איזה חג מעולה זה ט"ו בשבט. לא צריך להיזכר באף מאורע היסטורי עגום או הרואי, לא צריך לנקות את הבית, ואפילו לא צריך להכין ארוחה ענקית לכל המשפחה (או לעמוד בפקקים בדרך לאחת). כל מה שצריך (או כדאי) זה לצאת החוצה ולעצור לרגע להעריך את מה שסביבנו. עשב, פרחים, שיחים ובמיוחד עצים.

לפני כמה חודשים התחלתי בבלוג סדרת פוסטים בשם "אחותי ואני". בסדרה אני מראיינת אחיות על הקשר ביניהן וההתפתחות שלו לאורך השנים, על המשפחה שבה גדלו והמסורות הפרטיות שלה. אני כל כך שמחה לארח כאן היום את ענבל ושלי לפוסט השני בסדרה (את הפוסט הראשון בסדרה אפשר לקרוא כאן). אחרי שלי התחלתי לעקוב בפייסבוק לפני כשנתיים

איזה כיף לי לפתוח פוסט חדש בסדרה הכי משמחת לבבות בבלוג שלי – שקית הפתעה (את שקית ההפתעה הראשונה בסדרה תוכלו למצוא כאן ואת השנייה אפשר לקרוא כאן). כמו תמיד, גם הפעם הכנסתי לשקית המלצות שוות במיוחד מרחבי הרשת: צילומי אירוסין בטעם אייטיז, אוצרות נוצצים מכיסיו של ילד בן 5, איורים וינטג'יים עם ארומה

בבית שבו גדלתי, אם הייתן פותחות את דלת המקפיא, הייתן מוצאות בה, בסמוך לשקיות הסנפרוסט ולגלידה בקרטון בטעם פונץ' בננה, צנצנות זכוכית עם חיפושיות קפואות. כילדה היה נראה לי טבעי לחלוטין שחרקים (מתים) שוכנים במקרר לצד האוכל שלי. היום אני נזכרת בזה ומחייכת בחיבה, וגם חושבת שאולי זה לא היה כזה נורמלי.