כשהייתי ילדה, הכנת "שנות טובות" לכל החברות שלי היתה אחד הדברים שהכי חיכיתי להם בכל תחילת שנה. במשך שעות ישבתי לבחור את הצבע, המדבקות והציור המתאים לכל חברה וחברה. הטקס החגיגי שבו הוציאה המורה את כרטיסי הברכה מהקופסה הגדולה והאדומה שעמדה על שולחנה, ומיינה אותם לערימות קטנות שמיועדות לכל ילד זכור לי כרגע שיא מותח. כל אחת רצתה כבר לדעת מה מידת ההשקעה של הבנות האחרות בברכות שלה. האם זו ברכה עם חלון נפתח? עם מדבקה מתוקה של דובון אכפת לי? האם השם שלי נכתב באותיות שמנמנות-בלוניות ומולא בשקדנות בטושים בגוונים נבחרים? או שזו ברכה קנויה פשוטה עם כמה מילים סמליות? ההשקעה בברכות היתה סמל הסטטוס שלך בחברת הילדים הקיבוצית, לפחות לשבוע שבין ראש השנה ליום כיפור.
כבר כמה שנים שאני רוצה להכין תיבת שנות טובות משפחתית, אבל דוחה מטעמי חוסר זמן וחוסר עניין לציבור.
וגם כי כבר די מזמן הפסקתי להכין שנות טובות. אני מאוד אוהבת את המנהג הזה, את החג הזה ואת העונה הזו, אבל בשנים האחרונות דילגתי עליו לגמרי. והשנה, שיתוף פעולה עם בלוגרית נוספת התניע את המנהג המקסים הזה גם בבית שלנו. אני עוד ממש לא בטוחה שיהפוך למסורת, אבל איזה כיף שעשינו אותו לפחות פעם אחת.
לקראת סוף החופש הגדול, כשכבר היה אפשרי להתחיל לחלום על סתיו ויורֶה וציפורים נודדות, דיברנו, ליאת ואני על שיתוף פעולה בין הבלוגים שלנו. ליאת שמרלינג-מאיר היא מורה נהדרת לכיתה א', ובעלת הבלוג המושקע ״מורה בפיג׳מה״, בו היא מספרת על מאחורי הקלעים של להיות מורה יצירתית לכיתות א׳-ב׳. בתור אמא לילד בכיתה ב' מרתק אותי לקרוא איך נראים החיים מהצד ההפוך.
כשהחלטנו שהפוסט יהיה קשור בראש השנה מיד נזכרתי בתיבת השנות טובות מילדותי. לליאת היה חשוב במיוחד שהילדים יהיו מעורבים בתהליך, שהתוצאה תשאיר מקום לאישיות של כל ילד, ומצד שני שנמצא פיתרון שלא ישתה את כל התקציב הכיתתי בספטמבר. רצינו מאוד למצוא דרך קלה שבה כל ילד יצור לעצמו תיבת דואר אישית, אבל אחרי כמה ניסיונות וטכניקות שלא צלחו חזרנו לרעיון של תיבה כיתתית. החלטנו שאני אכין תיבת שנות טובות אישית למשפחה שלי, ובכיתה א'2 תכין ליאת תיבה כיתתית, בדומה לתיבה שהמורה עליזה הכינה לקבוצה שלי מזמן מזמן. זה היה שיעור מרתק בחיים של מורים ומורות בישראל. שיעור על עבודה עם יכולות של ילדים אמיתיים, עם תקציב אמיתי. נזכרתי שוב שהמציאות לחוד ופינטרסט לחוד.
אם אתן רוצות להכין תיבה כזאת בעצמכן או עם הילדים זה מאוד פשוט. לוקחים קופסת קורנפלקס או כל קופסה אחרת בגודל שרוצים. מרססים בספריי אדום ומחכים לייבוש מלא (אני ריססתי שתי שכבות כדי שיהיה יותר אטום). אחר כך חותכים חריץ עם סכין חיתוך (וסרגל, למהדרין).
כדי לכתוב את המילה דואר אפשר להשתמש בשבלונות קנויות או לכתוב באופן חופשי. אני רציתי פונט מסוים אז הדפסתי את המילה בגדול במדפסת ביתית, חתכתי את האותיות מתוכה ויצרתי שבלונה. אותה הדבקתי בעדינות בכמה נקודות לתיבה, וצבעתי בספריי לבן. אפשר להוריד את המילה דואר וליצור שבלונה כאן.
המקום עבור הילדים להתבטא היה בגזרת הבולים. חשבנו על הרעיון שכל ילד יכין בול אישי שיקשט את התיבה מבחוץ. עיצבתי טמפלט של בול גדול במיוחד, כזה שיש בו מספיק מקום לצייר אבל עדיין נשאר קטן וחמוד. אהבתי את הרעיון שכל ילד הוא מין מדינה קטנה ומכין בעצמו את הבול של המדינה שלו. את הבולים ליאת הדפיסה וגזרה במספרי זיגזג שנותנים הרגשה יותר "בּוּלית". אחרי שכל ילד צייר הבולים הודבקו על התיבה ונתנו לה את האישיות הכיתתית. אפשר להוריד את הבולים מכאן.
גם הילדים הפרטיים שלי הכינו בולים. נועם, שמאוד אוהב לצייר והיה השותף היותר נלהב שלי לכל הפעילות הזו, הכין חמישה בולים. עומר הסתפק באחד (בשביל אמא) וחזר לענייניו. גם אנחנו הדבקנו את הבולים הגדולים מחוץ לתיבה והוספנו גם בולים מהאוסף של סבא שלי. התיבה יצאה מתוקה כמו תפוח בדבש. נראה לי שאחרי החג אדביק אותה לדלת של הילדים ומדי פעם אפתיע אותם במכתב מיוחד.
ומה עם השנות טובות? בשביל ילדי הכיתה רציתי לעצב משהו עדין, שמשאיר להם מקום לצייר (הם רק מתחילים ללמוד לכתוב), ולא משתלט עם עיצוב דומיננטי. ליאת הדפיסה את הגרסה שהכנתי עבורם בשחור לבן, ואתן מוזמנות להוריד אותה גם בגרסה הצבעונית.
ליאת הציעה שילדי הכיתה יכתבו ברכות לאנשים שלא רגילים לקבל שנות טובות: השומר של בית הספר, המנקה, המזכירות, המורה לכדורגל. אהבתי מאוד את המחשבה ותשומת הלב לאנשים האלה, הפחות נראים בדרך כלל, שבטח ישמחו כשחבורה של ילדים נרגשים תגיש להם כרטיסי ברכה מצויירים. ממש כדאי לכם לראות את הברכות המתוקות שהם ציירו! הלב נמס.
ואצלנו בבית כתבנו שנות טובות אחד לשני, לאבא, לבני הדודים וגם לסבתא.
עומר כתב, ונועם צייר ו"התאמן בכתיבה" כמו שהוא קורא לזה.
ליאת הכינה עם הכיתה שלה "תיקי דוורים" משקיות בד לבנות והחתמה של תפוחים. אתם יכולים לראות תמונות של התיקים בפוסט שהיא כתבה. היא ביקשה ממני להיכן לילדים תגיות של דוורים ודווריות כדי לעודד את גאוות היחידה של העובדים החרוצים. כמה מתוק!
אם הילדים והילדות שלכם רוצים לשחק אותה דוורים אתן מוזמנות להוריד את תגי הדוורים מכאן, להדפיס, לגזור ולהדביק עם דבק דו צדדי או שדכן לבגד, ולהתחיל לחלק שנות טובות בשכונה.
את התיבה המשפחתית שלנו תלינו על דלת הבית מבחוץ, בעזרת דבק סקוץ'. נתתי לעומר ונועם לשלשל את הברכות לתיבה.
החלק הכי אהוב עליהם בכל הפעילות הזאת היה לרוץ מקצה השביל ו"להטביע" את המכתבים לתיבה כמו שחקני כדורסל אמיתיים. התיבה שהכנו לא ממש בנויה לזה אבל הם נהנו. נראה לי שזו התחלה של שנה טובה.
את הפוסט של ליאת על התהליך שעברה עם הכיתה שלה אפשר לקרוא כאן. וממש כדאי לכם לשוטט בבלוג המעולה שלה.
כל הקבצים להורדה במתנה:
בולים
המילה דואר להכנת שבלונה
שנה טובה צבעונית
שנה טובה שחור לבן
תג לדוור ודוורית
שתהיה לכולכם שנה מתוקה ויצירתית!
21 תגובות
אושר צרוף לשתף איתך פעולה! תודה על האכפתיות, תשומת הלב, הרצינות וההשקעה בפרטים הקטנים, על שלל הרעיונות והזכות לעבוד יחד. שתהיה לך שנה נפלאה!
ליאת
גם לי היתה הנאה גדוןה משיתוף הפעולה הזה, וביעקר לשמוע על תגובות הילדים וההתלהבות שלהם מכל שלב ושלב. לחיי שיתופי פעולה כיפיים ומפרים!
טוב אני שלולית.
מתמוגגת מהרעיונות שלך.
כמה את תמיד מחדשת ויצירתית.
שתדעי לך שכל הפוסטים שלך עוברים אוטומטית לרשימת "רעינות יצירה עם נועם ומיקה" שלי
והבבבבבבבבבבבבבבבביצוע…אלוהים הביצוע
מדהימה נקודה
♥♥♥
תודה סיון היקרה! האנרגיות המדהימות שלך עוברות אפילו בתגובה פשוטה בבלוג, וזה שאת שומרת את הרעיונות לרעיונות עתידיים – איזה כיף ואיזה כבוד לי!
כל כך יפה. אנחנו הפנו לסניף דואר קיבוצי ורצנו בכל רחבי הקיבוץ לחלק ברכות. כדי לגזור גבול מתולתל לבולים הצמדנו נייר לרשת החלון (ברזל זה היה) ועברנו מסביב עם מסמר…
תודה עידית! מסתבר שדואר בקיבוצים זה נושא ממש חשוב! גם אנחנו הפכנו לסניף דואר בכיתה ב' ואני זוכרת את זה בצורה מאוד מדויקת עד היום,
זו היתה חלק מההשראה שלי לפוסט. הרעיון עם הבולים ורשת החלון, לא לגמרי הבנתי איך בדיוק אבל זה נשמע אדיר ויצירתי (והרבה יותר מסובך ממספרי זיגזג…).
כמה יצירתיות וגעגועים לשנות טובות בפוסט אחד! תודה רבה, מקסים!
תודה רבה ריקי! באמת מתגעגעת לפעמים
נהדר! רעיונות מקסימים וביצוע מעולה. אני כבר 13 שנים מורה גימלאים ועכשיו גרמתם לי שתיכן להתגעגע לעבודה…
תודה רבה יונה. לגרום לקוראת להתגעגע לעבודה זו ממש ברכה מפתיעה!
ההשקעה שלך בפרטים הקטנים והיצירתיות פשוט נהדרות.
מחכה כבר לעשות את זה עם הקטנטנים שלי. ישר למועדפים.
תודה שרון! שמחה להצטרף למועדפים שלך 🙂
נעמה,
אני מתפעלת שוב ושוב מכושר ההמצאה שלך והשימוש שאת עושה בו לציוני דרך משמעותיים ולחוויות חשובות בחיים שלנו ושל הילדים. שמחתי להכיר את הבלוג המיוחד במינו של ליאת, אז תודה כפולה על הרעיונות, על המחשבה ועל "מורה בפיג'מה".
תודה זיוה, המילים שלך מחממות לי את הלב.
איזה יופי של תיבת דואר.
כגננת הכנו כזאת ע-נ-ק-י-ת מקופסא של מקרר לילדי הגן והיתה חוויה מדהימה.
השנה לא הספקנו, אבל אני מקווה ששנה הבאה אזכור,
או שאולי נכין אותה בסתם יום של חול ונהנה פה בבית.
שנה טובה!
כתיבת ושליחת ברכות "שנה טובה" היא כזו מסורת יפה. לא כל שנה אבל זו השנה השניה (לא ברצף) שעלמה עושה פרוייקט כזה. בפעם הקודמת היא ניסחה, אני כתבתי ושלחנו לכ המשפחה והחברים בדואר. הפעם הדפסנו תמונות והיא כתבה וציירה. שנות טובות מחו"ל הן בכלל בעלות משמעות נוספת לא?!
שיתוף הפעולה שלכן מקסים, מהרעיון ועד אחרון פרטי הביצוע. שנה טובה לכן, ולכל הילדים המתוקים!
תודה גלית. שנות טובות שמגיעות מחו"ל זה ממש שווה! בטח גם לכן זה מקבל משמעות אחרת לשלוח אותן משם. חיבוק ושנה טובה!
איזה כייף שיש אנשים יצירתים כמוך שחושבים על רעיונות מדהימים…אהבתי.. לוקחת איתי ל34 הקטנטנים שלי בכיתה א.
מאוד משמח לשמוע, תודה יהודית!
השנה היה לי קשה לשכנע לעשות שנות טובות, אולי אנסה להיות מקורית, או פשו אתחיל להכין את עומר לעתיד, יש לי עוד סיכוי איתו
לא תמיד ולא בכל גיל ובטל לא כל ילד נדלק על הרעיון. שווה לנסות אבל בטח לא להכריח 🙂