naamasimanim.co.il
  • דף הבית
  • אודות
  • מחפשים מתנה?
  • סיפורי מתנות
  • כתבו עלי בעיתון
  • צרו קשר
  • 0 פריטים₪0.00
  • דף הבית
  • אודות
  • מחפשים מתנה?
  • סיפורי מתנות
  • כתבו עלי בעיתון
  • צרו קשר
  • הדר בלוג נעמה אורבך
בית · סיפורי מתנות · יש לך את זה ביותר נוסטלגי?

יש לך את זה ביותר נוסטלגי?

16 בנובמבר 2016 69 תגובות

אני באה ממשפחה של אספנים.
מסבתא שלי שאספה כדים וגביעים, סבא שאסף מטבעות ובולים, דרך אבא ודוד שאוספים חיפושיות (!) ודוד אחר שאוסף ומגדל קקטוסים, עד אֵלַי, שאוספת ספרי ילדים ופריטים מוזרים משנות השמונים – כולנו חולקים את האהבה הזאת, למקבצים ושמירה של “דברים מאותו סוג”.
כשהתחלתי את הבלוג שלי ידעתי שיש אוספים משפחתיים שאני ממש רוצה לכתוב עליהם.
אבל לא ידעתי שאחרי שאכתוב על חלקם יגיעו אלי מתנות וסיפורים מרגשים מכל מיני אנשים שחולקים את האהבה שלי לאוספים.

יום אחד, אחרי שפרסמתי פוסט על אוסף המפיות האגדי של חמותי, התקשרה אלי חברתי הטובה נירית, והזמינה אותי לטיול.
טיול שנתי, בחדר ילדותה בטבעון. יעד נחשק עבור חובבת הנוסטלגיה שאני. כמו לעלות למכונת זמן.
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרך החדר הזה נשמר כמעט כמו שהיה נראה כשנירית היתה ילדה, וגם היא, כמוני ואף יותר ממני, מתקשה להיפרד ולזרוק פיסות היסטוריה אישיות וזעירות ואוספים מן העבר. כי מי יודע מתי באמת נהיה זקוקים ליומן עם מפתח?
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךבמגרות ארון הילדות שלה, מתחת למיטה ובקופסאות המרובות שוכנים להם אוצרות שלא ראתה עין אדם מזה שנים,
ונירית, בנדיבות ובשמחה הזמינה אותי לחטט לה במגרות.
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךאוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךאוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרך הגעתי עם שתי חברות ילדוּת נוספות, מצלמה ביד, ותפילה בלב לאלוהי האייטיז.
מה אגלה שם, במגרות הגנוזות? רביעיות של פנטו? קלפים של חבורת הזבל? מכתביות של תהילה?
והאם אוסף המחקים שנירית סיפרה לי עליו רבות אכן יימצא שם?

התשובה היתה, למרבה האושר – כן, כן כן וכן!
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךאוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךקשה לי להסביר למה נייר מכתבים עם ציורים מתקתקים של הולי הובי יכול להפוך אותי לשלולית של עונג.
בבת אחת אני חוזרת להיות אותה ילדה שבילתה שעות בהתבוננות והעתקה של הדמויות מאוסף המכתביות שלה. המפגש עם האוספים האלה הוא כמו קרע פתאומי בזמן. במחי איור אייטיזי צ’יזי אחד, אני מרגישה בדיוק כמו שהרגשתי כשהייתי בת עשר וחלמתי להיות בלונדינית כמו סטפאני טאנר. אני פוגשת את עצמי שוב, וזה מפגש של רגש מדוייק, מכמיר לב ומלא אהבה לילדה הממש לא בלונדינית שהייתי.

בנדיבות רבה נירית חלקה איתי מכתביות, פנקסים וגלויות, ויצאתי מהבוקר הזה עם שקית גודיז שעולה על גדותיה מאיורי תותית וקטקטים וארנבים צמריריים.
ותראו איזה אוצר התגלה, מגולגל וארוז עדיין בעטיפת מתנה מחנות הפופ-נוי הקרובה לביתנו. איי לאב יו ירדנה (למרות שהייתי במחנה עפרה).
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרך

ומה עם אוסף המחקים המהולל? אז זהו, שהוא היה שם ובגדול. זה החלק היחידי מהאוספים של נירית שנמצא בשימוש גם היום, כי האחיינים החמודים שלה אוהבים לשחק בו. ולכן האוסף הוגדר כ”השאלה קצרת טווח”.
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרך חזרתי הביתה עמוסת שקיות וזכרונות, ובימים ובשבועות הבאים ניסיתי לחשוב מה אני עושה עם כל הדברים האלה. איך אני מתעדת אותם. מה אני רוצה להגיד עליהם? ובעיקר, מה אני עושה עם אוסף המחקים בקופסת הנעליים שצריך לחזור לביתו בעוד כמה שבועות? (ולמה, למה לא שמרתי את האוסף שלי?).
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךבמשך כמה ימים הוצאתי בכל יום את אוסף המחקים מהקופסה וניסיתי לפתור את החידה.
עלו לי מחשבות שונות. מה זה אוסף? למה בכלל אנשים אוספים דברים? איזה צורך רגשי או אסתטי זה ממלא? מה עשיתי עם האוספים שלי כשהייתי ילדה?
בלי לשים לב ובלי ממש לתכנן התחלתי לשחק עם המחקים באותו אופן שבו שיחקתי איתם בילדותי. מיינתי לפי סוגים. מחקים של מאכלים, מחקים של מכשירים שונים, מחקים בצבעי הקשת. מחקים של דמויות מצוירות. מחקים תלת מימדיים לגמרי ומחקים “שטוחים”.
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךאוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךמיינתי לפי צבעים: מחקים אדומים, מחקים ורודים, מחקים כחולים.
ופתאום הבנתי שהמיון הוא עבורי תכלית האוסף. הוא זה שהעסיק אותי שעות כילדה, ואת זה אני רוצה לצלם.
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךאוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךאוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרך אז צילמתי אותם לפי צבעים, כי זה מה שהידיים שלי הכי רצו לעשות, וזה מה שהעיניים שלי הכי רצו לראות, ואני נוטה לסמוך עליהן.
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךאוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךספרתי שישה טלפוני חוגה, ושתי מצלמות קלאסיות. אני אוהבת את איך שאוסף כזה מקפיא בתוכו את הלך הזמן, ושמורים בו דימויים של חפצים שהשימוש בהם עבר מן העולם. סיי צ’יז!אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךאוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךראיתם את המיני המבורגר הכתום? בטוח הגיע מבורגראנץ’.
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךהסדרה הצהובה אהובה עלי במיוחד. הסמיילי העצוב הוא האימוג’י של פעם. והכי התחשק לי לגנוב את הגלגיליות, אבל התאפקתי.
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךכמובן שגם הוורודים הם פייבוריטים. אם כבר תקנה לי ורד – אז ורד מחק בבקשה.
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךאוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךואיך לא, צילמתי גם את כל המחקים בצבעי הקשת. האטבי כביסה האלה הם הקלאסיקה של אוספי המחקים. לכל ילדה שמכבדת את עצמה היו כאלה. תוך כדי מיון וסידור הסנפתי את הריח הזה שעדיין דבק בהם, ריח מתקתק נעים. היו גם מחקים עם ריח ספציפי שחיקה את הריח של המאכל או החפץ. מחק שוקולד, מחק גלידה, מחק ענבים ומחק קוקה קולה! לבריאות.

אחרי שתיעדתי את האוסף מכל זווית החזרתי אותו לנירית ולאחיינים שלה שחיכו לו.

רציתי מאוד להכין לנירית מתנה מתוך התיעוד הזה. משהו שייקח את פיסת הילדות הזו ויעצים אותו ויתן לו מקום של כבוד שלא נהוג לתת לאוספים מן הסוג הזה.
יצרתי קולאז’ פשוט מהצילומים. איזה כיף לראות את כל הצבעים האלה יחד, נכון?
אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךאת הקולאז’ הדפסתי ומסגרתי במסגרת שחורה.אוסף המחקים | naamasimanim.co.il | בלוג סימני דרךבפעם הבאה שאראה את נירית היא תקבל במתנה את אוסף המחקים המצולם והממוסגר שלה (בדיוק בזמן להולדתו של איתן המתוק!).


מה אתן אספתן בילדות? יש אוסף שאתן שומרות עד היום? אשמח לשמוע בתגובות!

אוספים אייטיז געגועים הולי הובי וינטג' ילדוּת מזכרות וזכרונות מחקים מיון מכתביות מתנה לחברה מתנה מיוחדת עיצוב צבעי הקשת קשת בענן רעיון למתנה שנות השמונים
« פוסט קודם
פוסט הבא »

69 תגובות

  1. עינת יערי הגב 16 בנובמבר 2016 בשעה 12:35

    מפיות, מדבקות, קלפים של מפורסמים ומחקים כמובן.

    • Naama הגב 16 בנובמבר 2016 בשעה 18:03

      קלפים של מפורסמים נשמע מגניב! מעניין איזה מפורסמים היו שם…

  2. מיכל מנור הגב 16 בנובמבר 2016 בשעה 13:38

    וואו נעמה, באיבחת פוסט החזרת אותי אחורה בזמן…האוספים שלי אמנם התחילו כבר בשנות השבעים (מכתביות של פארה פוסט ושל גריז) אבל גם בשנות השמונים המשכתי לאסוף.
    מה שמדהים בפוסט הזה שאני (שוב) מגלה כמה אנחנו דומות, מעבר לאהבת הנוסטלגיה והתיעוד (אותה כבר גיליתי בפוסטים הקודמים שלך), גם אני אספנית, לא של דברים יקרי ערך, אלא רק של דברים יפים וחמודים שברבות היום הופכים לזיכרונות…ויתרה מכך אני גם “ממיינת ומקטלגת מקצועית” – האופן בו מיינת את המחקים, פשוט הזכיר לי את עצמי והרגשתי צורך עז ללכת ולסדר חפצים לפי צבעים….
    איזה יופי של פוסט!!!!

  3. זיוה הגב 16 בנובמבר 2016 בשעה 18:05

    נעמה, בחיי שאת משתבחת מפוסט לפוסט. מילא האוסף – הכתיבה שלך נהדרת. מה אני אספתי? מפיות. אבל כנראה הייתי ילדה שלא מכבדת את עצמה ולא שמרתי. הכי אני מצטערת שלפני כמה שנים מסרתי את אוסף “הדברים הקטנים” של הבנות שלי שגדלו. איזה שטות שטותית איומה. טעות גדולה.

    • Naama הגב 16 בנובמבר 2016 בשעה 20:28

      תודה זיוה על המחמאה הענקית! גם אני לא שמרתי לא מעט אוספים, ולכן זה תענוג מיוחד לפגוש בהם מחדש אצל חברות. מי חשב בגיל עשר שבגילי עדיין אתעניין בזה?

  4. נטע שוחט הגב 16 בנובמבר 2016 בשעה 20:19

    וואו! פוסט מדהים! כל כך מתחברת אל הנוסטלגיה שעלתה כאן. חמותך שמרה את קופסת המפיות, אני- את שלי- לא, אבל את קופסת השנות-טובות. למשל, כן… בכלל, מאוד אוהבת את הקשור באספנות, ואספנים (אחד הגורמים שדחפו אותי לפתוח את ”שיינדלע”).
    מאוד נהניתי לקרא!!!

    • Naama הגב 16 בנובמבר 2016 בשעה 20:34

      תודה רבה נטע! מאוד נהנית לדפדף לי בין הפריטים המקסימים בשיינדעלע.

  5. אורית גולדברג הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 0:22

    אכן פוסט מקסים, כמו תמיד יצירתית ונוגעת – כיף! תמשיכי לכתוב את ממש טובה בזה..

    • Naama הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 9:16

      תודה אורית! ממשיכה במרץ…

  6. קרן קטקו איילי הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 10:54

    שאני אמות…. איזה פוסט… להתעלף. היה לי אוסף מחקים כמו שלך כמובן. ולא מריחים את מחקי הריח שהיו לי מלונדון… והיה לי אוסף מכתביות. ובולים והכי להיט היה לי אוסף עם חברה שלי מנס ציונה אני הייתי ירושלמית… לשירים (שירה) שאספנו שירים שהתחברנו. יאווווו איזה פוסט. מצדיעה לך ולנוסטלגיה.

    • Naama הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 11:24

      אוסף שירים! מאוד עמוק! הזכיר לי שנהגתי לכתוב מילים של שירים שאהבתי במחברת מיוחדת. להשיג אז את מילות השירים היה פרויקט, לא בכל קסטה או דיסק צירפו את המילים והייתי יושבת שעות ומנסה לפענח.

  7. נירה הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 11:03

    וואו, איזה פוסט כייפי ומרגש. צחקתי בקול על הבלונד של סטפני טאנר

    • Naama הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 11:23

      תודה נירוש. לא כולנו בלונדינים טבעיים כמוך, חלקנו יכולים רק לשאוף לבלונז’

  8. ענבל כהן רפפורט הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 11:28

    וואו! פוסט מרגש ממש..
    לפני כמה זמן אמא שלי עשתה סדר ומצאה את אוסף המפיות שלי ואת אוסף המכתביות. גרנו כמה שנים באורוגוואי וטיילנו המון בדרום אמריקה ואחר כך גם באירופה כך שיש מפיות ממש מיוחדות באוסף. בכל מסעדה שהיינו אוכלים הייתי לוקחת מזכרת. היה מדהים לפתוח את הקופסא ולהיזכר.. גם במקומות שהיינו בהם.

    • Naama הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 11:37

      תודה על השיתוף ענבל! איזה כיף של אוסף עם מפיות מכל העולם. מרגש!

  9. יפעת הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 11:52

    וואווווו נעמה!!! זרקת אותי שנים אחורה.. אני ממש יכולה להריח את רייח המחקים!!
    כמות לא מבוטלת מהמחקים שצילמת היו לי גם!! איזו התרגשות!!

    לצערי את אוסף המחקים אין לי אבל את אוסף המכתביות יש ויש!!
    תותית, הולי הובי, דרדסים.. אפילו את לוסי מדאלאס ☺️

    איזה שיתוף נפלא!!
    תודה רבה

    • Naama הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 11:55

      תודה לך יפעת, על השיתוף באוספים שלך! גם לי יש כמה מדאלאס ותהילה. שנעשה החלפות?

  10. טל הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 12:08

    איזה כיף לנירית!
    מקסים!! ומילא שממני הוצאת קריאות התלהבות אבל גם מיכי התרגש (מהמתנה לנירית, לא מכל הסיפור – אל תגזימי…).
    מדהים איך את מצליחה להפוך כל דבר לאמנות.

    • Naama הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 12:34

      די! מיכי התרגש? יש לי עור ברווז! my work here is done

  11. אילון הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 13:21

    “….ופתאום הבנתי שהמיון הוא עבורי תכלית האוסף…..”, ואני חושב על אוסף החיפושיות שצמח בבית במקביל אלייך, ותוהה על החוויה וההטמעה של מה שקורה במשפחה על נפשו של ילדך.
    ולא שאני סובר כי אני הוא המקור להכל.
    אבל אוסף סיסטמטי של משפחה של חרקים הינו התעסקות מתמדת בצורני, בהבדל הזעיר המבחין בין מין למין.
    וכשאני מתבונן במחקים, יש לי חשק לתאר כל אחד כמין נפרד, לתת לו שם, לקבץ מינים שונים בשבטים, וזה בעצם מה שעשית.
    שימחת אותי, בתי.

    • Naama הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 14:35

      אבוש! יאללה, רוצה חיפושית על שמי. חיבוק

  12. ורד הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 19:06

    המתנה שהכנת לנירית יפיפייה בעיניי ועולה כל האוספים. גם משמרת אותם וגם נותנת להם משמעות. מקסים

    • Naama הגב 18 בנובמבר 2016 בשעה 17:31

      תודה ורד, זאת באמת היתה המשמעות של המתנה בעיני 🙂

  13. מיכל הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 19:20

    וואו יושבת, קוראת וממש מריחה את המחקים… פלאשבק מטורף לילדות. פתאום אני קולטת שגם אני אספנית… לא חשבתי על זה ככה. חייבת להוציא את אלבום המדבקות שלי, תיקיית הציורים מגיל 10, קופסת הקרטון שבמחסן מלאה ביומנים, מכתבים, ברכות ופתקים מהשיעורים. אה ויש לי גם אוסף קסטות כמובן! המגירות בשולחן מלאות בילדות שלי. חייבת לעשות עם זה משהו. תודה על ההשראה
    את מדהימה

    • Naama הגב 18 בנובמבר 2016 בשעה 17:32

      תודה מיכל! נשמע שאת יושבת על ערימת אוצרות (יש לי בראש דימוי של דרקונית יושבת על ביצי זהב, רק במקום ביצי זהב – יומנים וקסטות…). אני מקווה שהמסע בין האוצרות שלך יהיה מהנה ומרגש.

  14. אוריין פז הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 20:21

    בלוג מהמם
    לי יש אוסף של חיות קטנות מזכוכית, חלקו הגדול בבית של אבא
    הוא בכלל לא מהאייטיז
    כי אני בת 23, אבל הוא אוסף מקסים 🙂 את רובם אספתי בסוף שנות ה90 תחילת שנות ה2000

    • Naama הגב 18 בנובמבר 2016 בשעה 17:33

      אוספים והקשר אליהם זה על-זמני, לא רק מהאייטיז:-) נראה לי שאני מכירה את החיות מהסוג הזה. אולי לבנות דודות שלי שקטנות ממני היו כאלה.

  15. תמר הגב 17 בנובמבר 2016 בשעה 22:46

    ואוווווווו איזה זריקה ליסודי. הרגת. רצחת. ריסקת…. אני ממש זיהיתי כמה מכתביות ומחקים… וכמובן היו גם מפיות דקות דקות… היקרות (במיעיל).

    • Naama הגב 18 בנובמבר 2016 בשעה 17:37

      תודה רבה רבה תמר! 3> 3> 3>

  16. ליאת ביתן הגב 18 בנובמבר 2016 בשעה 8:42

    לשמחתי אוסף המפיות של אחותי והמכתביות שלי עדיין איתנו. הסיפור המעניין הוא על אימי שבילדותה קנאה בחברותיה שאספו פרסים ולה מטעמים כלכליים כמעט ולא התאפשר (מניחה שגם לחברותיה היה במסורה). הייתי חוזרת הביתה מביה״ס ואימי היתה מודיעה לי בחגיגיות שהשיגה גיליון חדש מחנות אחרת בעיר מאושרת כולה. לא יכלתי לעשות מו״מ והחלפות כי לא היה עם מי. אט אט חלחלה בי ההבנה שאני הכיסוי, וזה האוסף שלה – אישה בת 40 קונה לעצמה גיליון פרסים של חיות נשמע מעט חריג אז (מיותר לציין שהאוסף הזה קיים בבית אימי נכון?). כמה שמחתי כשביתי התחילה לאסוף מדבקות, הקלסר שלה יישמר!!

    • Naama הגב 18 בנובמבר 2016 בשעה 17:36

      ליאת, היפור על אמא שלך מקסים ומצחיק ומכמיר לב.
      מניחה שזה קורה להרבה אנשים שלא היה להם הרבה בילדותם – שהם רוצים לפצות את עצמם ועושים את זה דרך הילדים, אבל נשמע לי די מיוחד שזה מתבטא ב”פרסים”. מקסים!

  17. ריקי הגב 18 בנובמבר 2016 בשעה 11:24

    יואו, חזרה מטורפת לילדות.
    מתוך הצילומים הנפלאים שלך יכול להריח את ריח המחקים המתקתק שהיינו מסניפים שעות בילדותנו…

    • Naama הגב 18 בנובמבר 2016 בשעה 17:34

      תודה ריקי! הריח שלהם זה באמת אחד הזכרונות החזקים. גם אני נהגתי להסניף…

  18. קרן מירב הגב 18 בנובמבר 2016 בשעה 16:21

    לא. אין את זה ביותר נוסטלגי או מקסים.
    ואם נירית לא תרצה בטעות את הקולאז’ שלה, יש לי קיר שמחפש משהו כזה בול.

    • Naama הגב 18 בנובמבר 2016 בשעה 17:30

      תודה קרן! מבטיחה להודיע לך אם הפוסטר ייפתח לקהל 🙂

  19. נועה הגב 19 בנובמבר 2016 בשעה 19:29

    איך החזרת אותי אחורה עם אוסף המחקים. אני יכולה להריח אותם, להרגיש בקצות האצבעות ואפילו לטעום אותם ממרחק 30 שנה. כמובן שגם לי היה מחק אטב כביסה צבעוני והכי אהבתי אותו. וחוץ מזה עשית תמונה יפייפיה שעצרה אותי כבר בפינטרסט ומשם באתי. ולבסוף ירדנה שולטתתתתתתתת!!!!!!!

    • Naama הגב 19 בנובמבר 2016 בשעה 20:16

      תודה רבה נעה! איזה כיף שהגעת! לקחת לי איזה 20 שנה להבין שירדנה באמת שולטתתת (מה שלא משנה את דעתי לגבי השליטטטה של עפרה. שתיהן אדירות).

  20. טליה הגב 19 בנובמבר 2016 בשעה 20:26

    איזה פוסט שמח!
    עשית את זה שוב, הארת בזרקור פינה של שיגרה והפכת אותה למנצנצת באורות דיסקו.
    משגע!

    • Naama הגב 19 בנובמבר 2016 בשעה 20:39

      תודה טליה!

  21. שירה הגב 19 בנובמבר 2016 בשעה 23:56

    וואו, איזה מפתיע לגלות פה כל כך הרבה אספניות (בתגובות).
    אמא שלי אספנית לא קטנה ואני לא.
    נהנית לזרוק ולזרוק ולזרוק. מתחרפנת מהעומס הנפשי שיוצר לי אוסף.
    לקח לי זמן להבין את הצורך הנפשי שבאיסוף.
    בהחלט מזדהה עם אהבת המיון, רק שאצלי המיון מחייב זריקה לפח בסוף 🙂

    בספר של מכון גאלופ על חוזקות (כתבתי עליו אצלי בבלוג) הם מציינים חוזקה של אנשים אספנים: קלט – input. זה בא עם ‘מוח שמתעניין בדברים רבים. העולם מרגש אותך בגלל הגיוון והמורכבות האינסופיים שלו… זה מעניין. זה שומר על רעננות המחשבה. ואולי יום אחד, מתישהו בעתיד הקרוב, משהו מכל הדברים האלה יתגלה כבעל ערך.’
    רק כשקראתי את זה הצלחתי להפסיק לשפוט.
    וכמובן יש את החוזקה אסטרטגי’ שהופכת אנשים לאוהבי מיון ומאפשרת להם ‘להשליט סדר בערבוביה ולמצוא את נתיב ההתקדמות הטוב ביותר’.

    נשמע שיש לך את שניהם.
    והצבעוניות והיופי מרעננים את העיניים 🙂
    רק טוב ואור!

    • Naama הגב 20 בנובמבר 2016 בשעה 7:34

      תודה שירה. האמת שמאיך שתיארת את זה נשמע דווקא די כיף לחיות בלי הרבה דברים, לזרוק ולהיפרד בקלות. יש בזה משהו… קליל. אבל כנראה שזו פשוט לא אני.

  22. שני הגב 20 בנובמבר 2016 בשעה 16:55

    פשוט מקסים- והתמונה הסופית והמתנה המקסימה – איזה יופי! אני אספתי סנופי- וזה הדבר היחיד שאני מתחרטת שמסרתי …

    • Naama הגב 20 בנובמבר 2016 בשעה 17:00

      תודה שני! שמחה שאהבת את הפוסט 🙂

  23. Lian הגב 20 בנובמבר 2016 בשעה 17:23

    עוד פוסט משובח פרי עטך, מצלמתך ודימיונך. כמה שאני מצטערת שלא שמרתי כל מיני דברים… כמו המחקים היפים האלו. התמונה של האוסף מהממת!

    • Naama הגב 20 בנובמבר 2016 בשעה 17:32

      תודה רבה ליאן! טוב שבאת 🙂

  24. עופרי פז הגב 20 בנובמבר 2016 בשעה 19:42

    איזה יופי של פוסט! אני כל כך אוהבת אוספים ובעיקר כשמצליחים לשלב את זה איכשהו בעיצוב הבית, אישי ומיוחד. אספתי המון דברים בצעירותי – מפיות, בובות של קינדר, אחי אסף בולים ובעלי אסף מחקים. אהבתי מאוד את התמונות ואת הרעיון של המתנה. מקסים.

    • Naama הגב 20 בנובמבר 2016 בשעה 19:49

      תודה עופרי! זה באמת כיף לשלב אוספים בעיצוב הבית, לא רק על ידי הצבה שלהם ב”ויטרינות” ועל מדפים, אלא גם על ידי מסגור או הפיכה לקולאז’.
      חמותי העבירה אלי למשמורת את אוסף המפיות שלה ואני עדיין מתכננת למסגר כמה מהן עבורה.

  25. גלית הגב 21 בנובמבר 2016 בשעה 0:38

    כילדת אייטיז חובבת אוספים הזדהתי עם כל מילה, וגם עם ההתרגשות מהמפגש המחודש עם האוספים. איזה כיף לכן! נשמע מפגש חברות ילדות משובח (רק חסר מיץ זיפ וואפלות בעטיפה כחולה). אני אספתי גם אבנים, סרטים (סרטי מתנה), מחזיקי מפתחות, פחיות קטנות שמקבלים בטיסה, סיכות נוי, והיו עוד המון אוספים שהתחלתי (ולא היו לי יותר משניים-שלושה אז התייאשתי). עד היום אני אוהבת לאסוף ולמיין, פשוט דברים אחרים…

    • Naama הגב 21 בנובמבר 2016 בשעה 9:35

      תודה גלית! איך החזרת אותי פתאום אחורה עם האוסף של סרטי המתנה. שכחתי לגמרי שגם אני אספתי כאלה. וגם ניירות עטיפה מחנויות, נראה לי שעדיין קיים אצלי איפהשהו.

  26. טל בר הגב 24 בנובמבר 2016 בשעה 13:47

    זרקת אותי בשניות 30 שנים אחורה… מיד כשראיתי את קופסת המחקים הרחתי את ריח האוסף שלי.
    מה לא אספתי בתור ילדה (וכל אוסף היה מפואר):
    מחקים, מפיות, ניירות מכתבים, גוגואים, גולות, תפריטים של מסעדות, קלפים של כדורגל (אין לי מושג למה), מדבקות, בקבוקי בושם.
    מה לא הייתי נותנת בשביל צילומים שלהם.
    וגם קלמר כזה היה לי. עם 2 קומות ומלא בעפרונות צבעוניים 😊

    • Naama הגב 24 בנובמבר 2016 בשעה 14:38

      טל נשמע שהיית אספנית מצטיינת! גם אני עפתי על הקלמר 🙂 איך אהבתי להכניס את הדברים לתוך הגומיות…

  27. שלומית לפיד הגב 27 בנובמבר 2016 בשעה 10:53

    יה איזה התקף נוסטלגיה עוררת.
    הייתי ילדה אספנית אבל היה לי מזל רע.
    למשל, היה לי אוסף מפיות, שחברה של אמא שלי שפכה עליו כוס קפה…
    ואוסף המחקים שלי נגנב בפריצה לבית ההורים…
    והיו גם ניירות מכתבים כמובן, שהשד יודע איך הגורל היכה בהם 🙂
    בקיצור, פוסט מגניב.

    • Naama הגב 27 בנובמבר 2016 בשעה 11:07

      תודה שלומית! אני בהלם מכך שאוסף המחקים נגנב בפריצה! האם השוטרים תחקרו את כל כיתות ד באזור מגורייך? אולי היו לך מחקים ממש “נדירים”…

  28. אפרת הגב 28 בנובמבר 2016 בשעה 22:48

    נעמה יקרה, גמרת אותי….מיסגרת לי תקופה חיים, לקחתי הפסקה של כמה ימים ואז קראתי את הפוסט הזה שוב. הכתיבה שלך כל כך מרגשת, הדיוק והירידה לפרטים, כמה כבוד לכל מחק ומחק. האספנות (מי אמר אגרנות ???) של נירית מעולם לא נראתה זוהרת כל כך…
    חייבת כזו תמונה גם לעצמי, הרי כל המחקים הכי יפים היו שלי וויתרתי לה. חחחחחחחח….
    אפרת

    • Naama הגב 29 בנובמבר 2016 בשעה 9:07

      תודה רבה אפרת! התרגשתי לקרוא את התגובה שלך, בתור אחת בעלת מידע פנימי לאוספים של נירית. חמוד מצידך שוויתרת לה על מחקים, אחות גדולה מצטיינת!

  29. קרן בר הגב 2 בדצמבר 2016 בשעה 22:58

    יש לי אוסף של ברכות יום הולדת מסבתא שלי. תמיד חלמתי להפוך אותם לתמונה לבית. אבל אני לא בטוחה שזה יצא יפה כמו שזה נראה בדמיון שלי. האוסף מחקים הורס!

    • Naama הגב 3 בדצמבר 2016 בשעה 6:59

      איזה אוסף מרגש קרן!

  30. סיון ליבנה חכים הגב 19 בדצמבר 2016 בשעה 21:25

    נעמונת,
    מה שאת עשית לי עם הפוסט הזה שלך.
    קודם כל העיניים שלי נצצו, התמוגגתי מכל פריים ופריים.
    פתאום שצף של נוסטלגיה מתוקה.
    לאורך כל הפוסט תהיתי איזה אוסף היה לי כילדה והאמת שלא ממש היה לי. מפתיע.ממש. היום יש לי דווקא המון אוספים. כולם אגב סביב יצירה בצורה כזו או אחרת.
    התמונות שלך פשוט משגעות. והקולאגגגגגד וואי לרגע לא נשמתי.
    קסם עוצמתי. נהדרת שאת

    • Naama הגב 20 בדצמבר 2016 בשעה 8:46

      תודה סיון אהובה! התגובה שלך ריגשה אותי 🙂

  31. רונית ש הגב 31 ביולי 2017 בשעה 14:53

    אני אספתי כרטיסי ברכה (חתונה, בר מצווה, לידה, וכו’), גם בשנות השמונים. אספתי גם בולים. מעניין מה היה באוויר של שנות השמונים שגרם לכל כך הרבה ילדים לאסוף דברים.

    • Naama הגב 31 ביולי 2017 בשעה 15:19

      אני חושבת שילדים תמיד אוספים אם יש להם אפשרות 🙂 ואולי בדורות הקודמים פשוט היה פחות מה לראות בטלויזיה אז עסקו יותר
      בחפצים עצמם ופחות בייצוג שלהם (היום אוספים לייקים ועוקבים בנוסף לחפצים…)

  32. אפרת יפה קפה ויפה הגב 31 ביולי 2017 בשעה 16:21

    תודה על עוד רגע מופלא של אייטיז 🙂
    אני אנטי אספנית כפייתית.
    היו לי כל האוספים האלו והשלכתי אותם בלי למצמץ פעמיים, לדאבונה של אימי.
    אבל, מודה, היה לי רגע מקסים של נוסטלגיה לראות את הצילומים בפוסט הזה.
    שמחה שהם קיבלו את רגע התהילה שלהם והגיעו למוזיאון – אלופה שאת!

    • Naama הגב 31 ביולי 2017 בשעה 19:38

      תודה אפרת! האמת שאני לא מצליחה לדמיין לעצמי מה זה להיות אנטי אספנית. זה כנראה בדם שלי. לאסוף, למיין, להתרפק על חפצים.
      מעניין אותי אם את אוספת למשל אביזרים לצילומים היפהפיים שלך? והאם לזה אץ מתייחסת כאוסף או כחומרי עבודה?
      ואני הכי שמחה בשביל נירית חברתי שכל השנים המשפחה שלה לא הבינה למה לעזאזל היא שומרת את כל החפצים האלה – ועכשיו הם זוכים לתהילה והערכה מהעולם.

  33. מוריה הגב 31 ביולי 2017 בשעה 17:18

    וואוו, מכתביות של לירוי.. העלית חיוך על פני.

    • Naama הגב 31 ביולי 2017 בשעה 19:36

      תודה מוריה! חיוך זו תוצאה מעולה לפוסט 🙂

  34. עדי הגב 23 באפריל 2018 בשעה 20:22

    וואו. תודה רבה נעמה על פוסט מושלם עם ריח של פעם. בדיוק לפני חודש נזכרתי באוספים שלי. הילדים התחילו לאסוף מחקים בבית הספר ואני זכרתי בפעם. צילצלתי לבית הוריי ושאלתי אם יש סיכוי שהאוספים שלי עוד טמונים בבוידם. למזלי והפתעתי, חיכו להם המזוודות נייר של פעם אוסף המכתביות, המפיות והמחקים. בשבת של פסח נסענו לבקר את סבא וסבתא ואספנו את קופסאות ילדותי. (היה למזוודות ריח של שלושים שנה איפסון…. חחח…). ישבנו כולנו יחד ובררנו את האוספים. הילדים ישר התחילו לריב על מי לוקח מה. כשקראתי את שכתבת, שיתפתי את ילדיי והחלטתנו לאסוף את המחקים ולעשות קולאז’ מהמם של פעם, בדיוק כמו שהכנת. דרך נפלאה ויצירתית במיוחד כדי לשמר את הזכרון. תודה לך.

    • Naama הגב 24 באפריל 2018 בשעה 6:16

      וואו עדי, איזה כיף שהאוספים שלך נשמרו! כמה מרגש ומשמח בטח למצוא ולדפדף ולגעת בהם אחרי כל השנים האלה.
      מקווה שהילדים ימשיכו לשחק בהם וכך הם יזכו לגלגול חדש.
      תודה רבה שכתב לי!

  35. אוראל לוי הגב 17 באוקטובר 2020 בשעה 22:47

    ממש אהבתי את הכתבות שלך ואת הסדר וצילומים
    אשמח לדבר איתך בפרטי לגבי האוסף מחקים 0525971615 תודה רבה אוראל

    • Naama Orbach הגב 18 באוקטובר 2020 בשעה 16:11

      הי אוראל, תודה על התגובה,
      אוסף המחקים לא שייך לי. כפי שכתוב בפוסט – הוא שייך לחברה שלי.
      אם יש לך שאלות נוספות לגבי האוסף מוזמן לפנו אלי במייל דרך הכפתור ״צור קשר״ בראש העמוד. תודה רבה! נעמה

השארת תגובה

ביטול

פורטרט נעמה אורבך
אני נעמה. איזה כיף לי שהגעתם לכאן!
אני מעצבת גרפית ובעלת הסטודיו
"נעמה מגשימת מתנות".
אני אוהבת מאוד להכין, לעצב, לתת ולקבל
מתנות מיוחדות ששומרות את כל מה שטוב ומרגש בחיים.
בבלוג שלי תוכלו למצוא את הסיפורים שמאחורי המתנות, דרכים שבהן אני אוהבת לחגוג משפחתיות וחברוּת, ואנשים, אירועים וחפצים שמעוררים בי השראה ורצון ליצור.

המשיכו לקרוא...
תשלחי לי
*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
עוד מהטוב הזה:
Follow Us on FacebookFollow Us on InstagramFollow Us on Pinterest
על מה אני כותבת?
  • משפחה
  • סיפורי מתנות
  • הורות יצירתית
  • ימי הולדת וחגיגות קטנות
  • נוסטלגיה
  • DIY
  • פרינטבלס במתנה
טרי טרי!
באנו חושך לגרש: בונים תיאטרון צלליות

באנו חושך לגרש: בונים תיאטרון צלליות

קראו עוד >>
המשפחה שלנו יוצאת מהקופסה

המשפחה שלנו יוצאת מהקופסה

קראו עוד >>
מי פירק את הטלפון שלי?

מי פירק את הטלפון שלי?

קראו עוד >>
4 פעילויות לילדים שנותנות מרחב ליצירתיות ועצמאות

4 פעילויות לילדים שנותנות מרחב ליצירתיות ועצמאות

קראו עוד >>
איך עושה ילדה – הספר שלי (הוצאת שוקן)
yalda









פוסטים בעליית הגג
הקריאה היומית שלי
הבלוגים שכל פוסט חדש שלהם עושה לי קפיצה קטנה בלב. לרשימה המלאה
מחפשים משהו?
עוד מהטוב הזה:
Follow Us on FacebookFollow Us on InstagramFollow Us on Pinterest
  • דף הבית
  • אודות
  • מחפשים מתנה?
  • סיפורי מתנות
  • כתבו עלי בעיתון
  • צרו קשר
בניית אתרי אינטרנט לעסקים Iyar-Tech
© כל הזכויות על הטקסטים והאימג'ים שמורים לנעמה אורבך אלא אם צויין אחרת
*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
×
תשלחי לי
×
*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
תשלחי לי
מייל
תרשמי אותי
בהרשמה את מאשרת הצטרפות לרשימת התפוצה של הבלוג והסטודיו. אני שולחת רק דברים שווים!
תשלחי לי
*הפרטיות שלך חשובה לי, המייל שלך בידיים טובות
תשלחי לי
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
תשלחי לי
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
תשלחי לי
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
תשלחי לי
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
תשלחי לי
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
תשלחי לי
בהרשמה את מאשרת הצטרפות לרשימת התפוצה של הבלוג והסטודיו. אני שולחת רק דברים שווים!
תשלחי לי
הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
תשלחי לי
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
תשלחי לי
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות
תשלחי לי
*הפרטיות שלך חשובה שלי, המייל שלך בידיים טובות