כשהייתי בכיתה ה’ אני וחברה החלטנו להכין קופסה מיוחדת ולמלא אותה בכל המחשבות והסודות שלנו. מי החברות הכי טובות שלנו, מה אנחנו חושבות על כל ילד בכיתה, במי אנחנו מאוהבות בסתר ולאיזו להקה אנחנו שומרות אמונים לנצח נצחים (ברור שמנגו!). הוספנו אוצרות שונים וזעירים שהיו משמעותיים עבורנו וסימלו כל מיני דברים חשובים שנשכחו מזמן. את […]
יומולדת לבלוג הוא ציון דרך משמח במיוחד. הבלוג שלי בן שנתיים (וקצת, אבל לא נתקטנן). הוא כבר הולך לבד, יש לו רצונות ודעות משלו, ונשאר רק לקוות שהוא לא ישתטח בצרחות על הריצפה של הסוּפֵּר בשנה הקרובה 🙂 זמנים של חגיגות מעוררים בי את המבט הנוסטלגי. כזאת אני, באפריל אני יכולה להיות נוסטלגית לגבי ינואר, […]
את השאלה המקסימה והמעניינת שבכותרת הפוסט העלתה יעל פלג-צאלים בקבוצת פייסבוק שאני חברה בה. בעקבות השאלה נוצר דיון ושיתוף מרתק, מרגש, שמח ולפעמים עצוב. השאלה מיד עוררה בי מחשבות על אמא שלי, על מה קיבלתי ממנה, ומה למדתי ממנה (מרגישה שאלה שתי תשובות שונות). מיד חשבתי גם על עצמי כאמא, מה הדברים שעומר ונועם מקבלים […]
לפני כמה חודשים התחלתי בבלוג סדרת פוסטים בשם “אחותי ואני”. בסדרה אני מראיינת אחיות על הקשר ביניהן וההתפתחות שלו לאורך השנים, על המשפחה שבה גדלו והמסורות הפרטיות שלה. אני כל כך שמחה לארח כאן היום את ענבל ושלי לפוסט השני בסדרה (את הפוסט הראשון בסדרה אפשר לקרוא כאן). אחרי שלי התחלתי לעקוב בפייסבוק לפני כשנתיים כשעברנו לגור בפרדס חנה שבה […]
בבית שבו גדלתי, אם הייתן פותחות את דלת המקפיא, הייתן מוצאות בה, בסמוך לשקיות הסנפרוסט ולגלידה בקרטון בטעם פונץ’ בננה, צנצנות זכוכית עם חיפושיות קפואות. כילדה היה נראה לי טבעי לחלוטין שחרקים (מתים) שוכנים במקרר לצד האוכל שלי. היום אני נזכרת בזה ומחייכת בחיבה, וגם חושבת שאולי זה לא היה כזה נורמלי. אבל כילדה שגדלה בבית של אבא […]
יום הולדת של בן או בת זוג מכניס לפעמים הרבה ציפיות למערכת היחסים הזוגית. הצד החוגג סקרן לדעת מה מתכננים עבורו, זורק רמזים ומפתח תקוות והצד השני מתחבט בעשרות שאלות ותהיות. לקנות או להכין? מתנה או חוויה? מה ישמח אותו או אותה? מה הוא הכי צריך או הכי רוצה? ועם מי להתייעץ כדי לקלוע בול? […]
יש ילדים שיש להם חבר דמיוני. יצור פלאי או ילד בלתי נראה שמלווה אותם, יושב לידם בארוחות המשפחתיות, הולך איתם לטיולים ולגן ומדבר איתם בשקט לפני השינה. לנועם (5) אין חבר דמיוני, אבל יש לו ארץ דמיונית. ארץ נוֹעַמִית. ארץ נועמית קיימת לגמרי מבחינתו. יש לה שפה, יש לה דגל, ויש בה אנשים וילדים שקוראים להם […]
מערכות יחסים ביו אחיוֹת הן כמו טביעת אצבע – מפותלות ומסקרנות ואף אחת לא דומה לרעותה. אחרי שסיפרתי על הקשר ביני לבין אחותי ועל המתנה האישית שהכנתי לה לחתונה, מתנה שחוגגת את הקשר שלנו, הרגשתי שאני רוצה לתת במה לאחיוֹת אחרות. לאפשר לנשים אחרות להתבונן ביחסים עם אחותן, לשמוח על הטוֹב שבהווה ובעבר (ואולי גם למשוך אחת לשניה בשיער). בסדרת הפוסטים […]
אני מסתכלת על אחד הצילומים האהובים עלי של אחותי טליה ושלי. אני כל כך אוהבת את התמונה הזאת. נשיקת אסקימוסיות, אף-לאף, על סף התפוצצות מצחוק. פיסת זיכרון שמיד מציפה אצלי גל של זכרונות נוספים. ריח של דשא, מכנסי טריינינג משנות השמונים (כולל חותלות!), גלגלונים ועמידת ידיים על הקיר, הקראת סיפור לפני השינה במיטה שלי (אני […]
היום אני מתרגשת לשתף באחד הפרויקטים האישיים ביותר שיצרתי. מתנה משפחתית ואישית במיוחד שהכנתי בשביל המשפחה שלי ובעיקר בשביל עצמי, והיתה לי מקור להתרגשות ושמחה בכל רגע שהקדשתי לה. הפרויקט הוא ספר או קטלוג שהוא מחווה לסבתא שלי, אטי אורבך ז”ל. ספר שנעשה כולו באהבה וגעגועים ופרצי צחוק וזכרונות וריחות ילדות. הספר לא היה קורם […]
עוד מהטוב הזה: