משפחה

כשהייתי ילדה שבוע הספר היה השבוע האהוב עלי בשנה. יום ההולדת שלי וחג פורים היו ימים שמחים ומרגשים, אבל כאלה שטמנו בחובם אפשרות לאכזבה, תשומת לב –

היום אני מתרגשת לשתף באחד הפרויקטים האישיים ביותר שיצרתי. מתנה משפחתית ואישית במיוחד שהכנתי בשביל המשפחה שלי ובעיקר בשביל עצמי, והיתה לי מקור להתרגשות ושמחה

בדרך לגן של נועם בתל אביב היינו עוברים דרך פיסת דשא ששרועה ליד בניין רכבת ישן וחמוד. מתחת לעץ עמד לו שולחן קטן. שולחן ציור מרובע

יש לנו מסורת. מסורת שמחזיקה מעמד כבר 6 שנים ו-9 ימי הולדת. מסורת שאני ממש שמחה שהתחלתי בה, שנדנדתי לאורי שחייבים-חייבים-נו-כבר-בוא-נשב-על-זה, שהחלטתי להקדיש את הזמן

כשאני ואחותי היינו ילדות אהבנו מאוד לשמוע מאמא שלנו סיפורים על ילדותה בנס ציונה. אהבנו את הסיפור על קן הדבורים בגן הילדים, את הסיפור על הפתק

בדירה של סבא וסבתא שלי ז"ל התגלה אוצר קטן, שהוגש לי על ידי אבא שלי לפני כמה חודשים: חבילה של כעשר גלויות שנשלחו לסבתא שלי,

מאז שאני ואורי בן זוגי מכירים (18 שנה מיינד יו) אני שומעת מאמא שלו, אראלה, על אוסף המפיות האבוד שלה. אוסף גדול ומפואר שהיה מקור