור פנימי, שמחה שזה מדבר החוצה.
שנות השמונים Rules!
יופי יופי של פוסט, ושל מגזין, ושל אחיות וחברות
תמיד חלמתי תהיה לי אחות. ממש כמו אורה הכפולה, על ים הרמות…
(רק לא הייתי בטוחה מי תסכים להיראות כמוני. חשבתי שאני מכוערת. לא הייתי)
ואין לי. יש לי שני אחים
וחברות יש ל כיום (אחרי גיל 50) יותר מאשר כל החברות שהיו לי בחיי, במצטבר, עד גיל 50.
מה הכי אהבתי בפוסט: השאלון – האם את אחותי!
נהדר ביותר
אני נורא רציתי שאני וטליה נהיה תאומות, כנראה אחיות זה לא היה מספיק בשבילי. כף שאהבת את השאלון! נהניתי מאוד לכתוב אותו.
תשמעי, זו אחת המתנות היפות שראיתי בחיי בערך. בתור אחת שעיצבה כמה ספרים בחייה בסגנון אני כל כל מעריכה את ההשקעה כי אני יודעת מניסיון כמה זו כמות עבודה מעלפת שנעשית מכל הנשמה. השערים מטריפים ואני הכי מתבאסת שאין לי אחות עכשיו. הכי:) בקיצור מהמם
תודה רבה אפרת הקסומה! זו באמת השקעה ועבודה ענקית מהלב, כזאת שאפשר לעשות אולי רק לפני שיש ילדים (?). פתחתי רשימת אימוץ לאחיות. מוזמנת להירשם, נפתח קומונה.
איזו מתנה מקסימה ויפה! בדיוק מהסוג שאני כל כך אוהבת. ריגשת אותי כל כך… ואני בטוחה שיש המון אחיות שהיו שמחות להכין/לקבל כזו חוברת מאחותן.
תודה רבה קרן! שמחה מאוד שאהבת 🙂
וואו! מקסים.
איזה כיף להיות אחות שלך.
תודה שלומית, כמה מחמיא.
מקסים ומרגש
נעמה,
את פשוט חד-פעמית. את ואחותך ממש כמו אחיות תאומות. הקשר ביניכן מדהים, ולך יש כישרון לקחת את כל האהבה הזאת ולתרגם אותה למתנות הכי ייחודיות ואישיות שיש. השילוב בין אחות שאפשר להתקשר אליה מהתא של זארה ואחות שהיא מגשימת מתנות הוא פיצוץ מטורף שהסיכוי לזכות בו הוא אחד לטרילארד (יש מספר כזה בכלל?). צחקתי מהקטע של משפחת המכוניות ונהניתי מהפוסט הכל כך אופטימי ויפה הזה.
תודה רבה רבה זיוה! החלום שלי היה שנהיה תאומות, הנושא הזה תמיד הקסים אותי. אמא שלי קראה לנו "שתיאומות", שזה כמעט כמו.
הצחקת אותי עם האחד לטריליארד. הסוד במתנות מהסוג הזה הוא רק לשים זרקור על התכונות הנכונות והפרטים הקטנים שמרכיבים את החיים.
כשטעם טוב, כתיבה איכותית ויצירתיות נפגשים, זאת התוצאה.
יואו, תודה!
כמה יופי והשקעה.
כל כך מיוחד וחד פעמי.
תענוג לקרוא את הפוסט ולהתבשם מאהבת האחיות הנפלאה.
תודה צפי! 🙂 🙂
מרגשת!!
ואוו, כמה השקעה.
מרגישים את האהבה.
לא רק בגליון גם באיך שתיארת את הגליון.
בורכתן את ואחותך.
תודה רבה יעל. אכן מרגישה מבורכת ומשתדלת לזכור את זה כל הזמן, זה לא מובן מאליו.
ה-מתנה הכי שווה אבר לאחות. התרגשתי כל כך לקרוא במגזין שהוא כל כך שלכן אבל מזכיר לי אותי ואת אחותי ואת ההיסטוריה שלי ושלנו. מקסים בכל רמה. עשוי נהדר, מצחיק, קולח, ומאוד מאוד מרגש.
מתנה ליומולדת 40 הכנתי לאחותי ספר (זה היה לפני 6 שנים תכלס), מזכרת מה"אחיות" שלנו לאורך השנים. סרקתי מכתב / פתק / מייל מכל שנה בארבעים שנות חייה (מרגע שנולדתי זה הפך להיות יותר מעניין) והדפסתי גם לעצמי עותק. כי זה יצא כל כך אנחנו….
תודה ששיתפת.
תודה רבה גלית אהובה! חשבתי ביום האחרון עליך ועל שין והסתקרנתי לשמוע על הילדות שלכן. ועכשיו בכלל הרמת להנחתה עם המתנה שתיארת. אני דורשת (טוב, מבקשת יפה) פוסט חבר לפוסט שלי על הספר שהכנת לה.
הבעיה שאחותי בנאדם כל כך דיסקרטי…. בחיים היא לא תסכים לי. גם ככה היא נחשפת הרבה יותר ממה שהיתה רוצה בגלל הבלוג שלי
טוב, מוותרת לאחותך עם החשיפה. תראי לי בפרטי 🙂
וואו. נעמה. את באמת מגשימת מתנות מופלאה. כל עמוד במגזין הוא פשוט יצירת אמנות ושיר הלל לאחיות. ההפרש בין אחותי הקטנה אליי גדול מידי שנקרא תאומות אך בהחלט מבינה ומכירה את הקשר המיוחד שיש לך עם אחותך ובאמת אחות היא החברה הכי טובה שאפשר לאחל למישהי. ואני רק מקווה שגם בנותיי יהיו חברות טובות כפי שתיארת כאן.
וואו. כמה עבודה. ואיזה שווה. זה נראה כמו פרוייקט גמר בעיצוב. מחכה בקוצר רוח לראות את ספר השורשים של הילדים שלך! כל הכבוד על הכנת מתנה כזו בעלת ערך ולא עוד אחת מיני רבות שרבים נוטים להביא. יום מוגשם לך.
תודה רבה רבה מינה. מחמאה מפיך מרגשת ומשמעותית מאוד עבורי, מאוד אוהבת את העבודה שלך.
ספר השורשים של הילדים שלי – וואו, איזה אתגר.
אני מקווה שבבית הספר שלהם זה דווקא יהיה פרויקט שלהם ולא של ההורים, נראה לי שזה מה שזה אמור להיות.
אני מאוד משתדלת לא להתערב ו"לעצב" להם את העבודות, ולעיתים זה עולה לי במאמץ לא קטן.
כשאני מצליחה – מה שהם עושים אלה דברים שאני בחיים לא הייתי מגיעה אליהם.
בכל מקרה יש לי עוד חמש שנים בערך לגלות במה זה כרוך.
איזה יופי של מתנה , איזה השקעה
תודה מיכל!
כמה מרגשות. עשיתן לי חשק לאחות.
תודה רבה!
וואו נעמה!! איזה מתנה מופלאה מושקעת מדוייקת יפה ובקיצור – מושלמת!!
איזה כיף לכן שיש לכן אחת את השניה!!! בדיוק בגלל קשר מופלא כזה חלמתי כל חיי על אחות…..
פשוט מקסים. הכל. המגזין והקשר שלכן..
תודה רבה טלי! מרגש לשמוע שאהבת, בתור אחת שמכירה את הנפשות הפועלות.
וואו.. וואו.. וואו..
שאפו.
נפלא, מרגש, מעמיק, יצירתי, מצחיק, אותנטי, ועוד ועוד..
בורכתן במערכת היחסים שלכן.
זו זכות גדולה ?
תודה רבה רבה לירון!
וואו !!!
אין מילים !!!
🙂
אהבה. זה כל הסיפור.
אין עלייך!
מקסים ומזל טוב!
תודה יהודית!
אומייגד, נעמה! ידעתי שלשבוע העמוס שחלף עליי היה מחיר כבד של פספוסים, אבל זה פשוט ה-פספוס הגדול מכולם! איזה פוסט מדהים, רעיון מדהים וביצוע מדהים! את פשוט גאונה ברמות אחרות.
לגמרי פרטת על מיתרי ה"הלוואי שהיתה לי אחות" שלי, וליתר דיוק על מיתרי ה"הלוואי שהיתה לי אחות כמו נעמה אורבך"!
תודה ששיתפת ביופי הזה, אכן בורכתן שתיכן זו בזו.
מחכה לפוסטים הבאים.
וואו סיון, כמה הוחמאתי והסמקתי לקרוא את מה שכתבת. תודה רבה רבה, מעריכה את זה מאוד.
לי אין אחיות. אפשר לאמץ את שתיכן??
טוב, שוב – אין מילים.
הייתי מציעה לך להכניס גם את זה לעסק של מגשימת מתנות, לשבת ולקבל חומרים מאנשים ולערוך עליהם ספר, אבל ברור לי שאין מחיר להשקעה הזו.
אם לא היית קיימת – אי אפשר היה להמציא אותך. כי רק את יצירתית מספיק להמציא מישהי מדהימה כמוך.
תודה רונית! האמת שפנו אלי כמה וכמה אנשים בעקבות הפוסט, ורצו להכין לאחות שלהם כזה מגזין.
מידת ההשקעה בכזאת מתנה היא עצומה ועד שאפתח "טמפלט" שאליו יהיה אפשר להכניס חומרים של נשים אחרות – זה כנראה לא יקרה.
אבל אפשר להכניס הרבה מהתכנים במתנה אחרת שיצרתי בעבר ויכולה להיות נהדרת לאחיות או חברות טובות, אפשר לראות אותה כאן:
https://market.marmelada.co.il/products/3853935450
כרגע אני עובדת על שלושה כאלה במקביל וזה כיף גדול להכיר אחיות, חברות טובות וזוגות דרך הטקסטים והתמונות ששולחים לי.
אין לי מילים לתאר את ההתרגשות שאחזה בי כשקראתי את הפוסט שלך!!!!!!
אני חושבת שמי שאין לה אחות שהיא כזו חברה לא יכולה להבין את המשמעות של זה.
אבל לשמחתי יש לי כזו (אחותי הקטנה) וזה פשוט מהמם.
תענוג צרוף. כל הכבוד לך.
תודה רבה רבה שרון! שמחה מאוד שיש לך אחות שכזו ואת יכולה להזדהות. אושר.
נעמונת
אין לי מילים. ידעתי שזה יקרה.
אני בקושי רואה את המקלדת מרוב דמעות.
איזו מתנה מרגשת. איזה כייף לכן שיש לכן אחת את השניה כאן ועכשיו. פיזית.
אין על חיבוק של אחות. אהבה מסוג אחר.
חייבת לאמץ את היום הקבוע והשעה הקבועה ולא שיחות חטף של כמה דקות פה ושם עם אחותי שגרה אי שם ביבשת אחרת.
המתנה הזו פשוט קסומה. איזו השקעה. כמה אהבה היא מכילה. מדהים. את ממיסה.
תודה על השיתוף. תודה שרגשת ותודה על רעיון מקסים למתנה.
נשיקות
סיון אהובה ויקרה, היינו אומרות בילדות: הממרחק מביתי לביתך – קילומטר. מלבי לליבך – אף לא מילימטר.
אני יודעת שזה לא לגמרי מנחם אבל בכל זאת – נפלא ומדהים שיש לך אחות וקשר כזה קרוב אליה. גם אם היא רחוקה פיזית.
ממש ממליצה על שעה בשבוע שיחה! זה מאוד מקרב ומחזק את הקשר. חיבוק ענק.
קראתי שוב, כהכנות למגזין וגיליתי שלא הגבתי? כנראה שהייתי כל כך בהתלהבות מהפוסט כשראיתי בפעם הראשונה שזה פרח מזכרוני. אבל זה כזה פוסט מופלא, ולא רק הפוסט, אלא הרעיון. המתנה הנצחית הזו שהענקת שהיא כולה אתן. זה ממש מקסים מהרעיון עד הביצוע. זה נותן השראה – לי זה הסתדר בדיוק במשבצת שרציתי, ורק נקווה שזה יצא לפועל 🙂
תודה רבה עמנואלה! אם יהיו לך שאלות לגבי הכנת המגזין מוזמנת לשאול. ותזכרי ש(ואל תגלי לחברי המעצבים) – מה שחשוב זה המתנה עצמה, התוכן והאהבה שאת מכניסה אליה,
המראה והעיצוב הם משניים בעיני במקרה הזה.