לפני שנה עמדנו לפני חופשה משפחתית של שלושה דורות. ההורים שלי, אחותי ומשפחתה ואנחנו.
כשחשבתי על מה לקחת איתנו כפעילות לילדים רציתי ליצור משהו שיעסיק את הילדים יחד עם סבא וסבתא (ויתן לי כמה דקות של שקט לדרינק עם אחותי!). כשהעברתי בראש רעיונות לְמה הילדים שלי ובני הדודים תמיד שמחים לעשות עם סבא וסבתא נזכרתי כמה הם אוהבים לשבת ולשמוע סיפורים על "מה היה פעם".
יש סיפורים שהם שמעו כבר הרבה פעמים, ויש סיפורים שהפכו למטבעות לשון משפחתיות, מספיק להגיד מילה או שתיים וכולם מבינים למה התכוונת.
אני אוהבת במיוחד לשמוע את ההורים שלי מספרים לילדַי את אותם הסיפורים שסיפרו לי כשהייתי ילדה. הסיפור על קן הדבורים שהסתתר בעץ ליד גן הילדים, הסיפור על הנחש שאבא שלי אסף והפחיד לאללה את סבא שלי כשנפל לו על הקרחת. סיפורים על אוסף הזהבים, על טיולים לואדי ועל אבא שלי בן ה-5 שלקח את אחיו הצעיר לגן המשחקים בלי לספר לאף אחד. אלה מעין מיתוסים פרטיים שעוברים מדור לדור ונוצרים בתוכם היסטוריה משפחתית עדינה ואינטימית, מצחיקה וגם עצובה לפעמים.
החלטתי להכין לילדים משימה (כיפית) לחופשה: מחברת ריאיון עם סבא וסבתא. מחברת עם שאלות שיעוררו את הזיכרונות ויעזרו לסבא וסבתא לספר על הדברים שהכי מעניינים את הנכדים. לא צריך לחכות לחופשה משפחתית. זו פעילות מקרבת שמתאימה במיוחד ליום המשפחה שחל השבוע, ולוקחים בה חלק שלושה דורות: ההורה שמכין את מחברת הזיכרונות מראש (לפעמים בעזרת הילדים), הנכדים ששואלים את השאלות, והסבא או הסבתא – שנהנים מדקות ארוכות של תהילה ומהזדמנות להיזכר בפרטים הקטנים של ילדותם.
כמובן שלא חייבים להתמקד בשאלות על מה היה פעם ואפשר להרחיב ולשאול שאלות על היום.
מניסיוני – הנוסטלגיה עובדת נהדר על כל המשתתפים.
בזמן הראיון אחד הנכדים כותב את התשובות במחברת. אם הילדים עדיין לא יודעים לכתוב אחד ההורים יכול לעזור. אפשר גם לקשט את המחברת אחרי הכתיבה.
הפעילות בחופשה שלנו היתה כיפית ומשמחת מאוד. הילדים גילו שכשסבתא שיחקה בחמש אבנים הן היו עשויות באמת מ…אבנים, הם שמעו שלסבא לא הירשו לרכוב על אופניים ושאף אחד מהסבים שלהם לא אכל כמעט ממתקים כשהיה ילד, פשוט כי לא היו כאלה בנמצא. הם שמעו סיפור מצחיק (ועצוב) על חוג הבלט של סבתא, שמהשיעור הראשון בו היא חזרה סמוקת לחיים וסבתא שלה (סבתא של סבתא!) אמרה שהיא נראית כמו בּוֹריק (סלק) ושזה מאוד מסוכן ויותר לא הרשו לה ללכת.
מאז שחזרנו מהחופשה המחברת נמצאת בבית של סבא וסבתא ומדי פעם אנחנו מדביקים בה שאלות חדשות ולומדים דברים חדשים. כך למשל הילדים שלי שמעו בעיניים נוצצות על בית העץ המשוכלל שבנה בֵּני, אחיו הגדול של סבא באמצע הוואדי של חיפה, וכמה מרגש היה לשבת בתוכו כשיורד גשם ולראות את זרימת המים. המחברת הפכה לפעילות משפחתית מתמשכת שהיא גם מזכרת מרגשת.
מה צריך?
* מחברת יפה (אפשר מחברת נפרדת לסבא וסבתא או מחברת אחת שמצידה האחד שאלות לסבא ומצידה השני שאלות לסבתא)
* עיפרון ומחק
* שאלות לסבא וסבתא (אפשר להמציא לבד או להיעזר ברשימה שבסוף הפוסט)
* מספריים
* דבק סטיק
* עפרונות צבעוניים (לא חובה)
מה עושים?
1. מקלידים או מעתיקים מהפוסט את השאלות ומדפיסים. אפשר גם לכתוב ישירות במחברת בכתב יד.
2. בוחרים מחברת יפה וכיפית.
3. גוזרים את השאלות ומדביקים שאלה בכל עמוד.
4. שואלים את סבא או סבתא את השאלות. הילד או הילדה שכתבים הכי מהר כותבים את התשובה בקצרה במחברת. הורה יכול לעזור. גם אם כותבים תקציר של התשובה, אפשר לעודד את סבא/סבתא לספר עוד ולפרט ולשאול שאלות המשך אם עולות לכן. הרעיון הוא שתתפתח שיחה.
5. אחרי שהתשובות נכתבו אפשר לקשט את המחברת.
6. חוזרים אל המחברת מדי פעם ומוסיפים שאלות ותשובות. זה יכול להפוך למין טקס קבוע עם סבא וסבתא.
7. אפשר לצלם שאלות נבחרות בטלפון ולשלוח למשפחה המורחבת.
רעיונות לשאלות
*במה אהבת לשחק כשהיית בגילנו? העדפת לשחק לבד או עם חברים?
*מה הכי אהבת לאכול? איזה ממתקים אהבת?
*מה עשית כשחזרת מבית הספר?
*מי היה החבר הכי טוב שלך ומה עשיתם ביחד?
*מה אהבת לעשות עם האחים שלך?
*היו לך צעצועים ומשחקים משלך? איזה?
*היו לך אופניים? היה לך כדור משלך?
*היו לך חוגים? איזה?
*מה לבשו אצלכם לבית הספר? הייתה לכם תלבושת אחידה?
*מה אהבת לעשות בהפסקות?
* מה עשו אצלכם בימי הולדת?
*מה הכי אהבת לעשות עם אמא שלך?
*מה הכי אהבת לעשות עם אבא שלך?
*ממה הכי פחדת כשהיית ילד/ה?
*מה לא סבלת לאכול?
*היית רב עם האחים שלך / האחיות שלך? על מה?
*מה המעשה שהכי הכעיס/עיצבן את אמא שלך? איך היא הגיבה?
*מה עשית בשבתות?
מתי טסת לחוץ לארץ בפעם הראשונה ואיך זה היה?
*איך אתה וסבתא הכרתם?
יש כאן המון שאלות, ממש לא כדאי לשאול את כולן בבת אחת, זה מעייף מדי.
אפשר בכל מפגש כ-7-10 שאלות, בהתאם לגיל הילדים וסבלנות הסבים.
איזה סיפורים ומיתוסים עוברים מדור לדור במשפחה שלכן? מוזמנות לספר בתגובות, אני אספנית של הווי משפחתי!
*התוכן הופיע לראשונה במדור שלי במגזין "לאשה".
*תודה לרונית כפיר על תוספת השאלות המצוינת.
23 תגובות
כרגיל, מקסים נעמה.
אני מוסיפה לשאלות גם שאלות שבדרך כלל מרתקות יותר את הילדים – שאלות על הדברים ה"שליליים" או הכמוסים- לפעמים האינטימיות הגדולה נוצרת בעקבות גילוי של פגיעות ועל הדרך הילדים לומדים שזה בסדר לדבר על פחדים ועל כעסים וכאלה..
ממה הכי פחדת כשהיית ילד/ה?
מה לא סבלת לאכול?
היית רב עם האחים שלך / האחיות שלך?
מה המעשה שהכי הכעיס/עיצבן את אמא שלך? איך היא הגיבה?
עשית לי חשק לשאול את אבא שלי. אציע לילדים!
תודה רונית, הרעיונות שלך מעולים! ונראה לי ששיחה כזו יכולה להיות אחרת לגמרי ומרתקת לא פחות עם ילדים בגיל של ילדייך, כלומר בני נוער.
פעם היתה לי ולאבא שלי היתה נסיעה ארוכה והכנתי רשימה של שאלות לשאול אותו. מי היתה האהבה הראשונה שלו,
האם הוא מאמין באלוהים, דברים מהסוג הזה (הייתי כבר מבוגרת ואמא בעצמי ואיכשהו לא ידעתי את הדברים האלה עליו!).
מקסים כל כך…
לפעמים כמה שזה פשוט, ככה זה חומק. עשית לי חשק להכין גם… תודה!
ממש כך. חומק ונשכח וכיף שיש את זה. זה טוב לנפש 🙂
איך באת לי בטוב, אנחנו בדיוק נוסעים לסופ"ש משפחתי מהרכב מלא ומורחב. מקווה שאספיק להכין מחברת עד שנצא…
איזה כיף אילת! להכין זה ממש פשוט, תעשי קופי פייס לשאלות שלי, תעבירי לוורד בגודל סביר וקחי איתך מחברת, מספריים ודבק. זהו!
לצערי מתוך שלוש ילדות אפס שיתפו פעולה עם הרעיון… 🙁
מקווה שבשנה הבאה תרשם יותר היענות.
כנראה זה לא מתאים לכל ילד, אפשר להקשיב לסיפורים גם בלי לכתוב 🙂
אצלנו זה עבד בעיקר עם בני ה-9-10
רעיון מדהים. בודקת היתכנות אצלנו 🙂
עדכני אותי אם תצליחו 🙂 רוצה לקרוא
רעיון נהדר. מתכוונת ליישם אותו
משמח אותי מאוד ליליאן, תודה!
מקסיםםםםםם -רעיון נהדר , אני רוצה להכין כזה בשבילי (אפילו שאני הסבתא) אבל הנכדים שלי עוד קטנים…
(שנה וחצי…)
נצטרך לשמור את הפוסט ולהמתין…
תודה אורית, כמה מקסים! את יכולה לקנות מחברת כזו לעצמך ולכתוב להם מחברת זיכרונות של סבתא,
לאסוף אותם בכל פעם שאת נזכרת במשהו שאת רוצה שהם ידעו ויזכרו. הלוואי שהיתה לי מחברת כזאת מסבאת אטי שלי!
יו נעמה, זה פשוט רעיון מקסים.
אני לגמרי הולכת לעשות מחברת כזאת עם הבת שלי.
זו מזכרת לכל החיים.
תודה על הבלוג שלך שמלא כרימון ברעיונות מעולים.
תודה לך קרן, על התגובה מחממת הלב הזאת! איזה כיף לי להיכנס לבלוג ולקרוא תגובות כאלה, נותן לי מוטיבציה למשיך!
כרגיל- רעיון מקסים!!! אנסה להציע לאחיינים שלי (האחים שלי מן הסתם יהיו בעניין אחרי פעילות האותיות הנהדרת;)
תודה מרים, מקווה שיתלהבו!
נפלא לחופשה משפחתית. (הרבה יותר נכון מהשאלות שנשאלתי לבנות מצווה ע"י נכדתי)העתקתי ויבוצע!
תודה מלכה, אני מקווה שתשתמשו בשאלות ושתיהני לספר לנכדייך עוד דברים מעניינים על עצמך.
הייתי חייבת לשתף ולהודות לך על הרעיון המקסים
עשיתי את זה פעמיים השנה, עם אמא שלי ועם אבא של בעלי, לא רציתי להעיק על הילדים עם כתיבה, אז ערכנו התאמות, פעם אחת הכנו עיתון משפחתי ובו היה ראיון עם סבתא שערכה אחת הנכדות, ובפעם השניה חילקנו בין המשתתפים את השאלות, כל אחד שאל את סבא שאלה וסבא סיפר (כמובן שהסרטנו)
בשתי הפעמים זה היה מענין מאד מאד, הסבא והסבתא נהנו מאד לספר ורצו לספר עוד, ממש הזמינו את הנכדים לשמוע עוד המון סיפורים בהזדמנויות אחרות
היה מרתק לראות את הפער העצום בין הילדות של הסבים לילדות של הנכדים, מסתבר שההורים שלנו הסתובבו ימים שלמים בחוץ, עם חברים ואופניים וחזרו רק לעת ערב, בלי פלאפון ובלי מבוגר…זה בהחלט מעורר מחשבות
וגם- הדור הזה הרי מספר את סיפורה של מדינת ישראל, וזה באמת באמת מרתק!
תודה רבה רבה!
נחמה היקרה מאוד, תודה שחזרת לספר לי ובפירוט כזה גדול שכולם יוכלו להיעזר בתובנות שלך! אני חושבת שזה נהדר שעשיתם התאמות לילדים שלך, לסיטואציה, לסבלנות של כולם.
אני תמיד חושבת שעדיף שיהיה משהו ביד – מאשר שנרדוף אחרי איזה ביצוע מושלם שנמצא בדמיון שלנו ובפינטרסט. הרעיון להסריט תוך כדי – מבריק ממש.
איזו מזכרת מופלאה תהיה לילדים שלך ולכם. רעיון נהדר. וכן – הפעילות הזו מאוד מעלה על פני השטח את ההבדל התהומי בין הילדות של פעם לילדות של היום – וזה מרתק.
מעניין לחשוב עם הילדים על הילדות שתהיה לנכדים שלהם. אולי כתבה לעיתון המשפחתי הבא? לדמיין את העתיד. אולי יטוסו לבית הספר על סקייטבורד מעופף כמו ב״בחזרה לעתיד״…