פורטרט נעמה אורבך
אני נעמה. איזה כיף לי שהגעתם לכאן!
אני מעצבת גרפית ובעלת הסטודיו
"נעמה מגשימת מתנות".
אני אוהבת מאוד להכין, לעצב, לתת ולקבל
מתנות מיוחדות ששומרות את כל מה שטוב ומרגש בחיים.
בבלוג שלי תוכלו למצוא את הסיפורים שמאחורי המתנות, דרכים שבהן אני אוהבת לחגוג משפחתיות וחברוּת, ואנשים, אירועים וחפצים שמעוררים בי השראה ורצון ליצור.

המשיכו לקרוא...
*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
איך עושה ילדה – הספר שלי (הוצאת שוקן)
yalda









פוסטים בעליית הגג
הקריאה היומית שלי
הבלוגים שכל פוסט חדש שלהם עושה לי קפיצה קטנה בלב. לרשימה המלאה

היום היה יום של כן

יום אחד כשעוד גרנו בתל אביב, הגעתי לקחת את עומר מהגן. בשניה שהגעתי הוא התחיל לספר לי על התוכנית שתכנן ביחד עם חברתו הטובה ל'. היה לי ברור מההתרגשות שלו, ושטף הדיבור, וריבוי הפרטים, שהם דיברו על הרעיון כל היום, אם לא יותר. הרעיון היה לקחת אבנים מהחצר, לצבוע אותן בצבע גואש זהב, להכין שלט, ואחר כך למכור אותן ("במאה שקל כל אחת! כי זה כמו זהב אמיתי!") בגינה הציבורית הקרובה לביתנו.

את האבנים הם כבר אספו, מילאו את התיק הורוד של ל' ורצו מאוד להמשיך בתכנית שלהם. עכשיו ומיד.

היה יום חם מאוד. הדירה שלנו רק חיכתה שאבוא לבוא לארוז אותה בארגזים מסודרים וממוינים לקראת מעבר בחודש הבא. המזגן צעק אלי נואשוֹת מהקומה השניה: "בואי אלי מיד! אני זקוק לך!".
ובכל זאת, אחרי מחשבה ודיון קצר עם עצמי, החלטתי – היום זה יום של כן.
יום של כן | naamasimanim.co.il | הורות יצירתית | בלוג סימני דרך
כשדמיינתי לעצמי שיהיו לי ילדים, אף פעם לא דמיינתי שני בנים. בדמיונות על עצמי כאמא תמיד הופיעו שתי אחיות, כמו שאני גדלתי. היה לי ברור שנעביר אחרי צהריים שלמים בציורים, הדבקות, גזירת בובות נייר והכנת מיטות קטנות עבורן. לגדל את שני הבנים המתוקים והמופלאים האלה – זו חוויה מיוחדת במינה, שאין בינה לבין בובות נייר והמיטות שלהן דבר וחצי דבר.

בתור אמא לבנים לקח לי לא מעט זמן להבין שזה לא ייראה כמו בדמיון שלי.
לקח לי זמן להבין איך נראים רגעי היצירתיות אצל הילדים המסויימים שלי.
בלי נצנצים. בלי קונפטי.

נכון, ילדים הם יצירתיים בכל מה שהם עושים, ואני נהנית הנאה אמיתית לראות אותם מכבים שריפות, מכניסים גנבים לכלא ועושים פעלולים "מסוכנים כמו בקרקס", אבל לפעמים אני עדיין מחפשת את הנצנצים. את הקראפטיות, את הניירות והגזירות. את מלאכת היד שהיתה חלק כל כך חזק מהילדות שלי.

ולכן כשמגיע רגע כזה – המצאה כזאת מתוקה, תמימה, מלאה בקסם שהוא עוד מאמין בו – שכוללת גם צבע ומכחולים וטושים – אני מרגישה שהחושים שלי מתחדדים, האוזניים נזקפות ומשהו בפנים צועק לי – שכחי את המזגן! לכי על זה! תגידי לו כן! 

זה לא תמיד קל להגיד כן, כשכל כך קל להגיד לא.
יש המון סיבות ללא, והמון דרכים אחרות להעביר אחר צהרים בגינה (רובן כוללות ישיבה שלי על ספסל ופטפוט נעים עם ההורים האחרים). אפשר בשניה להרוס לו את ההנאה עם איזה "מי יקנה את זה?" של מבוגרים ציניים ולמודי חיים. ויש גם חשש מהאכזבה שאולי נכונה לו כשינסה למכור את אבני הזהב שלו, ומה אם אף אחד לא ירצה לקנות?

הכן נאמר.

האבנים הוצאו מהתיק. אבא של ל' נשלח להביא צבע זהב ומכחולים. הלך וחזר. לא נשאר גואש זהב, רק טוש. והוא לא ממש עובד. מנסים עם טושים בצבעים אחרים, אבל זה לא מה שהם רצו ותכננו במשך יום שלם. אני משאירה את הילדים עם ההורים האחרים ועולה לחפש ספריי זהב, בריסטול וקופסה לאבנים. חוזרת עם ספריי כסף. זה מה יש. אבני כסף זה גם טוב. סביבנו מתאספים עוד שלושה ילדים מהגן. הקסם הזה עובד על כולם, וההורים האחרים משתתפים בחגיגה.
יום של כן | naamasimanim.co.il | הורות יצירתית | בלוג סימני דרךיום של כן | naamasimanim.co.il | הורות יצירתית | בלוג סימני דרך
האבנים מונחות על בריסטול. הילדים עושים תורות בשימוש בספריי, בעזרתי הקלה. הבריסטול והאבנים הצבועות המונחות עליו נראים כמו שטח פנים של כוכב ירחי.

בזמן שהאבנים מתייבשות הילדים כותבים שלט, מתלבטים ומתדיינים האם המילים "לא לגעת" יהיו מתחת או מעל לסמל היד-עצוֹר. כשצד אחד של האבנים יבש הם הופכים אותן לצידן השני ובשאריות הספריי האחרונות מצליחים לצבוע את כולן.
יום של כן | naamasimanim.co.il | הורות יצירתית | בלוג סימני דרךיום של כן | naamasimanim.co.il | הורות יצירתית | בלוג סימני דרך
השעה מתאחרת, הגינה מתחילה להתרוקן מקונים פוטנציאליים.

מתחיל דיון – מי יקח את האבנים אליו, האם כדאי להחביא אותן בשיח, האם כדאי לנסות למכור אותן כבר עכשיו? עומר מסתובב עם השלט בגינה במשך כמה דקות וקורא: "אבני כסף למכירה! ילדים, מי רוצה לקנות?". בשעה הזאת אין קונים, למרות שהמחיר ירד פלאים וכעת הוא שווה לכל נפש – אבן כסופה בשקל. ממשיכים לחשוב איך לחלק את האבנים, ואני משתדלת מאוד לא להתערב, לתת להם למצוא פתרונות.
יום של כן | naamasimanim.co.il | הורות יצירתית | בלוג סימני דרך
יום של כן | naamasimanim.co.il | הורות יצירתית | בלוג סימני דרךרצים אל הירקן הסמוך, מביאים שקית לכל ילד. "זה לכסף שנרוויח!" הם אומרים בהתחלה, ואז מחליטים לחלק את האבנים לחמש שקיות. אחרי וויתורים והחלפות ושינויים כל אחד יוצא עם שקית ובה כמה אבנים. קובעים להיפגש מחר אחרי הגן למכירה. כל אחד יביא את האבנים שלקח.
יום של כן | naamasimanim.co.il | הורות יצירתית | בלוג סימני דרך יום של כן | naamasimanim.co.il | הורות יצירתית | בלוג סימני דרךיום של כן | naamasimanim.co.il | הורות יצירתית | בלוג סימני דרך

מה שלא יקרה מחר – היום זה היה יום של כן.


נ.ב. מזמינה אתכן להכיר אישה מופלאה, שדרך הבלוג שלה, אחריו אני עוקבת כבר שנים, למדתי כל כך הרבה על הקשבה ליצירתיות של ילדים ועל אמירת כן. תודה אמנדה.


 

שיתוף:

Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest
Share on linkedin

32 תגובות

  1. מיכל אגם אליסון הגב

    כמה נכון כמה קל להגיד לא … וכמה פעמיים אני מוצאת את עצמי סתם מעירה ואז שותקת, לוקחת את הרעיון של להגיד יותר כן. לומדים כל יום לשחרר. אהבתי את היצירתיות והמחשבה, מה עשו עם האבנים בסוף יום למחרת, מסקרן ?

    • Naama הגב

      תודה מיכל! גם אני מזכירה לעצמי כל הזמן להגיד יותר כן, ולשמור את הלא למה שחשוב לי באמת. ולגבי הפרויקט שלהם – לקחו כמה ימים עד שכל החבורה הצליחה להיפגש שוב – ואז כבר היו להם בראש פרויקטים אחרים והאבנים נזנחו…

  2. נירה הגב

    מקסים! אני קוראת וממש רואה את עומר בסיטואציה. רגעים של אושר באמצע היום.

  3. מיכל מנור הגב

    איזה אמא קולית שאת…לדעתי הרווחת שיש לך שני בנים, הרבה יותר שווה מבובות נייר ומיטות (למרות שגם לי יש אחות ומכירה היטב את הז'אנר). אני מאד אוהבת את היצירתיות הספונטנית הזו ומאידך הפולנייה שבי תמיד חושבת על הלכלוך שזה עושה…:-)

    • Naama הגב

      תודה מיכל, אני לא כזאת קולית. רק לפעמים… כבר הסתגלתי לזה שיש לי שני בנים, אני מגלה עולמות חדשים ובטוחה שעוד אגלה, על היחסים בין אחים. לא פחות מקסים ומעמיק, אבל שונה מאוד ממני ומאחותי (לא זכור לי שהיינו עושות תחרויות פלוצים למשל :-))

  4. זהר הגב

    כרגיל.. חכמה ונעמה. או ההיפך. אשרי מולידיך..

  5. שירה הגב

    יופי של רעיון ויופי של יום כן.

    אני מכירה אמנדה אחרת מDIRT AND BOOGERS. וגם היא השראה גדולה לאיך לבלות עם הילדים בכיף, ממקום קצת אחר.
    לרגע חשבתי שאת מדברת עליה…

  6. ליאת שמרלינג-מאיר הגב

    כרגיל פוסט נפלא, אני סקרנתי לדעת מה קרה בסוף עם האבנים…
    ותודה על ההיכרות עם הבלוג של אמנדה!

    • Naama הגב

      תודה ליאת! אני בטוחה שתאהבי את אמנדה על שלל ילדיה וחיות החווה שלה. היא החברה הדמיונית שלי (בלי לדעת שהיא כזו…).
      בכוונה לא כתבתי על סופן של האבנים כי זה היה פחות העניין בעיני, אבל כיוון ששאלו אותי בעוד תגובות – אספר, שכדרכם של ילדים –
      הם נפגשו לבסוף, חבורת האבנים בגינה, רק כמה ימים אחר כך- ועד אז העניין שלהם הלך לכיוון אחר. כנראה שהיצירתיות היתה צריכה לצאת, והחלק של המכירה פחות עניין אותם בסופו של דבר.
      מאז עומר פתח כמה וכמה דוכנים עם חברות, וכאן ברחוב שלנו בפרדס חנה הצליחו למכור פופקורן ולימונדה וצעצועים ישנים. הוא עדיין מתכנן על רחיצת מכוניות שכונתית כדי להרוויח כסף ולחסוך למשהו שהוא חושק בו.

  7. רונית כפיר הגב

    נהדר לחלוטין.
    לגבי האמירה על הקלות של ה"לא" :אפשר בשניה להרוס לו את ההנאה עם איזה "מי יקנה את זה?" של מבוגרים ציניים ולמודי חיים.
    לדעתי הרסתי לילדים שלי אינספור פעמים עם השאלה הזו, וזה אפילו לא היה ציני בעיני. זו פשוט היתה תגובת אוטומט של מבוגר..
    ועכשיו אפשר לקחת את אמירת הכן הזו, לתרגל אותה עוד ועוד עם הילדים, עד ש… נתחיל לומר יותר כן לבני הזוג שלנו, ואז, מי יודע, אולי גם לעצמנו.
    אגב, הסרט שהיה פה להיט בקרב בני המשפחה כולם היה YES MAN של ג'ים קארי.

    • Naama הגב

      תודה רוניתה. הלא הוא באמת האוטומט וצריך לבחון אותו מכל צדדיו.
      אבל בעיני לא פחות חשוב זה גם לדעת להגיד לא, לא בגלל ש"זה מסוכן, זה מלכלך" או משהו כזה שמבוגרים רבים שולפים מהמותן,
      אלא כי מותר גם לי שלא יתחשקו לי כל מיני דברים באותו רגע, ויש מקום רב בהורות שלי (וביחסים הזוגיים גם אגב) גם לרצונות שלי.
      בעיני החשוב פה הוא לא להיות על אוטומט, לא עם הכן ולא עם הלא. לחשוב עוד שניה לפני שעונים ואז לענות בכנות.

  8. טליה הגב

    פוסט מקסים ונוגע. תודה!

  9. גלית לוינסקי הגב

    מאוד נכון בעיני מה שכתבת פה על לא להיות באוטומט – לא על הלא, ולא על הכן. כמו שאת אומרת, גם אם הייתי רוצה להיות אמא שאומרת המון כן, וזורמת עם כל בקשה ופרץ של יצירתיות, לפעמים לא מתאים לי, וגם אני חשובה פה. הרבה פעמים אני מרגישה שאני צריכה את ההסבר הזה לעצמי.
    פוסט נהדר.

    • Naama הגב

      תודה גלית. ממליצה לך על הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו" (זה שרונית כפיר המליצה עליו בפוסט הלפני אחרון), יש שם לא מעט גם על הרצונות של ההורה ואיך לתווך אותם לילדים.

  10. קרן בר הגב

    גם אני אוהבת ימי כן. הבן שלנו כבר יודע שכשיש יום כן, הגבולות קצת יותר משוחררים. הוא נהנה מהפסקה מהחוקים וגם אנחנו. פוסט מקסים ומרגש ואהבתי את הפעילות עם אבני הכסף… מאמצת בהחלט!

    • Naama הגב

      תודה קרן! אנחנו עוד לא אימצנו את המושג "יום של כן" באופן רשמי. נראה לי שהילדים יעופו על זה. צופה כמויות ממתקים בלתי סבירות + מסך דולק עד השכבה.

  11. שלי פדן לורבר הגב

    תודה נעמה – תודה שהזכרת לי להגיד כן.

  12. שירה פורר הגב

    כל כך קל להגיד להם "לא" ובהרגשתי זו המילה שאנחנו כהורים משתמשים בה יותר מאשר "הכן" שכל כך חשוב ומשנה המון, אפילו אם זה דבר קטן כמו לצבוע אבנים לזהב. הרי את השגרה של המשחק בגן השעשועים הוא לא יזכור אבל באמצעות ה"כן" יצרת חוויה וזכרון שרוב הסיכויים לא יישכח (וגם אם כן, תיעדת בבלוג… ). כהרגלך פוסט מקסים שמספר על רעיון פשוט לביצוע אך יצירתי. ואת האבנים שבסוף לא נמכרו לפי התכנון הייתי שומרת כבר לפעילות אחה"צ אחרת של פיות, שדונים ומכרי זהב : )

    • Naama הגב

      תודה שירה! אני משתדלת למצוא מקומות להגיד כן, בעיקר כשזה משהו שמגיע מהם. הם הרי ממציאים את הרעיונות היצירתיים ביותר. רעיון המכרה והשדונים מקסים!

  13. לני הגב

    נעמה, פוסט נהדר, כמו הקודמים לפניו. מעריצה אותך על הסבלנות, היצירתיות והביצוע מעל הכל…

    רציתי להתייעץ איתך על רעיון שהיה לי אבל לא יצא אל הפועל. מקווה שזה בסדר…
    צילמתי את בני הגדול כל יום בדרך לגן במחשבה למסגר בתמונה אחת את כל התמונות שלו שמראות בסדר כרונולוגי איך גדל. כל יום הוא הלך לגן עם כלי תחבורה אחר או הביא צעצוע אחר ויצאה סדרת תמונות נורא יפה. הבעיה היא שהגעתי למאה תמונות והתכניות למסגר אותן בתמונה אחת נגנזו או בלשונו של בעלי- לא צריך לעשות לילד מקדש.
    חשבתי לאגד את כל התמונות לספר – הן מפותחות על נייר עבה בגודל 10 על 10 עם מסגרת לבנה. השאלה איפה ואיך עושים דבר כזה או בכלל האם יש לך רעיון אחר לפרויקט?
    תודה מראש…

    • Naama הגב

      הי לני, תודה רבה על התגובה והשיתוף. הרעיון שלך מקסים ומיוחד במינו. נהדר שצילמת אותו בכזו עקביות. זה בדיוק מסוג הדברים שאני אוהבת.
      זה ממש לקחת משהו יחסית פעוט מהיומיום, ולהעצים אותו על ידי תיעוד, מעקב, הצטברות. מקסים בעיני גם עבורכם כהורים וגם עבורו כזיכרון מועצם וכמזכרת לעתיד.
      מעניין מאוד מה שאמר בעלך ויש בי חלק שמסכים איתו. גם אצלי יש תמונות של הילדים בכל מיני מקומות אבל אני מנסה למנן את זה עם תמונות אחרות של דברים אחרים שמעניינים אותי,
      כדי שהבית באמת לא יהפוך ל"מקדש" לילדים. בהקשר הזה אני ממש ממליצה לך לקרוא את סדרת הפוסטים של רונית כפיר בנושא הורות, למשל כאן:
      http://www.ronitkfir.com/parenting3/
      אני גם חושבת שספר – יהיה משמעותי יותר מתמונה גדולה עם המון תמונות קטנות, כי הוא יזמן לכם חוויות של ישיבה משותפת ודפדוף והיזכרות משותפת וקרבה.
      אני מאוד אוהבת לשבת מדי פעם עם הילדים ולהסתכל באלבומים המשפחתיים שלנו. הם מאוד אוהבים לשמוע סיפורים על עצמם. ובעיני מקסים שיש גם אלבומים או ספרים שהם יוצאי דופן
      לאלבומי התמונות הכרונולוגיים, אלבומים שהם בנושא מסויים, טיול לאנשהו, שנה בגן הילדים או במקרה שלכם – הליכה לגן עם כלי רכב משתנים.
      אם את רוצה להדביק את התמונות עצמן הייתי קונה אלבום איכותי ויפה, ובודקת קודם כמה עמודים יש בו ומה הגודל שלו. הייתי מדביקה כל תמונה בעמוד משלה,
      או מקסימום שתי תמונות בעמוד, אחת ליד השניה בסידור קבוע. אלבומים ממש איכותיים בעבודת יד אפשר למצוא אצל תמי פורת:
      http://tamiporath.co.il/
      אפשרות אחרת היא לקחת את הקבצים הדיגיטליים ולהכין מהם ספר צילום דיגיטלי בלופה, פיקאבוק וכו. אני תמיד אוהבת לבחור בעיצוב כמה שיותר נקי, רקע לבן, צילום או מקסימום שניים בכל עמוד,
      ואולי מדי פעם עמוד עם 4 צילומים בשביל הגיוון. אם את בוחרת לעשות אלבום דיגיטלי, ובכל זאת יש לך כבר את התמונות, הייתי קונה עבורן קופסה יפה בגודל מתאים (אולי באיקאה?), ומכניסה את כולן בקופסה מיוחדת להן.
      גם זה יכול להיות בסלון ולדפדף בהן יחד מדי פעם. אם את רוצה בכל זאת לתלות את התמונות אפשר ליצור מין תערוכה מתחלפת בחדר שלו,
      למשל חוט פשתן קשור בין שני מסמרים עם אטבים קטנים וכל שבוע שבועיים להחליף 8 תמונות שתלויות לו מעל המיטה. בתוך זה יוכלו להתערבב דברים יותר עכשווים כמו ציורים או תמונות אחרות.
      מקווה שעזרתי במשהו:-) ממש אשמח לראות את התמונות, זה נשמע מקסים.

  14. סיון קונוולינה הגב

    מאוד מתחברת לפוסט הזה ולקונספט הכללי. המשפט "זה לא תמיד קל להגיד כן, כשכל כך קל להגיד לא" הוא כנראה תמצית היכולת שלנו למצוא בתוכנו את הילד/ה שעוד נותר/ה בנו ולהתחבר אליו.
    תודה על רעיון מקסים לפעילות אחר הצהריים 🙂

    • Naama הגב

      תודה רבה סיון! מצחיק אותי שכתבת לי תודה על הרעיון לפעילות 🙂 כאילו שאני יזמתי אותה.
      מה שניסיתי להגיד זה בעצם – אפשר לסמוך עליהם שהם ימציאו את הפעילות, אם נגיד להם כן ונאפשר את ההמצאה ונלך איתם עד הסוף.
      ובאמת – תמיד יותר קל להגיד לא, ולפעמים שווה להתאמץ עם הכן, גם אם הוא מוציא אותי מאזור הנוחות שלי (שנמצא על הספה במזגן).

  15. הגר אשחר ניר הגב

    כה תמים וקסום ויפה. לפעמים בא לי לחזור בעצמי לרגעים האלה שלמכור אבן ב100 שקל נראה כל כך נכון ונפלא וברור וחסר מעצורים. והפאשן הזה שמדביק את כולם לדבר וההתגייסות המופלאה של הילדים סביב וכן גם ההורים, ברור, אבל הילדים האלה.. איך זה נטול מכשולים שם, נטול מחסומים וקשיים והחישוב כל כך נקי אבן זהב=110 שקל.
    ה"כן" המלבב שלך עושה טוב על הלב ואני תופסת את עצמי המון פעמים במקום המתלבט הזה, מקווה שאני יותר נוטה לכן מאשר ללא (למרות שאני בטוחה שרשומים לי כמה לואים מיותרים בפנקס השחור.. הפוסט שלך הוא עצירה והתבוננות ותזכורת חשובה לאיך בקלות אפשר לשחרר ולתת להם להמשיך לחלום וללמוד את העולם בעצמם. תודה. זה נפלא!

    • Naama הגב

      נכון הגר, יש משהו באמת קסום בגיל הזה שאפשר להאמין בו בדברים. ובעיקר להאמין בטוב ליבו של כל אדם עד אשר יוכח אחרת.
      הבן הקטן שלי אומר: "אמא, רעים יש רק בטלוויזיה. באמת באמת אין רעים נכון?". על זה נכתב – אתה עוד תגלה את העולם, אם תרצה או לא תרצה…

  16. ג'ני הגב

    כל כך מקסים,נעמה, כרגיל…ימי הכן הם הכי כייפים,למרות שלא קל להחליט על הכן. אבל, אחרי הכל אלה הימים שיוצרים זיכרון, שלנו ובעיקר של ילדינו,אלו הזכרונות הילדות שלהם…

השארת תגובה

אולי יעניין אותך גם

המשפחה שלנו יוצאת מהקופסה

אתם אוהבים לשחק משחקים משפחתיים? יש לכם זמן קבוע של משחקי לוח או קלפים? אתם משפחה של סבבים מהירים ב"ספיד" או משפחה של שעות ארוכות

*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
מייל
תרשמי אותי
בהרשמה את מאשרת הצטרפות לרשימת התפוצה של הבלוג והסטודיו. אני שולחת רק דברים שווים!
*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
בהרשמה את מאשרת הצטרפות לרשימת התפוצה של הבלוג והסטודיו. אני שולחת רק דברים שווים!
הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות