איזה כיף לי לפתוח פוסט חדש בסדרה הכי משמחת לבבות בבלוג שלי – שקית הפתעה (את שקית ההפתעה הראשונה בסדרה תוכלו למצוא כאן ואת השנייה אפשר לקרוא כאן). כמו תמיד, גם הפעם הכנסתי לשקית המלצות שוות במיוחד מרחבי הרשת: צילומי אירוסין בטעם אייטיז, אוצרות נוצצים מכיסיו של ילד בן 5, איורים וינטג’יים עם ארומה סובייטית, מאחורי הקלעים של אחד המגזינים הכי שווים בעולם, איך בונים כדור דיסקו ועוד ממתקים.
מתחילות עכ-שיו.
1. אילו אוצרות מסתתרים בכיסים של ילד בן 5?
מליסה קייסמן היא צלמת מסיאטל ואמא לילד בשם קַלדֵר. כשקלדר היה בן 5 היא התחילה לצלם בכל סוף יום בגן את האוצרות הקטנים שהוא שמר בכיסים שלו. ממנקי מקטרות, דרך פאייטים קטנטנים, פיסת נייר, נוצה, ענף או חלק של לגו – את מקבצי האוצרות הללו היא צילמה על שולחן המטבח שלהם, והם הפכו למעין יומן ויזאולי שנוצֵר את הגיל הזה והנקודה הזו בזמן בחייו של הבן שלה. “הקסם של הילדוּת הוא כל כך חמקמק”, היא אומרת, “והחפצים האלה שמצאתי בכיסים של קלדר מייצגים פרק בילדוּת שלו, בדמיון שלו ובקסם שבמציאת אוצרות”.
כאמא לילד בן 5 בעצמי, כזה שחוזר בכל יום מהגן עם שלל פיסות נייר, מקלות ואבנים שלכל אחד מהם סיפור והגיון משלו שמסביר למה “ממש חשוב” לקחת אותם הביתה, נשביתי בקסם של הרעיון הזה, לעצור רגע ולהפנות מבט מלא אהבה לפיסות הילדוּת האלה.
2. האישה הכי מצחיקה באינסטגרם
סלסט בַּרְבֵּר (celestebarber@) היא שחקנית וקומיקאית אוסטרלית וותיקה וסופר מצליחה (כמה וותיקה? היא שיחקה באופרת הסבון קרוב רחוק, ואני יודעת שאתן מזמזמות עכשיו את שיר הפתיחה). ב-2015 היא התחילה להעלות לאינסטגרם פארודיות מצולמות שבהן היא מחקה צילומי סלבס ודוגמנות. בריאיון איתה היא סיפרה שהכל התחיל מהתכתבות טלפונית בינה לבין אחותה, ששלחה לה צילום של דוגמנית יוצאת מהבריכה ושאלה אותה אם ככה זה אמור להיראות כשיוצאים מהמים. סלסט ענתה ב-challenge accepted וצילמה את עצמה יוצאת מהבריכה, בקושי מצליחה לטפס על הסולם ונראית אמיתית, מגוחכת ואנושית כמו כולנו. היא התחילה להעלות את הפארודיות שלה לאינסטגרם תחת ההאשטג celestechallengeaccepted# והפכה לסנסציית רשת עם מעל 2 וחצי מיליון עוקבים. היום סלבס כבר פונים אליה ומבקשים ממנה להיענות לאתגר וליצור פארודיה על עצמם. וכל זה למה? כי סלסט, בכנות ברוטלית ועם המון הומור עצמי, לא מנסה לרגע לצאת יפה או להחמיא לעצמה וזה כל כך מרענן. בצילומים הביתיים שלה היא מראה לנו כמה הפוזות הפתייניות-פורנוגרפיות והבלתי הגיוניות של דוגמניות נראות מגוחכות לגמרי, כמה פאתטיות יש בתכתיבי היופי שהמצאנו וכולנו מצייתים להם, ואיך החיים נראים באמת כשיש לך איבר ושמו בטן. הכי בלי פילטר שיש. כיתובי התמונה שהיא בוחרת מצחיקים לא פחות מהצילום (קראו אותם מתחת לתמונות), והסטוריז שלה באינסטגרם מגלים שהיא כנה וקורעת גם בחיים, וגם שיש לה בעל חתיך. יהיי!
3. אוצר מאוייר: ספרי ילדים סובייטיים
Playing Soviet הוא ארכיון אינטראקטיבי של ספרי ילדים סובייטיים מאויירים שיצאו לאור בין השנים 1917 ועד 1953. אוסף הספרים המקורי נתרם לאוניברסיטת פרינסטון על ידי בוגר האוניבסיטה שהוא גם אספן. סטודנטים שלומדים וחוקרים את התקופה הסובייטית החליטו להעלות אותו לרשת ולאפשר לחפש בו על פי ספר או שם האמן. האיורים אוירו ועוצבו להפליא על ידי אמנים ומעצבים סובייטיים בני התקופה שגויסו על ידי הממשל שראה בספרות ילדים דרך קלה, ישירה ופשוטה להעביר את מסריו וערכיו לעם. לצערי אני לא מבינה רוסית אבל האיורים מדברים בעד עצמם. מרתק.
4. צילומי אירוסין בסגנון אייטיז מושלם
כשנואַה סמית וחברתו מרת’ה קֵנט החליטו להתחתן בקיץ האחרון הם הרגישו שהודעת אירוסין שנראית כמו כתבת אופנה בווג זה ממש לא הקטע שלהם. להצטלם צילומי אירוסין מהוקצעים ומחמיאים ולהעלות אותם לפייסבוק נראה להם כמו משימה די משמימה והם החליטו להפוך אותה להרבה יותר כיפית, והרבה יותר נאמנה להתרגשות שהם חשו לגבי החיים המשותפים שלהם. נואה הוא צלם וארט דיירקטור ומרת’ה צלמת ומעצבת. שניהם מתים על האסתטיקה של האייטיז, עם כל הקיטש, הכתפיים המרופדות, הג’ינסים הגבוהים והלא מחמיאים בעליל ושעון הקסיו המתבקש. טיול לחנויות יד שניה ו-30 דולר הם כל מה שהיה צריך כדי להתניע את שני ערבי הצילום. כל מה שנשאר לעשות זה עבודת פוטושופ משובחת והתוצאה – סט צילומים אייטיזי מושלם.
חייבת להודות שכל עצם בגופי רוצה לשחזר את הקסם הזה עם בן זוגי וליצור לנו פוסטר אייטיז ורדרד משלנו.
5. פוסט בבלוג: איך מעצבים שער של מגזין?
כשעבדתי ב”מסע אחר” (הייתי המעצבת של מגזין מטיילים, מסע ישראלי ולאחר מכן מסע צעיר) עיצוב השער היתה המשימה המאתגרת ביותר. היא היתה גם המשימה עם הכי הרבה סיפוק, כשהשער יצא כמו שרציתי (מה שלא תמיד קרה). אולי בגלל זה אני כל כך מעריכה ואוהבת שערים טובים במגזינים. אני פשוט יודעת כמה עבודה, כמה מחשבה, כמה וויתורים ודיונים נכנסים לכל שער.
בפוסט הזה בבלוג המעולה A Cup Of Jo – מראייינת הבלוגרית ג’ואנה גודארד שלוש עורכות גרפיות של הניו יורק טיימס מגזין, אחד המגזינים עם השערים החכמים, העוצמתיים, והמורכבים ביותר להפקה שקיימים.
על השער בתמונה למעלה מספרת העורכת הגרפית גייל ביכלר: “הסיפור היה על נשים שעוזרות לנשים אחרות לעבור הפלה, על ידי שליחת גלולות בדואר למקומות שבהם הפלות הן לא חוקיות. היה לנו חשוב שהשער ירגיש כמו אובייקט תלת מימדי, כאילו הקוראים עצמם מקבלים את המעטפה. הכנסנו גלולות לתוך מעטפה לפני הצילום כדי ליצור תחושה תלת מימדית”. הבליטה של הגלולה בתוך המעטפה יוצרת גם אזכור לרחם ועובר. התוצאה חזקה במיוחד.
ותראו את השער הזה, של גיליון בנושא תרבות, עם לנה דנהאם כפסל רומי. הוא צולם על ידי צלמת שמתמחה בשילוב ויזואלי בין אנשים לפסלי שיש. מהפנט.
מרתק לקרוא את הסיפורים והרעיונות מאחורי השערים. השער של גיליון “האיש ההולך” (בתמונה למטה) נוצר בשיתוף פעולה עם האמן הצרפתי JR שמתמחה בלהדביק צילומי ענק על נופים אורבניים. JR ליהק וצילם את הבחור הצעיר שצילום ענק מימדים שלו הודבק על המדרכה בלב מנהטן. בסרט על עשיית השער מספר האמן שהיה חשוב לו לבחור במהגר שהגיע לניו יורק ממש לא מזמן. הבחור שנבחר הגיע מאזרבייז’אן בשנה האחרונה ועובד כמלצר בברוקלין. “40% מהאנשים בניו יורק הם מהגרים, בנים או נכדים של מהגרים. כל אחד מהם הולך בעיר ונושא עמו את מולדתו, את המסע שלו והחלומות שלו”, נכתב בכתובית המלווה את הסרט. הכיכר כולה צולמה מלמעלה עם ההולכים והשבים עוברים מעל הבחור הצועד. “תהליך העבודה על השער לקח חודש שלם” צוחקת העורכת הגרפית גייל ביכלר. “כשהגיליון יצא מישהו כתב בטוויטר: ניו יורק טיימס, לא שמעתם על פוטושופ?”
בסרט הבא אפשר לראות את תהליך העבודה והמאמץ האדיר שהושקע בשער הזה:
לפוסט המלא עם עוד סיפורים על שערים מצוינים
6. גיפים מהפנטים: מפות הרכבת התחתית מקבלות חיים
כמה שאני אוהבת מפות של רכבות תחתיות! הגרפיות, הפשטות, הצבעים והתנועה של הקווים, כולם מצטרפים יחד כדי ליצור אימג’ים שכבר הפכו מזמן לאייקוני תרבות ועיצוב. לא מזמן התבררה לי עובדה מפתיעה: המפות האלה לא מייצגות את המציאות הפיזית של מיקום התחנות. הכל התחיל מגולשת באתר reddit שהעלתה גיף של מפת הרכבת התחתית של ברלין. בגיף נראית המפה המוכרת שהופכת לאט לאט למפה נכונה מבחינה פיזית. כדי לאתר את המיקום הנכון של התחנות היא השתמשה במידע שאספה מ-google maps, וויקיפדיה והאתר הרשמי של הרכבת התחתית בברלין. בעקבותיה התחילו גולשים נוספים ליצור גיפים של מפות רכבת תחתית בערים נוספות, ואיך הן היו נראות אם הן היו נאמנות למיקומים האמיתיים שלהן. התוצאה היא סדרת גיפים שאפשר להסתכל עליה דקות ארוכות. לי זה גרם לחשוב דווקא על המעצבים המקוריים של המפות, ואיזה אתגר זה היה להתמודד עם כמות מידע כל כך גדולה.
7. יולנדה בייקר מלכת הדיסקו
יולנדה בייקר בונה במו ידיה כדורי דיסקו כבר 50 שנה. היא הכינה כדורי דיסקו למדונה, ביונסה, קיד רוק ולמועדונים כמו סטודיו 54 האגדי. כיום היא אחרונת יצרני כדורי הדיסקו בארצות הברית. גם התעשייה הזאת עברה לסין. בסרט הקצר הזה תראו איך כדור דיסקו נולד, ריבוע מראה אחר ריבוע מראה. גרוּבי.
ועם נעימת הדיסקו הזו אני אגיד לכן ביי להיום.
אז מה היה הממתק הכי טעים בשקית? ספרו לי בתגובות.
מוזמנות מאוד לשלוח לי המלצות שוות, מעוררות השראה, שמחה ומחשבה שאתן מוצאות ברחבי הרשת,
אני כבר מתחילה למלא את שקית ההפתעה הבאה.
רוצות לקבל טונות של השראה, נוסטלגיה, משפחתיות ורעיונות למתנות ישר למייל? מוזמנות להירשם לבלוג כאן (מי שקוראת בפלאפון ההרשמה תופיע בגלילה למטה מתחת לתמונה שלי):
מגניב! את הבחורה שמחקה תמונות של אחרים כבר ראיתי וזה ממש משעשע! והרעיון מגניב – איך אפשר לעשות משהו כל כך פשוט ולהגיע לשני מיליון עוקבים. גם אהבתי את הראשון עם הכיסים של הילדים. אם רק הייתי רואה את זה לפני 12,9 או 4 שנים….
כן, היא באמת אדירה. פשוט פשוט – אבל אומר משהו אמיתי על החיים. ולגבי הכיסים – נראה לי שהמגזין שהכנת לעדי לגמרי נוצר את הרגע ומלא באהבה.
יכולת הליקוט שלך פשוט מופלאה. שילוב של אסתטיקה מטורפת ונוסטלגיה יוצרת שקית שבאמת כולה ממתקים ויזואליים. אני לא יודעת מה נהנתי לגלות בזכותך יותר? את פרויקט הצילום של החפצים בכיסים? את ספרי הילדים הסובייטיים? את השערים המאלפים? פשוט נפלא.
תודה שירה! ליקוט זה בדי אנ איי האנושי 🙂 ואת הפוסט על שערי המגזינים גיליתי בזכותך, כי את הפנית אותי לבלוג המשובח הזה.
איזה פוסט נפלא. אני אנסה לשכנע את הבת שלי ללכת לגן עם מכנסיים עם כיסים במקום השמלות והחצאיות שהיא מסרבת להפסיק ללבוש…
אולי זה הזמן לשמלה עם כיסים! גם יפה גם שימושי
אני ממש ממש מתקשה להחליט מה הממתק הכי טעים בשקית….הגנבת אותי הפעם לגמרי (וכשאני אומרת “הגנבת” זה בהחלט כי אני מושפעת מתמונות האירוסין של שנות השמונים)…אבל אם חייבים לבחור, אז יש תחרות קשה בין האיורים הסובייטים, הגיפים של רכבות התחתית והאינסטה של סלסט ברבר ומכיוון שהומור תמיד מנצח אצלי אז סלסט הפעם זכתה….
ממש כיף לדעת מה דיבר אל כל אחת מהקוראות המסורות שלי! הייתי בטוחה במיליון אחוז שהמפות של הרכבות ינצחו אצלך בנוק אאוט, הפתעת אותי 🙂
השטויות בכיסים זה פשוט אדיר, יש לי סדרה של תמונות של דברים שאני מוצאת שיוני השאיר לפני שהוא הלך לגן – זה די דומה ותמיד משעשע.
בקיצור – ליקוט מושלם!
אני הכי מדמיינת את יוני חוזר עם אוצרות!
איזו שקית הפתעות משובחת💛✨ אני אוהבת מאוד את הפוסטים האלו!
מרגש לשמוע ליען!
נעמונת כשתהיה לי יום הולדת (והיא כבר לא ממש רחוקה) אני מזמינה ממך שקית הפתעות פרטית. אפשר?
טוב מה יש להגיד…נולדת עם פינצטה של זהב ביד.
בפוסטים של ליקוט והמלצות אני תמיד חושבת שעכשיו אוטוטו… מגיע הרגע בו אני צריכה לבחור, רגע שתמיד מאוד מטריד אותי.
כי שוב אני מגיעה לדוכן של הגלידה ומתלבטת בין פיסטוק, באצ’י, מי ורדים ועוד כמה גלידות שאני אוהבת. במה לבחור?
אז זהו שאני אוהבת את כולם, כל מה שבחרת כאן מעורר מחשבה והשראה.
אבל אם באמת באמת לבחור אז מליסה היא הגלידה/ממתק הנבחר שלי. כמה פשוט כמה גאוני. נזכרתי בכל המוני הדברים שילדיי היו מביאים מהגן. החל מחלזונות נטולי חמצן וכלה בסיכות ראש וחתיכות של בלונים מפוצצים. זה עורר בי געגעוע כי עם גנים סיימתי לעת עתה. ובכלל…
אני ממנה אותך למלקטת הראשית של ארץ הממתקים!
פוסט מעולה.
חותמת על תפקיד המלקטת הראשית! ובאמת הוויתור והאוצרות היא עבודה לא פשוטה. לא וויתור כמו דחייה ומחשבה ש”זה מהמם, אבל ייכנס לשקית ההפתעות הבאה”.
יש כל כך הרבה דברים יפים אבל אני מנסה למצוא תמהיל נכון של כיף, יופי, העמקה, ונושאים ומדיומים מגוונים שעדיין קשורים לבלוג ברוחם. אולי בגלל זה לוקח לי הרבה זמן לעבוד על כל פוסט.
ולגבי שקית ההפתעה הפרטית – אני מדמיינת עבורך שקית בד לבנה ובתוכה המון מילים. לא יודעת על מה הן יהיו כתובות, אולי רקומות, אולי מודפסות על ענפים נסחפו אל החוף. נסחפתי?
וואי האתר של הגיפים פשוט גאוני!
הלוואי שהייתי מכירה את המפות ואת הערים טוב מספיק כדי להבין בדיוק את ההבדלים. תחושה ראשונה של “עובדים עלינו!” ושניה של “וואו איזה גאונים”, כמו שאמרת.
הכי הרג אותי יוסטון, טקסס. חחחחח
נראה לי שההבדל העיקרי בכולם הוא שהעיצוב עשה הפשטה של הצורה וסידר את הכל בצורה מרווחת ונוחה לקורא. יש ערים שזה ממש קיצוני ויש כאלה שפחות. שמחה שאהבת!
פוסט מרתק. הפעם רפרפתי אבל אחזור להתעמק בו…
חזרה נעימה! מחכה לך כאן 🙂
מאוד אהבתי את הצילום של שערי מגזינים. זו סוג אמנות מתוחכמת שמאוד מדבר אלי (ולאט לאט נעלם מהנוף המודפס). הסרטון על הצילום שער עם המהגר בניו יורק נהדר.
זה באמת מדיום נהדר, כמו פוסטרים שיש מאחוריהם עיתון. אני בטוחה שלכל אחד מהשערים יש סיפור מעניין. לפעמים אני נכנסת לאתר של המגזים רק כדי לעבור על השערים, יש שם ארכיון מטורף.
וואוו…יופי של פוסט
כאמא לילדים ממש בוגרים מרגישה קצת החמצה שלא צילמתי עוד אז מה יש להם בכיסים מלבד חול..
בכל אופן, הכתבה על האיש ההולך ריגשה אותי ממש.
כמה השקעה, חזון ושיתופי פעולה ובסוף אף אחד לא נותן על זה את הדעת. מעורר מחשבה
תודה רבה!! נעמת לי מאוד 🙂
וואו, כמה חול יש לילדים שלי בכיסים. ארגז חול מצטבר אצלנו על בסיס יומי. אני חושבת שבמקרה של השערים של הניו יורק טיימס המון אנשים נותנים את הדעת עליהם,
מחכים להם ומדברים עליהם. זה אחד המגזינים החשובים בעולם העיצוב ובעולם בכלל. נשמע לי די מלחיץ לעצב בתנאים האלה שעיני כל נשואות אל השער שלך.
ממש שקית ממתקים כיפית !!!
כל הממתקים טעימים…
מחכה לשקית הבאה…
מעולה, היא כבר בתהליך 🙂
לא הצלחתי להפסיק מלהתפקע מצחוק מסלסט ברבר. נאלצתי להתנתק על מנת לשוב לחיים. ענק!!
איזה כיף שזה הצחיק אותך!
זה פשוט נפלא, תודה! אהבתי במיוחד את השערים של הניו יורק טיימס, ובמיוחד את זה עם המהגר, ממש מרגש לראות את ההשקעה הזאת באמנות, ולא כמו שכתבו להם, פוטושופ 🙂 ניסיתי לשתף לפייסבוק על ידי לחיצה פה על האייקון לשיתוף, אבל זה מעיף החוצה מפייסבוק. משתפת קישור בכל מקרה 🙂
תודה רבה חגית. עיצוב והפקה של שער למגזין באמת יכולה להיות אמנות כשעושים אותה עם הכוונות והמחשבה הנכונה.
לא יודעת למה אייקון השיתוף לא עבד, בדקתי ולי זה עובד, תודה על השיתוף!
כרגיל את מעולה! אני אוהבת שאת קצת עושה סדר ומפנה לדברים שחבל לפספס.
אני הכי אהבתי את השערים של הניו יורק טיימס – עיצוב של פעם, שלא כולו פוטושופ (בגלל זה יותר אהבתי את הראשון והאחרון מאת הלנה דנהאם). עושה חשק לעצב!
מחכה לעוד שקית
תודה רבה טל! באמת כל כך קל לפספס דברים שווים בגלל המהירות שבה הרשתות החברתיות עובדות. שמחה שהכרתי לך דברים שאולי פספסת.
נעמונת,
איזו פינה מתוקה בבלוג,
חדשת, הפתעת ובעיקר שמחת.
הסרט של כדורי הדיסקו מהפנט,
והבחורה מהאינסטוש קורעת…
איך כבר נגמר?
השארת לי טעם של עוד
♥
מבטיחה שיהיה עוד ואנסה שבקרוב 🙂
וואו כמה כיף בפוסט אחד! איך בכלל אפשר לבחור מה הכי אהבתי?אני חושבת שמה שאני הכי אוהבת זה שאת לא שומרת את האוצרות האלה לעצמך ומשתפת אותם איתנו. תודה!
תודה ריבי! באמת קשה לי להתאפק ולא לחלוק בפייסבוק ולשמור לפוסט מרוכז 🙂
נעמה שאת…. איזה פוסט מקסים. צפיתי בסרטונים, התפעלתי, התפקעתי מצחוק הכל מתוך שקית ההפתעות שלך. מהממת שאת. הכל מקסים משלב הרעיון לביצוע. מתה על זה. כיף להתחיל כך סופ”ש. נשיקות
נהדר לשמוע קרן! בעיקר שמחה לשמוע שצחקת 🙂 עובדת על לכתוב יותר מצחיק, בפוסטים כאלה זה בא לי יותר בקלות
שיואו ווואו ואו מיי גאד. כמה דברים טובים! לא הכרתי אף אחד מהם והכל ממש ממש מגניב ומסקרן. נכנסת לכל אחד מהלינקים. את אוצרת אדירה. תודה!
רושמת את זה כהצלחה אישית שהצלחתי לחדש לך x7!
איזו רשימה כייפית!
כיף לגלות מקומות חדשים ומעניינים בצורה מרוכזת.
כמישהי שאין לה זמן רב לשיטוט ברשת.רשימה ממוקדת כזו היא ממש כיף!
שמחה לקרוא אביבית!
טוב, ברור שהמצחיקה שמחקה תמונות של סלבריאטאים לוקחת בענק! התגלגלתי מצחוק… וגם קצת נחרדתי מהתמונות המקוריות. כאילו, מי מעמיד נשים בפוזות מפגרות כאלה? מי חושב שזה מגרה? …
תודה רחלי! גם אני נקרעת מצחוק ממנה, וזה באמת מראה את הגיחוך והמוזרות של התנוחות האלה.
אוסף מקסים….תענוג בשישי עם כוס קפה. נהנתי מכל הפתעה בשקית גם מסלסט ברבר שכבר הכרתי אבל תמיד נעים להיזכר ולהבין סוף סוף מאיפה היא מוכרת לי :-)…הסרט על צילום השער של בניו יורק מהפנט.
תודה הילה! כיף שבאת לבקר
הי נעמה, פוסט מלא אוצרות, הכי דברו אלי ספרי הילדים הסובייטים והשער המספר על המעטפות עם הגלולות. אמשיך לעקוב בשמחה, תודה.
תודה חגית! מעניין אותי מאוד לשמוע מה כל קוראת הכי אהבה, נראה לי שאת בחברה טובה עם ספרי הילדים הסובייטיים 🙂
הפוסט הזה לגמרי מגדיר מחדש את הקלישאה של אושר ועושר!!! איזה כיף! אז ככה: דוז פואה מבחינתי לארכיון ספרי הילדים הסובייטי. איך הגעת לזה? זה ממש אוצר מבחינתי. איפשהו בערפילי החומר האפור שלי אני יודעת שאיורי ספרי ילדים סובייטים הם פנינה, ועכשיו יש לי אפשרות ממש לראות את זה. תודה תודה תודה… אח”כ האוסף של מה-הבאת-היום-מהגן-חמוד-שלי הוא מקסים ושובה לב ובתור אמא קשישה, מעורר בי גם עצב נוסטלגי על כך שהתקופה הזו הסתיימה מבחינתי.. ובמקום השלישי מפות האנדרגראונד. כל העניין של תרגום מתווה העיר למתווה פשוט יותר הוא מרתק.
אז תודה יקירה, על שקית שוה ביותר 3> 3> 3>
תודה רבה אילת! כיף לשמוע את את התבונות וההעדפות שלך, ועוד בסדר יורד, מדליית זהב, כסף וארד. לספרי הילדים הסובייטיים הגעתי נדמה לי דרך הבלוג של swiss miss – מומלץ מאוד.
איזו שקית הפתעה נהדרת!!!
לא יודעת מה אני בוחרת לממתק האהוב עלי בשקית שארגנת לנו.
הולכת לבדוק את שקיות ההפתעה הקודמות …ומחכה לשקית הפתעה הבאה בציפיה רבה (-:
כיף לשמוע מיכל! וממש כיף שהלכת לבדוק את השקיות הקודמות.
קונספט מקסים מאד נהניתי מהכיסים של המכנסיים ומשערי הניו יורק טיימס. מחכה בכליון עיניים להמשך הפינה המהממת.
תמיד שמחה שאת מגיעה לכאן אפרת. תודה רבה!
אהבתי הכללל. הצילומים של החפצים בכיסים מקסימים בפשטותם, את האישה הקורעת מהאינסטגרם הכרתי ובכל זאת צחקתי שוב (אבל לא ידעתי שהיא שיחקה בקרוב-רחוק!) וגם השערים, המפות וכדור הדיסקו מגניבים ממש. ללא ספק הכי התלהבתי מצילומי האייטיז. נקרעתי מצחוק! תודה יקרה על עוד אוסף משובח.
תודה תמר שבאת לבקר ולפזר פאייטים של אייטיז אצלי 🙂
טוב, כל הסדרה הזו שלך פשוט אדירה. ממש קשה לבחור מה הממתק הכי שווה, הכל הכי שווה! אבל אם חייבים, ליבי עם האוצרות של בן ה-5, אני ממיינת כאלו על בסיס יומי וזה עדיין מרגש
איזה כיף לשמוע מיה! אני הייתי צריכה דווא את התזכורת של הצלמת כדי להבין שכל מיליוני הדברים שהבן שלי מחזיר מהגן הם בעצמם אוצרות, לא רק לו אלא גם לי.
איזה אוסף מדליק. הכי נהנתי מסרטון תהליך ההכנה של שער הטיימס של המהגר והמסר מאחוריו ושל מלכת הדיסקו. אף פעם לא חשבתי שיש מקצוע כזה:) נהדר, מחכה לאוסף הבא.
תודה דלית! באמת מקצוע מפתיע. יש קטע בסרט שמספרים שבתקופת הזוהר של הדיסקו הם היו צוות של 25 אנשים, היום זו רק היא. DISCO!
הקסמת אותי עם הדברים שמצאת בכיסים. לדעתי זו יכולה להיות סדרת פוסטים מרתקת 🙂
פוסט נפלא יקירה! תודה!
נכון, חבל שלא המצאתי את זה בעצמי אבל אולי אעשה גרסה משלי 🙂
איזה פוסט נעמה…. כל ממתק מפיץ מתיקות לכל חלל הפה (: אהבתי במיוחד את השערים של הניו-יורק טיימס, ואת הבחורה שמחקה תמונות בגאוניות מצחיקה באינסטגרם, וגם את ההפתעות בכיסים. בקיצור… אהבתי הכל
תודה גלית אהובה 🙂
אין מילים. פשוט אין מילים. טונות של השראה
לפעמים “אין מילים” אלה המילים הכי טובות
שמרתי לעצמי את השקית הזו, לקרוא כשיתפנה קצת זמן. ועכשיו התפנה – איזו שקית נהדרת. מפות, שערים נהדרים, איור סובייטי, כל מה שצריך… והגברת סלסט ברבר הורסת.
תודה תמר! הקריאה על עיצוב השערים הזכירה לי נשכחות! תמיד התלוננתי שעיצוב השער מגיע רק בסוף החודש ולא בתחילתו כשהמעצבת עדיין רעננה ואנרגטית…